סיקור מקיף

מִלכוד יום הדין

מדוע הסתמכות על תיאוריית ריבוי האוכלוסין של מלתוס היא עדיין בסיס רעוע לקביעת מדיניות?/מייקל שרמר

רובע שינג'וקו, המהווה אחד מ- 23 רובעים בטוקיו. טוקיו רבתי מכילה 35 מיליון בני-אדם ומתפקדת כמגה-עיר. מספר המגה-ערים בעולם יגדל עד שנת 2030, ושישים אחוזים מהאוכלוסיה האנושית יחיו בערים. מתוך ויקיפדיה
רובע שינג'וקו, המהווה אחד מ- 23 רובעים בטוקיו. טוקיו רבתי מכילה 35 מיליון בני-אדם ומתפקדת כמגה-עיר. מספר המגה-ערים בעולם יגדל עד שנת 2030, ושישים אחוזים מהאוכלוסיה האנושית יחיו בערים. מתוך ויקיפדיה

 

המאמר מתפרסם באישור סיינטיפיק אמריקן ישראל ורשת אורט ישראל
אצטרך להכין בחטף רשימה של הרעיונות המשפיעים ביותר בהיסטוריה של המדע, טובים או גרועים, אין ספק שבין עשרת המובילים אכניס את החיבור "מסה על עקרון האוכלוסייה" של הכלכלן המדיני הבריטי תומס רוברט מלתוס מ-1798. על צד החיוב, החיבור נתן השראה לצ'ארלס דרווין ולאלפרד ראסל וולאס לחקור את המתמטיקה של הברירה הטבעית. הם עשו זאת בהשפעת התצפית של מלתוס שעל פיה אוכלוסיות נוטות לגדול בטור גאומטרי (2, 4, 8, 16…) ואילו עתודות מזון גדלות בטור חשבוני (2, 3, 4, 5…), דבר שמוביל למחסור במשאבים ולהבדלים בהצלחה הרבייתית, שהם המנוע לאבולוציה.

על צד השלילה, הרעיון הניע מדיניות הנשענת על האמונה שהתמוטטות מלתוסיאנית של האוכלוסייה היא בלתי נמנעת. "כוחו של [הגידול] באוכלוסייה כה חזק מכוחה של האדמה לתמוך בקיום האנושי, עד שבלתי נמנע הדבר, שמוות בטרם עת יפקוד באופן כלשהו את המין האנושי," חזה מלתוס קדורנית. התרחיש שלו השפיע על קובעי מדיניות לאמץ רעיונות של דרוויניזם חברתי ושל השבחת הגזע (אֵאוּגֵנִיקָה), שהביאו להפעלת אמצעים דרקוניים להגבלת הילודה באוכלוסיות מסוימות, שכללו, בין השאר, עיקור בכפייה.

הביולוג האבולוציוני והעיתונאי מאט רידלי מתמצת את הגישה הזאת בקצרה בספרו "האבולוציה של הכול" (הוצאת הארפר, 2015): "צריך להיות אכזר כדי להיות טוב לב." האמונה ש"המחזיקים בשלטון יודעים טוב יותר מה טוב לפגיעים ולחלשים" הובילה באופן ישיר לפעולות חוקיות שהתבססו על מדע מלתוסיאני מפוקפק. למשל, חוק העוני שחוקקה המלכה אליזבת הראשונה ב-1601, שנועד לספק אוכל לעניים, קוצץ באופן חד בתיקון שהוכנס בו ב-1834, בהתבסס על נימוק מלתוסיאני ולפיו עזרה לעניים רק תעודד אותם להביא יותר ילדים לעולם וכך להגביר את עוניים. הממשלה הבריטית הנהיגה גישה מלתוסיאנית דומה בתקופת רעב תפוחי האדמה באירלנד בשנות ה-40 של המאה ה-19, כותב רידלי. הנימוק לכך היה, כפי שניסח זאת סגן שר האוצר הבריטי צ'רלס טרוויליאן, שהרעב משמש "מנגנון יעיל להקטין את האוכלוסייה העודפת." כמה עשרות שנים לאחר מכן, המליץ פרנסיס גולטון על נישואין בין יחידים מתאימים בלבד ("מה שהטבע עושה בעיוורון, באטיות וללא רחם, בני האדם רשאים לעשות מתוך ראיית הנולד, במהירות וברחמים"). בעקבותיו הלכו כמה סוציאליסטים בריטים בולטים, כמו סידני וביאטריס וב, ג'ורג' ברנרד שו, הבלוק אליס וה' ג' ולס, שתמכו בפומבי באאוגנטיקה ככלי להנדסה חברתית.

אאוגניקה ועיקור בכפייה נראים לנו לעתים כחלק מתכנית נאצית ימנית שהופעלה בגרמניה בשנות ה-30. אבל כפי שהזכירו לנו הכלכלן תומס לאונרד מאוניברסיטת פרינסטון בספרו "רפורמות ליברליות" (הוצאת פרינסטון, 2016) ועורך הניו יורק טיימס לשעבר אדם כהן בספרו "אימבצילים" (הוצאת פינגווין, 2016), האאוגנטיקה שטפה את אמריקה בראשית המאה ה-20, והגיעה לשיאה ב-1927, בפסק הדין באק נגד בל של בית המשפט העליון של ארה"ב, שבו התירו השופטים בחוק את עיקורם של אזרחים "בלתי רצויים". בחבר השופטים ישבו שופטים פרוגרסיביים בולטים כמו לואי ברנדייס ואוליבר ונדל הולמס הבן, שקבע את הפסיקה המפורסמת: "שלושה דורות של מפגרים זה די והותר." והתוצאה: עיקור של כ-70,000 אמריקנים.

כתב המדע רונלד ביילי עוקב אחרי גישות נאו-מלתוסיאניות בספרו "קץ האבדון" (הוצאת סנט מרטינס, 2015). הוא מייחס את התעוררות הגישות האלה לספרו רב המכר של פול ארליך מ-1968 "פצצת האוכלוסין", שטען כי "המערכה להאכיל את כל האנושות תמה." רואי שחורות רבים אחרים הלכו בעקבותיו. לדוגמה, לסטר בראון, מייסד המכון למעקב אחרי מצב העולם, Worldwatch, הכריז ב-1995: "בקרוב, האתגר הגדול ביותר של האנושות יהיה להגיע לעונת הקציר הבאה." בכותרת למאמרו בסיינטיפיק אמריקן ב-2009 הוא חזר ואישר את השאלה הרטורית שלו: "האם מחסור במזון ימוטט את האנושות?" ובכנס שנערך ב-2013 באוניברסיטת ורמונט, העריך ארליך שהסיכוי להימנע מהתמוטטות התרבות האנושית הוא כ-10% בלבד.

הבעיה עם המלתוסיאנים, כותב ביילי, היא שהם "אינם מסוגלים להשתחרר מן הרעיון הפשוט, והשגוי בבירור, שכשהדברים נוגעים לרבייה, בני אדם אינם שונים מעדר צבאים." אבל בני האדם הם בעלי חיים חושבים. אנחנו מוצאים פתרונות. חִשבו על נורמן בורלוג והמהפכה הירוקה. התוצאה הפוכה ממה שמלתוס חזה: באומות העשירות ביותר, שבטחון המזון בהן הוא הגבוה ביותר, שיעורי הילודה הם הנמוכים ביותר. ובניגוד לכך, במדינות שהמזון בהן הכי פחות מובטח, שיעורי הילודה הם הגבוהים ביותר.

הפתרון לריבוי אוכלוסין מופרז אינו לכפות על אנשים להביא פחות ילדים לעולם. מדיניות הילד היחיד בסין הדגימה עד כמה הניסוי הזה כושל. הפתרון הוא לחלץ את המדינות העניות מן העוני באמצעות שלטון דמוקרטי, סחר חופשי, גישה לאמצעי מניעה וחינוך להעצמה כלכלית של נשים.
מייקל שרמר הוא המו"ל של כתב העת Skeptic, ספרו החדש: "תיבת נח המוסרית" ראה אור לאחרונה. עקבו אחריו בטוויטר: @michaelshermer

 

עוד בנושא באתר הידען:

 

10 תגובות

  1. מאמר די מבולבל שנחפז להסיק מסקנות.

    הספר של מתלוס מכיל כמה טענות.

    חלקן נכונות (ללא כל שינוי אחר, יש קשר בין גודל האכולוסיה לבין רעב, אי אפשר להגדיל את הפריון החקלאי עוד ועוד – יש גבול לכך) ,
    חלקן מוטעות (אין דרך להפחית את פריון הילודה מלבד התאפקות – מלתוס לא חשב על אמצעי מניעה) , חלקן היו תובנות שהביאו את מקבלי ההחלטות לנקוט בצעדים שהפחיתו את הסיכונים (כמו ביצוע מפקד אוכלוסין בתחילת המאה ה-19, השקעה ממשלתית בפריון צמחים במהלך המאה ה-20) , יש קשר בין גידול האכולוסין וגודל האכולוסיה לבין עוני ( קשר מסובך שעד היום נחקר – תלוי בגורמים רבים כולל לדוגמה גודל האכולוסיה ביחס לכמות ההון הטבעי ויכולת לרתום משאבים מתכלים להגדלת הפריון החקלאי )

    אין הכרח להגיע מהדאגה של מתלוס (שהיה די שמרן ותמך בבעלי האדמות מול שני כוחות חדשים – הפועלים מצד אחד והקיפטליסטים מצד שני) דווקה לאואגניקה או דארוויניזם חברתי. רוב האנשים היום דווקא מגיעים לנגישות לאמצעי מניעה ולהשכלת נשים – אבל דברים אלה דורשים עוד הרבה מאד הנחות נוספות .

    קל לראות שאם האכולוסיה ממשיכה לגדול בקצב מעריכי, אין שום פתרון מעשי או אפילו תאורטי שמאפשר לקיים את כל האכולוסיה – בגידול קבוע של 1.1 אחוז בשנה, מגיעים תוך 3000 שנה לכך שכל כדור הארץ מכוסה ב-10 אנשים למטר רבוע, כולל כל שטח האוקיינוסים . גם פתרונות אחרים לא עוזרים – כדור דייסון לדוגמה מתמלא תוך כמה אלפי שנים נוספות, תוך 11 אלף שנים (זמן לא ארוך מבחינה אבולציונית) – מגיעים לכך שמאסת האנושות מגיעה למאסת היקום הנצפה (כלומר עוד לפני בעיית המזון עלינו לנסוע במהירות גבוה ממהירות האור, ולהסב את כל המסה של כל השמשות מאטומי מימן לאטומי מימן)

    האתגר של האכלת כ-10 מיליארד איש עדיין לפנינו – שכן לא רק שהאוכלוסיה תגדל (עד שתתייצב) , כדי לעשות זאת כיום אנחנו מקיימים חקלאות לא בת קיימא שצורכת משאבים מתכלים (כמו מכרות בעלות ריכוז גבוה של זרחות ואשלג) גוררת זיהום (שיבוש מחזור הזרחן, הכחדת חרקים עקב חומרי הדברה) וגוררת פגיעה באדמות וביערות.

  2. בסיס רעוע לקביעת מדיניות? מייקל שרמר, שב בלול.
    מי שמכחיש את הרעיון של מלתוס הוא או שקרן או טיפש.

  3. דבריו של אדם_אדום בדבר אוריינות נשים הפתיעו אותי, אך נראה שהם נכונים ביותר.
    לאישה, בתור זו שיולדת ומטפלת בפעוט הנולד, אכפת הרבה יותר מאשר הגבר. רק שאישה בורה תקבל את ההריונות המרובים כגזרת גורל, כמו רוח מצויה וגשם משמיים. אך עם מעט השכלה היא תבין את שליטתה בגורלה ובגורל משפחתה ואת התועלת העצומה בהשקעה באמצעי מניעת הריון. ואמנם, יש קשר סטטיסטי מובהק ביותר בין השכלת אישה למיעוט ילדיה.

  4. האומות העשירות והחילוניות לא מתרבות,
    הערבים והחרדים, המאמינים בשדים, לדוגמה יהוה, לעולם לא יפסיקו להתרבות ויחזירו אותנו לתקופת האבן.

  5. מה שכן התגלה בשנים האחרונות שגורם המפתח להורדת שיעורי הילודה במדינות עולם שלילי הינו פקטור פשוט למדי: אוריינות של נשים, קרי, מתן השכלה לנשים גורם להן להבין טוב יותר את העולם בו הן נמצאות ובאופן מודע ומכוון הן מצמצמות את מספר הילדים שהן מביאות לעולם.
    אנו רואים זאת מאז תחילת המאה ברבות ממדינות העולם השלישי ששיעור הנשים שלמדו בבית ספר שם זינק. בעיקר, דרך אגב, במדינות ערב, שם יש קריסה בשיעורי הילודה באופן כמוהו לא ראו בהיקפים כאלו בתולדות האנושות וכעת האו"מ משנה את תחזיות גידול האוכלוסיה בעולם, על רקע זה, למספרים הרבה יותר מתונים.

  6. סליחה, אבל ניסוי הילד האחד בסין לא נכשל אלא הצליח בענק. זו היתה אחת הדרכים בהן נקטה המפלגה הסינית על מנת להתגבר על העוני הנורא והרעב האדיר שהיה באזורים הכפריים הענקיים של סין. נכון, זה שולב עם מהפיכות תעשייתיות ועם מהפיכות חקלאיות גרנדיוזיות אבל במשולב זה חילץ את סין ממצב בו מיליונים היו מתים בשנה מרעב. הודו, שהיתה לפני 50 שנה מדינה דומה לסין במובנים רבים לא נקטה מדיניות זו ובהודו עדיין מיליונים מתים מרעב שם.

  7. הנאצים היו שמאלנים ולא ימנים וכל תוכניות הגבלות הילודה ובכלל מדיניות בכפייה כמעט תמיד באות מהשמאל המטורף ומדיניות ניסויי הנדסת החברה שלו. כמו הרב תרבותיות, הגבחת ילודה, הגירה….

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן