אנטיביוטיקה נגד תולעים?

בחלק מהכפרים באפריקה, כמעט כל האנשים נושאים את התולעת הטפילית Mansonella perstans. לאחרונה, מדענים גילו כי אנטיביוטיקה ישנה ומוכרת יכולה להעלים את התולעים הקטנות – בדרך עקיפה

בחלק מהכפרים באפריקה, כמעט כל האנשים נושאים את התולעת הטפילית Mansonella perstans. זהו טפיל עיקש שממש קשה להרוג עקב עמידותו לתרופות הרגילות שבשימוש. לאחרונה, מדענים גילו כי אנטיביוטיקה ישנה ומוכרת יכולה להעלים את התולעים הקטנות – בדרך עקיפה.

התולעים הבוגרות מתיישבות ברקמה המקיפה את הריאות, הלב והבטן ומשם משחררות את צאצאיהן אל דם החולה. מהדם הצאצאים נלקחים על ידי חרק מוצץ דם (יתוש או זבוב) ומועברים אל האדם הבא אותו יעקצו. עד כה המלחמה העיקרית במחלה היתה דרך הדברת היתושים. כעת החוקרים מצאו פתרו נוסף ממוקד בהרבה.

התולעים מלאות בחיידקים הנקראים wolbachia, ומסתבר כי הן תלויות בחיידקים אלו למחייתן. על ידי הריגת החיידק שבתוך התולעת, הרופאים יכולים להרוג את התולעים עצמן. להרוג חיידק זה קל יחסית, במיוחד בעידן האנטיביוטיקה. בכדי לבדוק את הרעיון, החוקרים גייסו נשאים של התולעת מארבעה כפרים במאלי. החולים חולקו לקבוצות ניסוי וביקורת, כאשר 69 מהם קיבלו מנה יומית של אנטיביוטיקה. לאחר שנה רק שני נשאים נותרו עם התולעים, השאר החלימו. זה יוצא הצלחה של 97%.

האנטיביוטיקה מהסוג דוקיציקלין בה השתמשו היא התרופה הראשונה שמראה יעילות בהרחקת התולעים מהדם. הטפיל לא נראה בדם גם שלוש שנים אחרי הטיפול בן השישה שבועות, מה שמצביע על כך שלטיפול היתה גם השפעה על התולעים הבוגרות החיות ברקמה המקיפה את הריאות, הלב והבטן. אותן לא הצליחו להרוג, אך הן הפכו ללא פעילות.

כ-120 מיליון בני אדם בעולם נושאים טפילים המתמקמים בפריפריה של הגוף. חלק גדול מהתולעים יעלמו אחרי טיפול שגרתי באנטיביוטיקה מהסוגים אלבנדזול ואיוורמקטין, אך תולעי הM. Perstans עמידות בפניהן. למרבה המזל הטפיל אינו כל כך הרסני כמו נמטודות אחרות, והוא מוביל בסופו של דבר לגירודים, עייפות ודלקת עור.

בשיטה דומה (הרג החיידק שבתוך הטפיל) החוקרים הצליחו לטפל גם בעיוורון הנהרות ובפיילת (elephantiasis). למרות הצלחת הטיפולים עדיין נותר לגלות מדוע הטפיל תלוי בחיידק. מחקר התחלתי הראה כי לשני היצורים חסרים כמה גנים חיוניים הנמצאים בשותף.

יתרון גדול הוא שהאנטיביוטיקה זולה, פחות משני דולרים לטיפול של שישה שבועות. אמנם נשמע כמו הצלחה מסחררת, אך עליה וקוץ בה – בחלקים אחרים של אפריקה החוקרים מצאו תולעים טפיליות כאלה המסוגלות לחיות ללא החיידק, עליהן האנטיביוטיקה לא צפויה לפעול. זאת ועוד, הצפה רחבה של התרופה בעייתית. לאנטיביוטיקה הזו תופעות לוואי קשות על התפתחות שיניים ועצמות ולכן היא אינה מותרת לנשים הרות או לילדים מתחת לגיל 12. חסרון נוסף הוא החובה להשלים את כל ששת שבועות הטיפול, אחרת הטיפול נכשל.

מאחר והמחלה אינה פוגעת בצורה קיצונית באורח החיים, ספק אם ארגוני צדקה יפנו לטיפול זה את מאמציהם. לעומת זאת, התרופה עשויה להיות יעילה ושימושית עבור עיוורון הנהרות המהווה פגיעה קשה ביכולת הפרט לתפקד בכוחות עצמו.

המאמר פורסם במגזין New England Journal of Medicine באוקטובר 2009.
הרעיון לרשומה הגיע מפרסום באתר Wired Science