חוקרים באוניברסיטה העברית גילו כי אמנם טווח הצלילים שבני האדם שומעים קטן יותר אך הם יודעים להבדיל טוב יותר בין צליל לצליל ובזכות זאת בין היתר הם יכולים ליהנות ממוזיקה
האם בני אדם שומעים טוב יותר מבעלי חיים? ידוע שחתולים, חולדות ועכברים, למשל, יכולים להבחין בתדרים גבוהים ונמוכים יותר בהשוואה לבני אדם. כעת מצאו חוקרים מהאוניברסיטה העברית ומאוניברסיטאות אחרות את תאי העצב במוח האדם האחראים לזיהוי ההבדלים הדקים בין הצלילים. מתברר כי בקליפת המוח השמיעתית ישנם תאים שאחראים לתאי השמיעה הקיימים באוזן. תאים אלו הם המאפשרים לבני אדם להבחין בין צלילי מוזיקה.
עבודתם של פרופ' ישראל נלקן מהמכון למדעי החיים והמרכז הבין-תחומי לחישוביות עצבית באוניברסיטה העברית, פרופ' יצחק פריד מאוניברסיטת קליפורניה ומאוניברסיטת ת”א, ופרופ' רפי מלאך ממכון וייצמן, יחד עם תלמידי המחקר רועי מוקמל ויעל ביטרמן, פורסמה לאחרונה בכתב העת Nature.
הידע על קליפת המוח השמיעתית מתבסס ברובו על מחקרים קודמים שהתחקו אחר הפעילות המוחית אצל בעלי חיים בזמן שנחשפו לצלילים. מחקרים אלו סיפקו מידע בעל ערך רב לגבי עיבוד צלילים במערכת השמיעה, אך לא לגבי מאפייניה הייחודיים של מערכת השמיעה אצל בני אדם. במחקר הנוכחי נבחנה לראשונה רגישות התאים בקליפת המוח של בני אדם. לצורך המחקר השתמשו החוקרים בטכניקה ייחודית לטיפול בחולים אפילפטיים. כחלק מהטיפול הרפואי בהם, חוברו החולים לאלקטרודות המתעדות את פעילות תאי עצב בודדים בקליפת המוח. בהסכמתם, הושמעו להם צלילים והם התבקשו ללחוץ על מקש בכל פעם שזיהו הבדל בצליל.
במבחנים שמדדו את התגובה של הנבדקים לצלילים מלאכותיים מצאו החוקרים כי תאי עצב בקליפת המוח השמיעתית של האדם הגיבו לשינויים בצלילים מסוימים בדיוק מפתיע. מתברר כי שינוי בצליל במרווח של רבע טון ('טון' הוא היחידה הבסיסית למדידת המרווח המוזיקלי) יכול להיות מזוהה בדייקנות על ידי תגובות יחידות של תאי עצב בודדים. לשם השוואה, רגישות תאי עצב בודדים באותו אזור אצל החתול היא נמוכה הרבה יותר.
אולם, כאשר נחשפו הנבדקים במחקר לצלילי “העולם האמיתי” – כמו דיאלוגים ומוזיקה (מהסרט “הטוב הרע והמכוער”) וצלילי רקע – הראו תאי העצב דפוסי פעולה מורכבים אשר אינם יכולים להיות מוסברים רק על בסיס רגישות התדרים של תאי העצב בקליפת המוח. תופעה זאת נראתה בעבר רק אצל בעלי חיים אבל מעולם לא אצל בני אדם ויש מקום להמשיך במחקר נוסף. בניגוד לצלילים מלאכותיים, בצלילים הקשורים להתנהגות, כמו דיבור ומוזיקה, מעורבים תהליכי עיבוד תלויי-הקשר נוספים בקליפת המוח השמיעתית של בני אדם.
“רגישות התאים בקליפת המוח לצליל גבוהה יותר ממה שציפינו” טוען פרופ' נלקן. “הממצאים הראו שתהליכי העיבוד של הצליל מתרחשים בשלב די מוקדם במוח. בנוסף, הניסוי הראה שיכולת ההבחנה החדה של התא תואמת את התנהגות המשתתפים במחקר”. משמעות הממצאים היא שלתאים האחראים להבחנה בין צלילים במוח האדם, למרות דמיונם לתאים מקבילים בבעלי חיים אחרים, יש גם מאפיינים ייחודים.
4 תגובות
צליל הוא דבר פיזי וגם מטא-פיזי,
גלי קול הם פיזיים לחלוטין ונמדדים ע”פ תדירותם.
גלי קול גם יכולים לשבור כוסות לדוגמא או לגרום לכאבי ראש וכאבי בטן בתדרים ועוצמות מסוימות.
אז מה פה נפשי? התגובה הרגשית של אדם המאזין למוסיקה ו
תגובה זאת היא אינדיבידואלית כפי שאנשים שונים מגיבים למאמרים כו’.
לגבי “אנרגיות” ו”נשמה” – הם מושגים אבסטרקטיים שנועדו לתאר מערכת פיזית ומטא-פיזית המשפיעה על התנהגות האדם.
צליל הוא מושג נפשי. בעוד שתדרים ותאים במוח הם מושגים פיסיקליים.
לנקודה:
תאים במוח אינם ניתנים להשוואה לטרנזיסטורים במחשב (הפרדת חומרה-תכנה).
עד כמה שידוע, פעילות תאי המח היא זו שמכתיבה את תגובת "נושא המח".
אם כי, יש הטוענים ש"אנרגיות" ו"נשמה" גם הן מכתיבות פעולה.
תאים לא אחראיים על עיבוד, כמו שטנזיטור במעבד לא אחראי על התוכנה.
כל מה שקשור ליכולת הבחנה בין צלילים לא קשור (לא נמצא קשר סיבתי שכזה רק מתאם) לתגובות של אזורים במוח.במוח.