זחלים שאוכלים פלסטיק יוכלו להציל את העולם?

זחלים שצורכים פוליאתילן ומפרקים אותו עשויים לשמש השראה לכלים תעשייתיים חדשים

זחלי דונג, כמו זה שבתמונה, מסוגלים לכרסם ולפרק פלסטיק. תמונה: Federica Bertocchini, Paolo Bombelli, and Chris Howe.
זחלי דונג, כמו זה שבתמונה, מסוגלים לכרסם ולפרק פלסטיק. תמונה: Federica Bertocchini, Paolo Bombelli, and Chris Howe.

מאת מתיו סדקה, הכתבה מתפרסמת באישור סיינטיפיק אמריקן ישראל ורשת אורט ישראל 19.09.2017

בני האדם מייצרים יותר מ-300 מיליוני טונות של פלסטיק מדי שנה. כמעט מחצית מן הכמות הזאת מגיעה בסופו של דבר כפסולת למזבלות, וכ-12 מיליוני טונות מזהמים את האוקיינוסים. עד כה לא נמצאה דרך מעשית להיפטר מפסולת הפלסטיק המזהמת הזאת, אך מחקר חדש מגלה שהתשובה עשויה להיות טמונה בקיבותיהם של כמה זחלים רעבים.

חוקרים בספרד ובאנגליה גילו לאחרונה שהזחלים של עש הדונג הגדול מסוגלים לפרק ביעילות פוליאתילן, חומר שמהווה כ-40% מכלל הפלסטיק המיוצר. החוקרים הניחו מאה זחלי דונג על שקית קניות מסחרית מפוליאתילן למשך שתים-עשרה שעות, והזחלים אכלו ופירקו כתשעים ושניים מיליגרמים – כ-3% מן השקית. כדי לוודא שפירוק הפוליאתילן לא נגרם אך ורק בשל פעולת הלעיסה של הזחלים, ריסקו החוקרים כמה זחלים למחית ומרחו אותה על יריעות פלסטיק. לאחר כארבע-עשרה שעות, איבדו היריעות כ-13% מן המסה שלהן – ככל הנראה בעקבות פירוק על ידי אנזימים מן הקיבות של הזחלים.

כשבדקו החוקרים את יריעות הפלסטיק המפורקות, הם מצאו גם כמויות זעירות של אתילן גליקול, תוצר של פירוק הפוליאתילן, שלימדו על פירוק ביולוגי אמיתי. הממצאים האלה פורסמו בשנה שעברה בכתב העת Current Biology.

אחת ממחברות המאמר, הביולוגית פדריקה ברטוצ'יני מן המכון הספרדי לביו-רפואה ולביוטכנולוגיה שבקנטאבריה, אומרת שיכולתם של הזחלים לפרק את מזונם העיקרי – דונג דבורים – היא שמאפשרת להם גם לפרק פלסטיק. לדבריה, "הדונג הוא תערובת מורכבת של מולקולות, אך הקשר הכימי פחמן-פחמן, שהוא הקשר הבסיסי בפוליאתילן, מצוי גם שם. זחל הדונג פיתח מנגנון לפירוק של הקשר הזה."

לדברי ג'ניפר דברואין, מיקרוביולוגית מאוניברסיטת טנסי שלא הייתה מעורבת במחקר, אין זה מפליא שאורגניזם פיתח יכולת לפרק פוליאתילן, אך הממצא המלהיב במחקר הזה לעומת מחקרים שקדמו לו הוא מהירות הפירוק הביולוגי. הצעד הבא, על פי דברואין, הוא לזהות במדויק את סיבת הפירוק. האם זה אנזים שמופק על ידי הזחל עצמו, או על ידי החיידקים שבמערכת העיכול שלו? ברטוצ'יני מסכימה עם הדברים ומקווה שהממצאים של צוותה יעזרו, יום אחד, לרתום את האנזים לפירוק של הפלסטיק שמצוי  במזבלות ובאוקיינוסים. עם זאת, היא רואה בעיני רוחה תהליך תעשייתי של שימוש בכימיקל הזה, ולא סתם צורך "לפזר מיליוני זחלים על הפלסטיק."

עוד בנושא באתר הידען:

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

3 תגובות

  1. בכתבה מצויין שתוצר הפירוק הוא אתילן גליקול ממנו מייצרים בעיקר (86%) PET – החומר ממנו מייצרים בקבוקי פלסטיק, 7% משמשים כחומר מונע קיפאון במנועים,
    השאר משמש בין השאר בייצור משחות נעליים חיסונים ועוד…

  2. השאלה היא מה הם תוצרי הפירוק, ואם לא נוצר חומר המזיק יותר מהפלסטיק המפורק.
    אם החומר אינו מזיק , כיצד ניתן לנצל אותו?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן