קו גדילה מיקרוסקופי שנשמר בעצמותיו של קיינודונט מארגנטינה, לצד משקל לידה משוער גבוה במיוחד, מציעים כי קרובים קדומים של היונקים כבר ילדו ולדות חיים בתקופת הטריאס. עם זאת, המסקנה נשענת על פרט מאובן יחיד ואינה מוכיחה שכל הקיינודונטים התרבו כך
קו דקיק שנשמר בתוך שתי עצמות מאובנות עשוי לשנות את לוח הזמנים של אחת ההתפתחויות החשובות באבולוציה של היונקים: המעבר מהטלת ביצים להולדת ולדות חיים. חוקרים מארגנטינה מדווחים כי Chiniquodon theotonicus, קיינודונט שחי לפני כ־236 מיליון שנה, נשא בעצמותיו סימן המתאים לקו שנוצר סביב מועד הלידה.
הקיינודונטים היו קבוצת סינפסידים קדומה, שממנה התפתחו דמויי היונקים ובהמשך היונקים עצמם. הם כבר הציגו כמה תכונות המזוהות עם יונקים, ובהן שיניים מסוגים שונים, חך משני ושינויים במבנה הלסת. Chiniquodon עצמו אינו מוכר כאב קדמון ישיר של היונקים, אלא כקרוב קדום של הענף האבולוציוני שממנו צמחו.
המחקר, שפורסם בכתב העת שעבר ביקורת עמיתים Frontiers in Mammal Science, מציע כי לידת ולדות חיים הופיעה בקו זה 90–95 מיליון שנה מוקדם מכפי שנהוג היה להניח.
קו שנוצר סמוך ללידה – או לבקיעה
המאובן, שמספרו הקטלוגי CRILAR-PV109, התגלה בתצורת צ'ניארס בצפון־מערב ארגנטינה. זהו שלד מפרקי חלקית הכולל גולגולת וכמה מעצמות הגוף. גודל הגולגולת, איחוי העצמות, בקיעת השיניים וההתגרמות המלאה של השלד מעידים, לדעת החוקרים, כי מדובר בפרט בוגר.
החוקרים הכינו חתכים דקים מעצם הירך ומעצם הגומד ובחנו אותם במיקרוסקופ מקטב. בתוך שתי העצמות נמצא שינוי חד במבנה הרקמה: מעבר מעצם עוברית בעלת כלי דם קטנים יחסית לרקמה שנוצרה בקצב מהיר יותר לאחר מכן.
אצל בעלי חיים בני ימינו עשוי שינוי כזה לציין את המעבר מהחיים העובריים לתקופה שלאחר הלידה. הוא מכונה "קו לידה", ונוצר בעקבות האצה בקצב גדילת העצמות והשינוי בעומסים המופעלים עליהן כאשר הצאצא מתחיל לשאת את משקל גופו.
אלא שהרקמה לבדה אינה יכולה להבחין בוודאות בין קו שנוצר בעקבות לידה לבין קו בקיעה מביצה. כדי לבחון את שתי האפשרויות פנו החוקרים למדד נוסף: היחס בין גודל הצאצא ברגע היווצרות הקו לבין גודלו כבוגר.
צאצא במשקל 1.7 קילוגרמים
באמצעות היקף עצם הירך בתוך קו הלידה ומחוצה לו, העריכו החוקרים כי הפרט שקל כ־1.68 קילוגרמים בעת לידתו וכ־12 קילוגרמים בבגרותו. לפי חישוב זה, משקל הצאצא היה כ־14% ממשקל הפרט הבוגר.
החוקרים השוו את היחס לנתונים על 1,869 מיני יונקים, 2,619 מיני זוחלים שאינם עופות ו־782 מיני עופות החיים כיום. זוחלים בוגרים שמשקלם דומה לזה של Chiniquodon בוקעים בדרך כלל במשקל של 9–53 גרם בלבד. בעופות בני משקל דומה נע משקל הבקיעה בין כ־110 ל־357 גרם.
לעומת זאת, יונקי שליה במשקל בוגר של 8–15 קילוגרמים עשויים להמליט צאצאים שמשקלם מגיע לכ־1.87 קילוגרמים. היחס שחושב עבור Chiniquodon נמצא אפוא בתוך הטווח של יונקי השליה ורחוק מהיחסים האופייניים לזוחלים ולעופות.
"אנו מראים לראשונה שלידה חיה התקיימה לפחות אצל קרוב קדום אחד של היונקים", אמר החוקר הראשי ד"ר לאנדרו גאטאנו מהמועצה הלאומית למחקר מדעי וטכני בארגנטינה.
לא ברור אם הלידה החיה התפתחה פעם אחת או יותר
אם הפרשנות נכונה, היא מותירה שתי אפשרויות אבולוציוניות. לפי הראשונה, לידת ולדות חיים התפתחה אצל Chiniquodon בנפרד מהופעתה המאוחרת יותר אצל יונקי הכיס ויונקי השליה. רביית ולדות חיים התפתחה באופן בלתי תלוי יותר מ־150 פעמים בקרב בעלי חוליות, ולכן תרחיש כזה אפשרי.
לפי האפשרות השנייה, לידת ולדות חיים הופיעה כבר אצל הקיינודונטים הקדומים ועברה בתורשה ליונקים. במקרה כזה, יונקי הביב בני ימינו – הברווזן והקיפודניים – חזרו בשלב כלשהו להטלת ביצים. החוקרים קובעים כי שתי האפשרויות חסכוניות באותה מידה מבחינה אבולוציונית, והממצא הנוכחי אינו מאפשר לבחור ביניהן.
הופעת לידה חיה בתקופת הטריאס עשויה הייתה להעניק יתרון בסביבה שהתאפיינה בעונתיות, בצחיחות, בתחרות על משאבים ובלחץ מצד טורפים. עוברים המתפתחים בתוך גוף האם מוגנים יותר מתנודות טמפרטורה, מיובש ומטריפת ביצים. עם זאת, המחקר אינו בודק ישירות אם תנאים אלה הם שהניעו את התפתחות התכונה.
ראיה מסקרנת, אך עדיין לא הוכחה סופית
המסקנה נשענת על פרט מאובן יחיד, וגם אומדני המשקל כוללים אי־ודאות. המשוואות ששימשו את החוקרים פותחו על בסיס יונקים טורפים בני ימינו, שמבנה גופם ודפוסי גדילתם אינם בהכרח זהים לאלה של קיינודונט מתקופת הטריאס. החוקרים עצמם מציינים כי המשוואות נוטות לעיתים להעריך משקל גבוה מדי אצל פרטים קטנים מאוד.
גם הראיות ממאובנים אחרים אינן מציגות תמונה אחידה. אצל Kayentatherium wellesi, קרוב קדום שחי לפני כ־196 מיליון שנה, נמצא פרט בוגר לצד 38 צאצאים זעירים – מערך המזכיר יותר תטולת ביצים מאשר שגר של יונקים מודרניים.
הפלאונטולוגית אווה הופמן מהמוזיאון האמריקני להיסטוריה של הטבע, שלא השתתפה במחקר, הסתייגה בשיחה עם Science News מן הקביעה כי הוכחה לידה חיה אצל קיינודונט שאינו יונק אמיתי. לדבריה, טענה כזו דורשת ראיות חזקות במיוחד. גם הפלאונטולוג רנדל אירמיס ציין כי יידרשו מאובנים נוספים כדי להכריע אם לידה חיה התפתחה פעם אחת בשלב מוקדם או בכמה ענפים נפרדים.
לפיכך, הממצא אינו מוכיח שכל הקיינודונטים ילדו צאצאים חיים. הוא מציג לראשונה שילוב של סימן מיקרוסקופי הקשור ללידה ושל צאצא גדול יחסית, המתאים יותר לדפוס הרבייה של יונקי שליה מאשר לבקיעה מביצה. מציאת קווי גדילה דומים במאובנים נוספים, לצד עוברים, אגן שמור או צאצאים סמוכים, תוכל לחזק או להפריך את ההשערה.
שאלות ותשובות
מהו Chiniquodon theotonicus?
קיינודונט טורף שחי בדרום אמריקה בתקופת הטריאס המאוחרת, לפני כ־236 מיליון שנה. הוא לא היה יונק אמיתי, אך השתייך לקבוצה הקרובה לענף שממנו התפתחו היונקים.
כיצד אפשר להסיק ממאובן אם בעל חיים נולד או בקע מביצה? החוקרים זיהו שינוי במבנה העצם שנוצר סביב תחילת החיים העצמאיים. מאחר שהשינוי יכול להופיע גם בלידה וגם בבקיעה, הם השוו את גודל הצאצא המשוער לגודל הבוגר.
מדוע משקל הצאצא חשוב? צאצאים הבוקעים מביצים קטנים בדרך כלל מאוד ביחס להוריהם. משקלו המשוער של Chiniquodon הצעיר היה כ־14% ממשקלו הבוגר – יחס הקרוב יותר ליונקי שליה.
האם המחקר מוכיח שלידה חיה התפתחה פעם אחת בלבד? לא. ייתכן שהתכונה התפתחה אצל Chiniquodon באופן עצמאי, וייתכן שהופיעה מוקדם ועברה ליונקים. הממצאים הקיימים אינם מאפשרים להכריע.
עוד בנושא באתר הידען
- כיצד יונקים השיגו את עמידתם הזקופה
- גנום הברווזן מגולל את סיפור האבולוציה של היונקים
- דברים שיורמים יודעים: למה יש לקטוז בחלב?
- יונקי השליה הוותיקים ביותר חיו מיד לאחר סיום תקופת הדינוזאורים
- אבות הדינוזאורים צעדו 16 אלף קילומטרים דרך “הגיהינום” של כדור הארץ
לפרסום המקורי: פתיחת הפרסום המקורי
