מחקר חדש מראה כי הקרום באזור ערש האנושות הידקק ל־13 קילומטרים בלבד, ומציע הסבר חדש לעושר מאובני האדם הקדומים בטורקנה
מחקר חדש שפורסם ב־Nature Communications , מצביע על כך שבקע טורקנה במזרח אפריקה נמצא בשלב מתקדם יותר של היפרדות יבשתית מכפי שסברו עד כה. האזור, המשתרע בין קניה לאתיופיה, מוכר כאחד ממוקדי המאובנים החשובים ביותר לחקר האבולוציה האנושית, אך הוא גם אזור פעיל מבחינה טקטונית וגעשית, שבו הלוח האפריקני והלוח הסומלי מתרחקים זה מזה בקצב של כ־4.7 מילימטרים בשנה.
החוקרים מבית הספר לאקלים של אוניברסיטת קולומביה וממכון למונט־דוהרטי השתמשו בנתוני מדידות סייסמיות איכותיות, שנאספו בשיתוף פעולה עם שותפים תעשייתיים ומכון אגן טורקנה. באמצעות ניתוח החזרי גלים אקוסטיים משכבות תת־קרקעיות, הם הצליחו למפות את מבנה המשקעים ואת עומק ראש הקרום באזור הבקע.
הממצא המרכזי הוא שלאורך ציר הבקע, עובי הקרום עומד על כ־13 קילומטרים בלבד, לעומת יותר מ־35 קילומטרים באזורים המרוחקים ממרכז הבקע. זהו סימן מובהק לתהליך המכונה “necking” – הידקקות ניכרת של הקרום כאשר הלוחות הטקטוניים מותחים אותו, בדומה למרכז של סוכריית טופי הנמתחת משני קצותיה.
בדרך להפוך לאוקיאנוס
לדברי החוקרים, הידקקות כזו מחלישה את הקרום ומגבירה את הסיכוי להמשך ההיפרדות. עם זאת, מדובר בתהליך איטי מאוד במונחי חיי אדם. הבקע החל להימתח לפני כ־45 מיליון שנה, והשלב הנוכחי של ההידקקות החל, ככל הנראה, לאחר תקופה של התפרצויות געשיות נרחבות לפני כארבעה מיליון שנה. החוקרים מעריכים כי יידרשו עוד כמה מיליוני שנים עד שהאזור יעבור לשלב הבא – היווצרות קרקעית אוקיינית חדשה וחדירת מים מן האוקיינוס ההודי.
המחקר חשוב גם משום שבקע טורקנה הוא, לפי החוקרים, הבקע היבשתי הפעיל הראשון שבו זוהה שלב כזה של הידקקות הקרום. לכן הוא מספק “מושב בשורה הראשונה” להבנת האופן שבו יבשות נקרעות ונוצרים אגני אוקיינוס חדשים.
לממצאים יש גם משמעות לחקר האבולוציה האנושית. באזור טורקנה נמצאו יותר מ־1,200 מאובני הומינינים מארבעת מיליון השנים האחרונות – כשליש מכלל המאובנים מסוג זה שנמצאו באפריקה. במשך שנים נטען כי האזור היה מוקד חשוב במיוחד להתפתחות אבות האדם. המחקר החדש מציע אפשרות אחרת: ייתכן שטורקנה לא הייתה בהכרח “גן עדן אבולוציוני” ייחודי, אלא מקום שבו התנאים הגיאולוגיים יצרו שקע ששימר רצף מאובנים עשיר במיוחד.
לפי ההשערה, לאחר פעילות געשית נרחבת לפני כארבעה מיליון שנה, הידקקות הקרום גרמה לשקיעה של אזור הבקע. בתוך השקע הצטברו במהירות משקעים עדינים, המתאימים במיוחד לשימור מאובנים. במילים אחרות, ייתכן שאוסף המאובנים העשיר של טורקנה משקף לא רק מוקד של אבולוציה, אלא גם תנאי שימור יוצאי דופן.
החוקרים מדגישים כי מדובר עדיין בהשערה, אך היא פותחת דרך חדשה לחבר בין טקטוניקה, אקלים, סביבה ואבולוציה אנושית. אם נבין כיצד תנועת הלוחות שינתה את הנוף, הצמחייה והאקלים במזרח אפריקה, נוכל להבין טוב יותר גם את התנאים שבתוכם התפתחו אבות האדם.
עוד בנושא באתר הידען:
