פנטזיה במינון יתר: חלומות בהקיץ יכולים להיות בעיה גדולה משחשבתם

פרופ' נירית סופר-דודק מהמחלקה לפסיכולוגיה מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב הובילה את פרסומו של מאמר חדש הקורא להכיר ב"חלימה בהקיץ לא-מסתגלת" כהפרעה פסיכיאטרית רשמית. נייר העמדה מציג כיצד התסמונת פוגעת בתפקוד היומיומי של הסובלים ממנה ומציע לכלול את התסמונת במדריכי האבחון הפסיכיאטריים המובילים

כולנו חווינו רגעים של חלימה בהקיץ. ישיבה שלא נגמרת, שיחת ארוכה מדי עם השכנה, או רגע שקט בבית בו נמצא את עצמנו שוקעים בשחזור אירועי היום או בדאגות לגבי המשימות למחר. לעיתים נוכל אף לצלול לעולם דמיוני לגמרי הכולל הפתקאות, שיחות מדומיינות ופנטזיות לא ממומשות.

עבור רבים, חלומות בהקיץ הם רגע של בריחה נעימה מהמציאות. אבל מה קורה כשפנטזיה הופכת לאובססיה? כשדמיון עשיר גולש לחיים עצמם, משבש את השגרה ופוגע בתפקוד היומיומי ובקשרים אישיים? זה בדיוק המצב שפרופ' נירית סופר-דודק מאוניברסיטת בן-גוריון ושותפיה מבקשים להעלות למודעות.

חלימה בהקיץ לא-מסתגלת כפי שמתארת אותה סופר-דודק במאמרה, היא תסמונת שבה שקיעה בעולמות דמיוניים אינה זמנית או מבוקרת, אלא הופכת לתופעה כרונית שפוגעת בתפקוד היומיומי ובקשרים האישיים. מדובר באנשים ששוקעים בעולמות דמיוניים לאפיזודות ממושכות, מתקשים להפסיק לחשוב עליהן גם כשזה מפריע להם, ואפילו מעדיפים לעיתים את החלומות על פני החיים האמיתיים. למעשה, "בקרב אנשים הסובלים מתופעה זו, המוח משמש מעין שירות צפייה חינמי בו הם הבמאים, התסריטאים ובמקרים רבים אף השחקנים הראשיים". מסבירה סופר-דודק. 

אנשים הסובלים מהתסמונת לעיתים משתמשים בפנטזיות כמנגנון להתמודדות עם מצוקה רגשית, ואף חווים תחושת תסכול או עצבנות כשמפריעים להם באמצע החלימה בהקיץ. בנוסף, התסמונת כוללת לעיתים תנועות חזרתיות שמלוות את החלימה, וניסיונות חוזרים להפסיק לשקוע בפנטזיות ללא הצלחה. מאפיין נוסף הוא העדפה מתמשכת של עולמות הדמיון על פני פעילויות חברתיות או מציאותיות, מה שמגביר את הניתוק מהמציאות ופוגע באיכות החיים.

כיון שתופעה זו כמעט ולא זכתה להתייחסות מחקרית עד כה, רבים מהסובלים ממנה אינם מודעים למצבם ונאלצים לחפש מענה ותמיכה בקהילות אינטרנטיות. בפלטפורמות אלו הם משתפים את סיפוריהם ונאבקים להבין את מקורה של המצוקה שאינה מאובחנת. "ללא הכרה רשמית, התסמונת נותרת מחוץ לשיח הפסיכיאטרי, מה שמונע מהסובלים לקבל את הטיפול שהם זקוקים לו", מסבירה סופר-דודק.

במאמר הנוכחי, נטען כי המאפיינים ומנגנוני הפעולה של חלימה בהקיץ לא-מסתגלת חולקים דמיון רב למנגנונים של הפרעות דיסוציאטיביות, כמו ניתוק בין תחושת העצמי לבין המציאות, ועל כן, טוענים הכותבים, יש להכיר בה כהפרעה דיסוציאטיבית חדשה. הכללתה בפרק ההפרעות הדיסוציאטיביות במדריכי האבחון הפסיכיאטריים תעניק לה הקשר מקצועי ותסייע להעמיק את ההבנה המדעית על הקשר שבין דמיון למצוקה נפשית.

חתימתם של ב

כירי החוקרים והקלינאים בתחום הדיסוציאציה על נייר העמדה משקפת את התמיכה הרחבה בהכרה בתסמונת זו, ומהווה פריצת דרך משמעותית בתחום, אותו הובילו בשנים האחרונות סופר-דודק ושותפה למחקר, פרופ' אלי זומר מאוניברסיטת חיפה, אשר טבע את המושג "חלימה בהקיץ לא-מסתגלת". על אף שמוקדם להכריז על כניסת התסמונת למדריכים הפסיכיאטריים, המחקר הנוכחי, המתפרסם בכתב עת יוקרתי בתמיכתם של מובילי תחום הדיסוציאציה בעולם, מציב את התופעה במרכז השיח המדעי, פותח צוהר לשיח מקצועי רחב ומעמיק יותר, ומהווה אבן דרך משמעותית בדרך להכרה שתוביל להקלה משמעותית על הסובלים ממנה.

למאמר המדעי

עוד בנושא באתר הידען:

• האם חלומות צלולים מועילים או מזיקים לבריאות הנפשית?
• מחקר בארה"ב: לילדים שעברו חינוך דתי קשה להבדיל בין עובדות לדמיון גם בסיפורי פנטסיה