מים קטלניים

ההשלכות הקטלניות של אסון המים בפלינט מתחוורות: לא רק שאלפי ילדים נחשפו לרמות מסוכנות של עופרת, אלא גם 12 תושבים מתו ממחלת הלגיונרים. כיצד קשורה המחלה לזיהום במים ומה המצב בישראל?

ברק אובמה שותה ממי פלינט לאחר תום המשבר. צילום: Official White House Photo by Pete Souza.
ברק אובמה שותה ממי פלינט לאחר תום המשבר. צילום: Official White House Photo by Pete Souza.

מאת אסף בן נריה, זווית, סוכנות ידיעות למדע ולסביבה

סיפורה של העיר פלינט בארצות הברית, פעם מוקד עולמי של תעשיית הרכב, הוא תמרור אזהרה ליחסים השברירים שקיימים בין התושבים והרשויות שאחראיות לספק להם שירותים. גם שלוש שנים אחרי משבר המים הגדול בעיר, ולמרות מיליוני הדולרים שהוקצו להחלפת הצנרת החלודה, עדיין נאלצים תושבי העיר להסתמך על מים מבקבוקים מחשש לאיכותם הירודה של המים.

המשבר בעיר פרץ לאחר שהחלפה לא מבוקרת של מקור אספקת המים לנהר המקומי גרמה לשורה של בעיות – החמורה שבהם היא זיהום של מי השתייה בעופרת. תושבים רבים נחשפו לריכוזים גבוהים של עופרת במי השתייה, חשיפה שנחשבת בעייתית במיוחד בקרב ילדים. כעת, מתברר שהפגיעה הבריאותית לא נעצרה שם: מתברר כי התפרצות מחלת הלגיונרים, שהתרחשה במקביל למשבר העופרת, קשורה גם היא להחלפת מקור אספקת המים. המחלה גבתה את חייהם של 12 מתושבי העיר.

חיידק הלגיונלה – החיידק שגורם למחלת הלגיונרים – מעדיף את המים שלו חמים, אם אפשר 38 מעלות צלסיוס. הוא משגשג בתנאים של מים עומדים ובנוכחות של חומרים אורגניים ומשקעים כמו אבנית וחלודה. כאשר רמות הכלור במים יורדות וקיימים תנאים אופטימליים להתרבות החיידק, ספירתו יכולה לעלות מרמות של מאות בודדים לכל ליטר מים – נתון שנחשב תקין ואינו מהווה סיכון גבוה במיוחד – עד לאלפים ומאות אלפים. תנאים אלה ממש אפיינו את מערכת אספקת המים של העיר פלינט בשנים 2014- 2015.

מים כתומים עם חיידקים

לאחרונה פרסם פרופ' מארק אדוארדס מאוניברסיטת ווירג'יניה טק תוצאות של ניסוי שבו שחזר במעבדה את משבר המים שהתרחש בעיר בשנת 20144. אדוארדס התפרסם כמדען שהצליח לשכנע את הרשויות להתערב במשבר המים, אף שהן התכחשו באופן עיקש וגורף לטענות התושבים על כך שיש בעיה במים בעיר (גם צבעם הכתום של המים שיצאו מהברזים לא עזר).

כעת, הוא הראה כי המים שזרמו בצינורות בעת המשבר הם גם הגורם להתפרצות מחלת הלגיונרים, שקרתה גם היא באותה תקופה. מי נהר פלינט, שהחליפו את המים שקיבלה העיר במשך שנים מתאגיד המים בדטרויט השכנה, גרמו לשכבת החלודה ולמשקעים שהתבססו במשך השנים בדופן הצינורות להתנתק ולהתמזג עם זרם המים, וליצור בכך סביבה שבה חיידקי הלגיונלה יכלו לשגשג ולהתרבות.

"גילינו שכשמי נהר פלינט נכנסו למערכת אספקת המים, הם גרמו לשחרור של כמויות גבוהות של ברזל ולהורדת ריכוז חומר החיטוי במים", אמר אדוארדס בריאיון ל-cnn. "שילוב של שני הגורמים הללו – הברזל שמשמש כחומר מזין לחיידקים, והיעלמות חומר החיטוי, אפשר לחיידק הלגיונלה לשגשג במקומות בהם הוא לא יכול היה בעבר". התפרצות מחלת הלגיונרים בעיר גרמה למותם של 12 תושבים ולתחלואתם של 90 נוספים. כעת גם המרכז לבקרת התפשטות מחלות (CDC) מציין שנמצא קשר גנטי בין הזן שגרם לתחלואה לבין זה שנמצא במים שזרמו בצינורות בשנים 2014-2015. כלומר, אותו זן שגרם לתחלואה הוא גם זה שאפיין את מערכות אספקת המים בתקופת המשבר.

מחלה הלגיונרים אינה עוברת מאדם לאדם, והדבקה מתרחשת עלי ידי נשימה של רסס של מים שמכילים את החיידק מחולל המחלה. חשיפה כזו יכולה להתרחש במקלחת, במרחצאות או בסמיכות לבריכות מים פתוחות שלא מטופלות כראוי. כך קרה בשנת 1976 בכינוס הלגיון האמריקאי בבית מלון בפילדלפיה, אז התגלתה המחלה לראשונה. רסס של מים ממכלים שניצבו על גג המלון והכילו כמויות משמעותיות של החיידק (בטרם קיבל את שמו) גרם להידבקותם של רבים מבין באי הכנס ולמותם של 29 מהם.

מאז, מושם דגש רב על מניעת שגשוג החיידק במקומות שבהם מאוכסנים מים חמים או עומדים. כדי למזער את סיכון ההדבקה יש לדאוג לחיטוי של המים, וזה מתבצע לרוב על ידי הוספה של כלור. בנוסף, הנחיות משרד הבריאות מחייבות דיגום תקופתי לבדיקת נוכחות חיידק הלגיונלה ב"מי נופש" – מים של בריכות רחצה, ג'קוזי ובריכות זרמים, מפני שהרסס שנוצר בהם יכול לגרום להידבקות במחלה.

בישראל מדווחים מדי שנה למשרד הבריאות כ-50 מקרים של תחלואה במחלת הלגיונרים. גיל מרבית החולים הוא 45 ומעלה. מתוך ככלל המקרים שעבורם נמצאה דרך ההדבקה, 22 אחוז אירעו במוסדות רפואה, 19 אחוז בקהילה ו-77 אחוזים במסגרת תיירותית.

מחלת הלגיונרים עלולה להיות מועברת בבריכות זרמים באתרי נופש. אילוסטרציה: pixabay.com.
מחלת הלגיונרים עלולה להיות מועברת בבריכות זרמים באתרי נופש. אילוסטרציה: pixabay.com.

ללא טיפול מתאים, לגיונלה משגשגת במים האפורים

אותו רסס הוא גם זה שמטריד את מי שמתנגדים לאישור השימוש במים אפורים להדחת אסלות והשקיית גינות. מים אפורים הם מים שמקורם במכונות כביסה, בברזי שטיפת ידיים ובמקלחות, שניתן לאחר טיפול קצר יחסית לעשות בהם שימוש חוזר בהשקיית גינות או הדחת אסלות.

למרות שמדובר במים עם כמות קטנה של חומר אורגני ביחס למשל לשפכים שמקורם בבתי שימוש, וגם אחרי שבוצעו מחקרים רבים שהראו שניתן לעשות שימוש חוזר במים אפורים מטופלים בצורה בטוחה – עדיין דוחים במשרד הבריאות את מתן האישור לשימוש בהם. אחד מהחששות לגבי שימוש במים אפורים נוגע לחשיפה לחיידק הלגיולנה דרך נשימה של רסס מים שנגועים בחיידק.

"חיידק הלגונלה, בניגוד לחיידקים מחוללי מחלות אחרים שמועברים במים, אינו חיידק שחי במעיים ומופרש בצואה. חיידק הלגיונלה הוא חיידק סביבתי שחי רק במקווי מים", מסביר פרופ' ערן פרידלר מהיחידה להנדסת הסביבה, מים וחקלאות בטכניון. "החיידק מגיע למים האפורים ממי האספקה ולא דרך בני אדם. עם זאת, במערכות מים חמים יותר טוב לו, והוא נמצא שם במספרים יותר גבוהים".

מחקר משותף שביצע פרידלר עם מרינה בלנקי, שרה רודריגז-מרטינז ומלכה הלפרן מאוניברסיטת חיפה הראה שאכן, במים אפורים לא מטופלים, מספר חיידקי הלגיונלה גבוה פי 20 עד 2000 לעומת מספרם במים השפירים שמגיעים לברזים. אולם לאחר שלבי הטיפול, שהאחרון בהם הוא חיטוי של המים, ריכוז החיידק במים האפורים ירד ב-95 אחוזים והוא כמעט זהה לזה שנמדד בברזים. "מה שהראינו הוא שבמים אפורים מטופלים שעברו חיטוי, ריכוזי החיידק אינם גבוהים מאשר במים שפירים – כלומר שאין תוספת סיכון", אומר פרידלר.

למרות החשש הרב מחשיפה לחיידק הלגיונלה, מה שמונע גם כיום את ההסדרה החוקית של נושא המים האפורים הוא "חוסר הנכונות של משרד הבריאות להכיר במערכות טיפול מבוזרות", אומר פרידלר. הכוונה היא שהמערכות שאמורות לטפל במים האפורים ממוקמות ברמת הבית הפרטי או הבניין, והן שונות בתכלית ממכוני הטיפול המרכזיים בשפכים העירוניים, ולכן דורשות ממשרד הבריאות התייחסות מיוחדת.

בפלינט שבארצות הברית נאבקו המדענים ברשויות זמן רב כדי שיכירו בזיהום הכבד שהתפשט בצנרת המים העירונית ורק עכשיו, כמעט שלוש שנים מאוחר יותר, הצליחו להראות כי גם מחלת הלגיונרים התפשטה בעיר כתוצאה מזיהום המים. בישראל מנהלים מדעני מים מאבק ארוך שנים כדי לשכנע את הרשויות כי השימוש במים אפורים בטוח, יחסוך למשק כסף רב ויאפשר להחזיר לסביבה עוד קצת מים. האם גם הם ינצחו בסופו של דבר במאבק? ימים יגידו.

תגובה אחת

  1. האם זה צרוף מקרים שהר׳׳מ מתפרסם ימים ספורים אחרי
    הזהום החמור / ההרעלה של נחל אשלים ע׳׳י בני עוולה ?
    שכן בישראל אין צורך בחיידקים או מחלות ,
    אצלנו מרעילים ישירות את הנחלים ואת האקוות (אקוויפר) ,
    https://www.hayadan.org.il/dead-sea-pond-2801151
    וברשויות שאמורות להעניש את העבריינים ״שוקלים הליך פלילי״,
    לא עוצרים מיידית עד תום ההליכים , לא קונסים בעלות הנזק ותיקונו,
    אלא ״שוקלים״ , ממי חוששים ? מדוע בכל מקרה של הרעלת מים או אוויר
    ״זנב אנשי הרשויות מוצא מקומו בין רגליהם ״ ?
    השילוב של חששות מצד הרשויות והחוצפה הרשלנית העבריינית של יזמים,
    מייתרת את ״הצורך״ בחידקי ליגיונלה ,
    יש לנו מרעילים ״טובים״ מקוריים…

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.