הידען > הטיפוס על ההר הבלתי סביר – ספר חדש של ריצארד דוקינס

הטיפוס על ההר הבלתי סביר – ספר חדש של ריצארד דוקינס

הספר יצא בהוצאת דביר * מסתבר שהסיבה לכך שלא מוצאים צורות ביניים ברמת המין נעוצה בהגדרה אנושית שאין בינה לבין הטבע ולא כלום.

התעמולה נגד האבולוציה כל כך רווחת עד שאפילו מדענים נופלים לעיתים בפח. בספרו “הטיפוס על ההר הבלתי סביר” שיצא בהוצאת דביר בתרגומו של עמוס כרמל ובעריכתו של עמנואל לוטם, מצטט דוקינס פיסיקאי שטוען כי יד המקרה לבדו לא היתה מביאה את המגוון וההתאמה של כל בעלי החיים והצמחים לסביבתם. את פרד הויל הוא ציטט באמרו כי הסיכוי להיווצרות מולקולות גדולות בשיטה אקראית הוא אפסי.

ברור שאין הדבר כך, האקראיות היא במוטציות ובזהות הפרטים השורדים בכל דור, אבל באשר להסתגלות אין כאן כל אקראיות אלא התאמה של תכונות שכבר פועלות.

דוקינס גם יוצא נגד עמיתו סטיבן ג'יי גולד, (שספרו “אבני מרמה ממרקש” יצא אף הוא לאחרונה בהוצאת דביר). לדבריו גולד (שבינתיים נפטר, הספר נכתב במקור ב-1996) מעמעם את ההבדל בין מקרו מוטצאיה – כלומר מוטציה המביאה מאף קטן לחדק פיל מפותח בדור אחד, לבין שינויים הדרגתיים, אף כי במספר דורות קטן – לפי שיטת שיווי המשקל המקוטע.

הוא מוצא שגיאה גסה נוספת אצל גולד, בציטוט מתוך ספרו של דוקינס: “כיוון שהצענו שיווי משקל מקוטעים כהסבר למגמות, הרי זה מרתיח שמצטטים אותנו שוב ושוב – אם בזדון ואם מתוך איוולת, אינני יודע – כמי שמודים כי רשומות המאובנים אינן כוללות שום צורות מעבר. צורות המעבר אכן חסרות בדרך כלל ברמת המין, אבל הן מצויות בשפע בין קבוצות גדולות יותר”.

מסתבר שהסיבה לכך שלא מוצאים צורות ביניים ברמת המין נעוצה בהגדרה אנושית שאין בינה לבין הטבע ולא כלום.

ממשיך דוקינס: “ד”ר גולד היה מצמצם את סכנותיהן של אי הבנות כאלה אילו הדגיש בצורה ברורה יותר את ההבחנה הקיצונית בין הדרגתיות מהירה לבין סלטציה (לאמור מאקרו מוטציה). התיאוריה של שיווי משקל מקוטע היא צנועה ואולי אמיתית, או מהפכנית וככל הנראה כוזבת: הדבר תלוי בהגדרותיכם. אם תטשטשו את ההבחנה בין הדרגתיות מהירה ובין סלטציה אפשר שתיאורית הקיטוע תיראה רדיקלית יותר. …

“יש סיבה בנאלית מאין כמוה להיעדרן של צורות מעבר, בדרך כלל, ברמת המין, אני יכול להסביר זאת בצורה הטובה ביותר בעזרת אנלוגיה. ילדים הופכים בהדרגה וברציפות למבוגרים, אבל לצרכים משפטיים הם נעשים בגירים ביום הולדת מוגדר, בדרך כלל יום ההולדת ה-18. לכן יש אפשרות לומר, “בבריטניה גרים 55 מיליון בני אדם, אבל אף לא אחד מהם נמצא במצב ביניים, בין מי שאינו בעל זכות בחירה לבין בעל זכות בחירה.” כשם שקטין מקבל זכות בחירה על פי דין בצלצול חצות ביום הולדתו השמונה עשר, כן מתעקשים תמיד הזואולוגים לשייך כל מוצג נתון למין זה או אחר, גם אם המוצג מצוי בפועל במצב ביניים בצורתו הממשית (כפי שהדברים אמורים בדגימות רבות), המוסכמות המשפטניות של הזואלוגים עדיין מאלצות אותם לדלג לכיוון זה או לכיוון האחר בעת שהם נותנים לה שם. מכאן שטענות הבריאתנים בדבר אי הימצאותן של צורות ביניים חייבות להיות נכונות מכוח ההגדרה, ברמת המין, אבל אין לכך שום השלכות על העולם הממשי – ההשלכות היחידות מתייחסות למוסכמות מתן השמות של הזואולוגים.”

…”הדרך הנאותה לחפש צורות ביניים היא לשכוח את שמותיהם של המאובנים ולהתבונן תחת זאת בצורות ובממדים הממשיים שלהם. כאשר עושים זאת, מוצאים כי רשומות המאובנים משופעות במעברים הדרגתיים יפים להפליא, אם כי יש בהן גם פרצות – חלקן גדולות מאוד, ומקובל לפי כל הדעות, לייחסן לכך שחיות מסוימות פשוט לא הצליחו להתאבן. במובן מסוים, הליכי מתן השמות שלנו מתאימים לעידן שלפני האבולוציה, שבו היו קווי החלוקה חזות הכל, ולא ציפינו כלל למצוא צורות ביניים.
לרכישת הספר במיתוס לחץ על התמונה