סלב היום יותר חשוב מפרופ'

אמרה פרופ' עדה יונת, הזוכה הטריה בפרס נובל לכימיה, בתשובה לשאלת אתר הידען במסיבת העיתונאים בעקבות ההודעה על הזכיה. לדברי פרופ' יונת, זו בעיה עולמית ולא נוגעת רק לישראל

עדה יונת במסיבת העיתונאים שעות אחדות לאחר קבלת ההודעה על הפרס
עדה יונת במסיבת העיתונאים שעות אחדות לאחר קבלת ההודעה על הפרס

את מסיבת העיתונאים פתח פרופ' ישראל בר-יוסף, סגן נשיא מכון ויצמן:
"בשם נשיא המכון דניאל זייף שנמצא בארה"ב, חברי המדענים ובית מכון ויצמן אני רוצה לברך את עדה על זכיתך בפרס נובל לכימיה לשנת 2009 אנו גאים בך ומתברכים בהשגייך. אני חושב שמתאים הדבר שמסע שהחל כאן לפני כמה עשרות שנים במעבודה צנועה ובתקציב צנוע והתרחב לפרויקט מחקרי ששותפים לו עשרות מדענים מגיע לתחנה חשובה כאן באותו מקום, במכון ויצמן שהיה מגרש המשחקים שבו התנהלה פעילותה המחקרית של עדה בעשרות השנים האחרונות."
המחקר של פרופ' יונת הונע מתוך סקרנות ושאיפה להבין טוב יותר את העולם ואת מקומנו בתוכו. עדה כיונה רחוק וגבוה את אחת משאלות המפתח של עולם הביולוגיה, היא נווטה את דרכה באומץ, במקוריות ובהמון דבקות במטרה, ומחקר שהתחיל בנסיון להבין את אחד מעקרונות הטבע הוביל לימים להבנת אופן פעולתן של תרופות אנטיביוטיות ואנחנו מקווים שגם יוביל לפיתוחן של תרופות חדשות. עדה היא דוגמה לדרך שבה חזון מדעי, אומץ בבחירת שאלה גדולה ודבקות במטרה עשויים להביא גם להצלחה וגם להרחבת האידע האנושי, מזל טוב"

אחר כך עברה רשות הדיבור לפרופ' עדה יונת שנשאה דברים קצרים ומאוחר יותר ענתה לשאלות. "אפשר לספר עם היחסים שלי עם מכון ויצמן שאיפשר את העבודה, אף על פי שכמו שפרופ' בר יוסף אמר עכשיו, התנהלות של שנים קשות במיוחד. אני ממש מודה. אני לא מאמינה, אני יודעת שאין כמעט מוסד מדעי שהיה מאפשר את התנהלות המחקר הזה בתחומיו והיה נותן תמיכה גם נפשית, גם מעשית וגם מקשר אותי עם תורמים מצד אחד ועם מדענים מצד שני. "

"אני גם רוצה להגיד תודה למשפחה שלי. אבי נפטר כשהייתי מאוד צעירה ואמי שסחבה איתי לאורך הפרויקט עד לפני 12 שנה, לבתי, לאחותי ולנכדתי שהסכימו לקבל אותי כמו שאני. המחקר גרם לכך שאהיה הרבה לא בבית, הרבה כאן בערבים והרבה בחול, היו גאים ואפילו ניסו להשתתף במחקר. וכמובן תודה למדענים שעובדים איתי, שבאו כולם אחר הצהרים למרות החג."

דנה וייס, חדשות ערוץ 2: "איך הרגשת ברגע שקיבלת את הפרס.?

יונת: "שמחתי ואני מוכרחה להגיד שנדהמתי. אתמול כשהתקשרו אלי מ-AP ואמרו שאני בקבוצה הפותחת הייתי בטוחה שמותחים אותי אחרי שיומיים קודם הודיעו על יקיר אהרונוב, וגם טעו בניחוש הזוכים ברפואה, אמרתי הנה, מצאו כאן קורבן חדש. אך הם לא הרפו ואחר כך התקשרו מרויטרס בירושלים, חשבנו שיש פלוט נגדי."

"מרגע שהגעתי לממצא הראשון, המקדמי, שנתן אינדיקציה שאולי הפרויקט זה יילך אמרו שזה פרויקט ברמה של פרס נובל, אבל לא תגיעי, ככל שהתקדמנו ופרצנו יותר ויותר הטפיחות על השכם, כשהגענו לפריצה והיו לנו מתחרים ששניים מהם יקבלו יחד איתי. לא נראה לי שנקבל כל כך מהר, ולמה למהר, יש אנשים שמחכים 40 שנה למה שנחכה רק ל-2001 (השנה שבה התחילו לדבר על האפשרות של הזכיה א.ב.). העובדה שאנשים דיברו על זה הייתה לי ברורה, והרבה פעמים כשתיארו אמרו לא נתפלא אם היא תקבל, זה נראה לי תעלול חדשותי או תקשורתי. ועדת הפרס עשויה מאנשים ויש להם כל מיני תכונות והם מקבלים כל מיני פרטי מידע שלא כולם אפילו ידועים לי, בעיקר עניין הזמן, למה לחשוב על זה עכשיו. אהרונוב מחכה כבר 50 שנה, קצת חיכיתי אבל לא הרבה ובטח ששמחתי, ואפילו היום, כשראיתי את הקידומת של שבדיה על הטלפון חשבתי שממשיכים איתי במשחק, אבל אז דיברה איתי גברת שבדית מהאקדמיה."

נגה ניר-נאמן, כתבת ערוץ 10 מבקשת לדעת מה המחקר – במילים פשוטות?

"בכל תא חי – יחיד כמו של חיידק או חלק ממכלול כמו גוף, אדם למשל, נחש, פיל כל תא חי מתרחשת כל הזמן יצירה של פועלי התא – התא צריך לפעול, צריך לעשות דברים, אפילו תא של חיידק צריך לבנות את עצמו ולהתחלק אנחנו גם צריכים לעשות עוד דברים – לעכל, לנשום, להרביץ, לצעוק, להתרגז. את ההוראות איך פועלי התא יהיו התא צובר בחומר הגנטי שלו ה-DNA. כשהחלק הזה של הצופן שצריך להתבטא מקבל פקודה להתבטא יש בתי חרושת קטנים בתא, עשרות אלפים מהם והם מבטאים אותו ואת שאר החלבונים. הם יודעים לקרוא את שפת הצופן, ליצור את הפועלים שנקראים חלבונים, יודעים לדאוג שלא תהיינה שגיאות, יודעים להגן עליהם עד שהם מגינים על עצמם. לבתי החרושת הללו קוראים ריבוזומים, זה מה שנסינו לפתור. זה מבחינת הסקרנות המדעית הטהורה. מבחינת ההיבט הרפואי שלהם, האספקט היותר מעשי, היות ובתי החרושת הללו כל כך חשובים לחיים, האנטיביוטיות מתקיפות אותן, כמעט מחצית האנטביוטיקות השימושיות בעולם, תוקפות את תהליך יצירת החלבונים מהצופן הגנטי. נסינו לראות כיצד האנטיביוטיקות שהן זעירות יחסית לבתי החרושת הללו יודעים לשתק אותם ואיך החיידקים מחוללי המחלות, חיידקים פטוגניים, יודעים למצוא מנגננונים שייצרו נגדם עמידות.

דנה וייס מחדשות ערוץ 2: מה את אומרת לסטודנט שמתחיל ללמוד מדעים בישראל, מה דעתך על משבר ההשכלה הגבוהה?

"בשנה א' הם בדרך כלל לא באים עלי. או שהם באים לפני שנה א' או שכבר יש להם תואר ראשון. אני אומרת להם שמדען צריך לעבוד מתוך סקרנות, שאם יש להם סקרנות להבנת התהליכים המשמעותיים יש גם סיכוי שהוא גם יהנה מעבודתו וגם יגיע להשגים".

הסביבה בישראל תומכת ומאפשרת למדען שמתחיל בדרכו לעשות את הדרך עד פרס נובל?

"אני לא חושבת שהסביבה תמכה ומישהו אמר לי 'בעוד 30 שנה תקבלי פרס נובל'. בהשוואה לעולם כשהתחלתי בישראל הרמה היתה יותר נמוכה יחסית לעולם. לא רק הרמה הטכנולוגית, אלא גם הרמה מדעית בישראל היתה נמוכה יחסית לעולם. עכשיו אנחנו יותר קרובים לרמה הגבוהה של העולם. כשאני סיימתי כאן במכון ויצמן דוקטורט על מבנה של חלבונים לא היה קורס אחד עלזה בעוד שבעולם, לפחות בהארווארד היה קורס, והיתה יותר מודעות. לא שיש לי טענות, אני חושבת שמה שהגענו אז היה מאוד גבוה, היום ההבדל בינינו לבין כל העולם הוא לא מאוד גדול. את יכולה לשאול אם בכל העולם אפשר לומר לסטודנט אם הוא ילמד מדעים או יהנה ממדעים, רק אם הוא אוהב את זה."

איתי ורד, ערוץ 1: מה מביא אדם להגיע להישג בניגוד לכל הדעות מסביב?

"למזלי לא היה הרבה זמן שתהיה שמץ תקווה שיצליח. זה לקח כמה חודשים,אחר כך זה לקח שנה עד שהבנתי שיש משהו במה שאני רואה, אבל לא הנחתי לזה.
רוב הפרופסורים שאמרו שזה לא יעבוד, אמרו בלגלוג, טוב, את צעירה, תנסי."

"הרצון שלי להבין את התהליך של יצירת חלבונים לפי הצופן הגנטי היה מספיק חזק כדי לנסות עוד ועוד. תחילת העבודה היתה עם שותף, מנהל מוסד מדעי בברלין, גונטר ויטמן שתמך בעבודה הזו בצורה יוצאת מן הכלל, מבחינת האנשים, התקצוב, המיכשור. היו שני חברי פרס נובל שאמרו – נושא כזה אסור להפסיק. אמנם הוא לא הוציא מכיסו שטרות כסף אבל תמך. מכון ויצמן פתח את מרכז קימלמן שנתן מיחשוב ואמצעים."

רוצה לציין את מכון ויצמן שתמך מבחינת מיחשוב ואמצעים בעקבות התמיכה הגדולה של הוועדה המקצועית שהכילה שני חתני פרס נובל. הרוב לא תמכו אבל השלושה או ארבעה שכן תמכו הטילו את כל כובד משקלם וזה עזר.

בתשובה לשאלת כתבת וואלה, בדבר היותה האשה הראשונה הזוכה בפרס נובל לכימיה מאז 1964: "היו מאז 1964 נשים טובות במדע, אבל אולי היו גברים טובים יותר. מרגע שהודיעו לי שכחתי את עניין הנשיות. אני בן אדם, מבחינתי אני בן אדם, מבחינת נשיא המכון אני בן אדם ומבחינת האנשים שעובדים איתי, אולי מאחורי גבי מדברים על הנשיות."

התחום של ההשכלה הגבוהה קוצץ מאז תקופת ביבי במשרד האוצר במיליארדים רבים, כבר 20 שנה שלא מלמדים מדע, לא מראים מדע בטלוויזיה, אין חינוך מדעי, כולם רוצים להיות ידוענים וידעונים ולא מדענים, כיצד מחזירים את הדור האבוד?

אם אני מתייחסת למה שאמרת, צריך פשוט להחזיר את הכסף שביבי לקח. איך מחזירים את ההילה למדע מהילת הידוענים, אני כאן ליד כל אנשי התקשורת לא יכולה להיות נגד הידוענים, נגד מצב הרוח הכללי גם כאן וגם בעולם. סלב זה קצת יותר חשוב מפרופ'

באשר אוכל לעמוד את כובד משקלי, אני עושה זאת גם עכשיו, אולי זה לא נראה כמו אצל הרשקו וצ'חנובר אבל הם היו במעמד יותר גבוה ממני.

ראש הממשלה התקשר, שר הביטחון התקשר, הנשיא התקשר, שר המדע התקשר ושר החינוך התקשר ואפילו אמר שיבוא ויראה איך עושים את המדע כך אולי זו אחת הדרכים שנוכל לשכנע אותו.

כתבת גל"צ שואלת על רקע בריחת מוחות והעדר תקציבים, האם נוכל לזכות לעוד פרסים?

בין בני הדור הצעיר שאני מכירה עכשיו, בעיקר הצעיר מאוד יש מדענים יוצאים מן הכלל ועושים מדע יוצא מן הכלל. הרבה לא חוזרים וגם הרבה רופאים שלומדים בארץ לא חוזרים, אני לא בדיוק יודעת איך לטפל בעניינים הללו , אבל לומר שאין מדענים, יש מדענית אחת כאן ומדענים נוספים בארץ, בסך הכל ששה מדענים צעירים קיבלו את תקציב האיחוד האירופי – מיליון יורו. הרבה לא חוזרים היינו רוצים יותר מהטובים.

האם נזכה בנובל גם בעוד 30 שנה?

אני מקווה שכן, אני לא נביאה ואני לא יודעת מה יהיה בעוד 30 שנה.

עוד בנושא באתר הידען

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

16 תגובות

  1. י. כנראה שהתמונות של רצועת הפוטון נמצאות בטלסקופ החלל אהבל…..
    פשוט התרגזתי על הקשקושים הללו, שיותר מדי אנשים לטעמי רואים בהם מדע אמיתי.

  2. אבי
    תודה על הקישור המענין… רק חבל שאיינשטיין התאמץ כל כך לגלות את הפוטון כשבני המאיה (אפשר שהכוונה לשבט הקדום בדרום אמריקה? או שאני מתבלבל בשמות?) כבר ידעו ששביל החלב(…) מסתובב סביב מרכז הגלקסיה ובימים אלו ניכנס לרצועת הפוטון(?). ד.א. אפשר לקבל את התמונות מטלסקופ האבל של אותה רצועת פוטון? 🙂

  3. היי אבי,

    אני לא מאמין בהצבת מטרות מודרגת, במיוחד לא בעידן הנוכחי בו הכל נעשה במקביל. יש אתרי מדע פופולרי, ובראשם הידען, שעושים מלאכת קודש בהנחלת מדע לציבור ובמיוחד לציבור המתעניין. אני סבור שצד בצד עם פעילות הידען, אפשר וכדאי לעבוד באפיקים נוספים בדומה לאלו שהזכרתי.
    מי יודע? אולי כשאסיים את הדוקטורט, אם לא אבחר להמשיך למסלול האקדמי, אנסה בעצמי לקדם את אותם אפיקים… אבל יש עוד זמן עד אז.

    ——————

    הבלוג החדש שלי – מדע אחר

  4. היי עמית,

    אנחנו מסכימים בינינו על עובדות הבסיס. צריכים להיות כתבי מדע בעיתונים הרגילים, וחבל שאין בישראל עיתונים יומיים או ערוצי טלוויזיה ראשיים שמעסיקים כתב מדע במשרה מלאה.

    האמת היא שיש קהל למדע. השאלה היא רק איזה מדע ואיך מציגים אותו. מדע יכול להיות סקסי, חטוב, אלגנטי ושרמנטי. הוא יכול להיות גם קשה להבנה, מסורבל, מוזר ולחלוטין לא מעשי או אינטואיטיבי. הכל תלוי בדרך ההצגה, וזו חייבת להשתנות בהתאם לקהל היעד. הצרה היא שהמלה 'מדע' בפני עצמה מספיקה כדי להבריח אנשים רבים. אני מאמין שכדי להביא מדע לכל הציבור (ולא רק למי שמתעניין מספיק להכנס לאתר הידען), צריך להכניס אותו לכל מקום: לפורמט הריאליטי, למסרוני SMS, למדורים היומיים ועוד. זה לא בשמיים. יש תכניות שעשו את זה היטב: היה היה, החיים, המעבדה של ביקר, ברייניאקס ואחרות. אם אתה מכיר מפיק שירצה ליצור תכניות דומות בישראל, אתה מוזמן ליצור איתי ואיתו קשר.

    שבת שלום,

    רועי.

  5. טוב קיבלתי. באמת מוגזם להפציץ את כולם במושגים משונים.

    בכל זאת מפריעה לי הגישה של התקשורת לנושאים האלה.
    כמו שיש כתבים מקצועיים בתחומים שונים – למה אין כתבי מדע בעיתונים הרגילים?
    כנל בטלוויזיה – למה אין מוספי חדשות מדעיים? האמנם אין לזה מספיק קהל?

    אגב, יש דבר כזה 'מדע', כי יש את 'אתר המדע הישראלי' שמדבר לעניין בנושאים האלה.
    חבל שהוא (או כמותו) לא טבוע מספיק במיינסטרים.
    שוב, כי אני מאמין שביקוש הוא לא הבעיה בקהל הישראלי.

    המדע איננו סקסי? אני לא חושב.
    אני חושב שמפרסמים היום על תגליות והמצאות והישגים בלי סוף.
    רק עושים את זה בחוסר מקצועיות, ונותנים לך את ההרגשה שזה "מדענים מוזרים".

    שבת שלום,
    עמית.

  6. עמיתוס

    אני מתנצל מראש אבל מה שכתבת הזכיר לי קוריוז, לא כך קשור לדיון לעיל אבל בכל זאת משעשע.
    הקוריוז קשור לפרשנים והאמינות שלהם. גם אני כמוך איני חובב ספורט (ז"א לא כצופה). באחד הימים החלטתי להרחיב את אופקיי ולצפות במשחק גמר הגביע העולמי (או משהו כזה) בכדור-רגל
    בדקות הראשונות למשחק העיר הפרשן כי מדובר במשחק גמר לכן אין סיכוי לשערים בחלק הראשון של המשחק בו שתי הקבוצות לומדות אחת את השניה. לא עברו פחות ממספר דקות וכבר הובקעו 3 שערים במגרש. פרשן אמיתי היה מתנצל ואומר "כנראה שאיני מבין דבר בכדור-רגל אתכם הסליחה הצופים ואני מכוון לסכור את פי במשך שארית המשחק" אבל לא כך… הפרשן פשוט המשיך כאלו כלום לא קרה ואמר "טוב זה היה צפוי…."

    לגבי מדע ותקשורת רועי תיאר זאת טוב ממני ההתענינות בספורט אינה דורשת מומחיות וגם הדיוט יכול להנות מצפיה בספורט. כלכלה לעומת זאת הינה בעלת חשיבות לכולנו ולכן הענין בה מרובה אפילו אם הדבר דורש לימוד של אי אילו מושגים.

    המדע כיום כבר איננו סקסי ולא ברור לי למה. בתחילת המאה העשרים זכה אינשטיין לתהילת עולם גם בלי או בגלל שהתאוריות שלו לא היו ברורות לרוב האנשים. יתכן שהמדע היווה תקווה לאנושות בכך שיפתור את תחלואיה ויהווה תחליף לדת ואנשים ראו במלחמת העולם הראשונה והשניה כאכזבות מכך שהמדע יביא את השלום ויצעיד את האנושות קדימה. בכל מקרה כיום כאשר המדע דורש יותר ויותר משאבים כספיים יש צורך להסביר לציבור מה הוא חוקר ולשם מה זה נחוץ. אגב המתמטיקה כמעט לעולם איננה זוכה לכותרות אך גם רוב המתמטקאים אינם מעונינים במגע עם הציבור הרחב (מה שמתאפשר שכן אין הם זקוקים לתקציבים גדולים).

  7. עמיתוס,

    ספורט הוא נושא יחסית פשוט. אתה צריך לדעת מה פשר הליגות השונות ומה תפקידו של כל שחקן (בלם, שוער וכו') בקבוצה, וכל היתר מובן מאליו.
    כלכלה היא נושא אחר שאינו בהכרח פשוט, אבל ניתן להבינו באמצעות ידיעת הקיצורים השונים. עבור מספר גדול של בני אדם בחברה המערבית, מדור הכלכלה מובן ברמתו הבסיסית מכיוון שהוא חשוב לחייהם באופן מיידי: מה קרה למניה שלהם בבורסה? האם כדאי להם למשוך את הכסף מהבנק לפני שהריבית תיפול הלאה?

    המדע, לעומת זאת, שונה גם מספורט וגם מכלכלה בשתי נקודות חשובות:
    1. הוא אינו מיידי בהשפעותיו, ולכן גם הרבה פחות אנשים טורחים להתעניין ולהבין את מושגי היסוד.

    2. אין דבר כזה 'מדע'. יש עשרות סוגים שונים של מדעים, ולכל אחד מהם יש ניסוחים, ביטויים ומונחים שנראים לכל שאר המדענים כסינית מצויה. אני אישית, כדוקטורנט בננו-טכנולוגיה וכתב מדעי חובב, בקושי מסוגל להבין את רוב מאמרי הפיזיקה והכימיה שמתפרסמים, או אפילו את מאמרי הביולוגיה שאינם בתחום הצר שלי. על מאמרים כאלו אני חייב לעבור שוב ושוב כדי שהמסר ייכנס לראש, אם בכלל. מה אתה חושב שהתוצאה תהיה אם הציבור נטול ההשכלה המדעית יקבל מאמרים כאלו?
    גם אני, כמוך, לא מאמין שמדע הוא עולם ערטילאי ומסובך. כל קבוצת מדענים בתחום מסוים רואה דברים בצורה פשוטה ומעניינת. הבעיה היא לגרום להם להעביר את הפשטות הזו לציבור הרחב. אם מישהו מצליח לעשות את זה – למשל ע"י שימוש בהומור, בפישוט מונחים ובמטאפורות – הרי שהדבר רק לטובה.

    שבת שלום,

    רועי.

    ——————

    הבלוג החדש שלי – מדע אחר

  8. אהוד, אני אתן לך הקבלה:
    למה כשמדברים על כלכלה מדברים איתנו בשפה מקצועית,
    (סליחה מה זה התמ"ג הזה ואיך הוא משפיע עלי?)
    אבל במדע צריך להסביר כמו לילדים?
    ("אנחנו גם צריכים לעשות עוד דברים – לעכל, לנשום, להרביץ, לצעוק, להתרגז.")

    ועוד דוגמא – ספורט.
    אני חושב שכמו שיש ציבור רחב שמתעניין בכדורגל (ואני לא) ויש בשבילו את מוספי הספורט,
    אז ככה אפשר לדבר ב"סינית" מדעית לציבור הרחב שמתעניין בתגליות מדעיות.
    אני בטוח שבישראל, חברה הייטקיסטית ככ, יש די והותר ציבור שיתעניין אם ידברו אליו בגובה העיניים.
    ואם הוא לא יבין, אז הוא ישאל ועוד יתעניין. כמו כל ילד בכיתה ו' שלומד לקרוא פרשנות בעיתון של המשחק אמש. אוי לנו אם נדאג להתאים את עצמנו לרמה הנמוכה. להיפך.
    "הציבור הרחב" הוא לא אידיוט, הוא פשוט מנוון מאתגרים.
    שיפסיקו להתייחס לכולם כמו לחבורת אידיוטים וזה ייתן לנו מקום להתעניין בעצמנו.
    מי שיבחר לא להתעניין – שלא יקרא על המדע. כמו שאני לא קורא על הספורט.

    במצב היום אין ממש אפשרות בחירה: מדע זה עולם ערטילאי ומסובך מדי – לא עניינך.
    כנל כתבות שיש בעיתונים על כל מיני מחקרים. הרי ברור שלכותב אין חצי מושג על מה הוא כותב.
    למה שולחים כתבים כאלה בורים לעולמות כאלה? רוצים שאני אפרשן לכם משחק כדורגל?

    מישהו באמת חושב שחסר בישראל קהל רחב שמתעניין במדעים?

  9. אינני רואה פסול בשאלות ששאלו העיתונאים במסיבת העיתונאים.
    לטעמי ישנן סיבות רבות לכך שהציבור אינו מתענין במדע ובמדענים חלקם קשורים אינהרנטית למדע וחלקם קשורים לתקשורת.
    1.קשה להעביר לציבור הרחב את ההתרגשות שבעשייה המדעית. עבודה מדעית היא לרוב סיזיפית וארוכה ופרותיה מבשילים כעבור שנים הציבור זקוק לסיפוקים מהירים יותר ולכן הוא מזדהה עם פרסים יותר מאשר עם המדע עצמו.

    2.הבנת השאלות המדעיות כרוכה בידע ולימוד ואפילו אדם משכיל לעתים פוחד לשאול שאלות שיחשפו את בורתו בעולם המדעי שנוטה להיות מאד קפדן ומדויק בהתיחסות שלו.

    3. חברת המדענים היא חברה סגורה ואליטיסטית שאין לה תקשורת עם הקהל הרחב ואין לה ענין לרוב בתקשורת כזו. לטעמי כיום כאשר מדענים נזקקים למימון רחב יותר לדגמא למאיצי ענק, טלסקופים לווינים ומעבדות מחקר יקרות הם יצטרכו יותר ויותר לפנות לקהל הרחב לשם תמיכה וגיבוי.

    בהקשר של שאלות הכתבים במסיבת העיתונאים, הללו רצו להעביר לציבור את הרגשות של המדען מיהו האיש מאחורי הפרס דברים שאיתם הציבור הרחב כן יוכל להזדהות. ממקום כזה באות השאלות לגבי התחושה בקבלת הפרס או מה מניע חוקר ללכת בניגוד לעמדת הרוב.

    בנוסף לכל זאת החברה הישראלית הינה חברה מאד חומרנית ורק כאשר משהו זוכה בכסף רב על הישגיו/פועלו הוא גם זוכה להערכה בציבור…

  10. אבי,

    למה לא, בעצם? זו דווקא נשמעת כמו דרך טובה להפיץ קצת חידושים מדעיים. הבעיה היא שאני לא בטוח בכלל שמספיק אנשים יסכימו לשלם חמישה שקלים ליום על השירות…

    ——————

    הבלוג החדש שלי – מדע אחר

  11. עמיתוס, לא כדאי שתדע, כמה מרוויח (מפסיד) אתר שעוסק במדע, במדינה שיש לה 9 חתני פרס נובל. בדרך כלל למסיבות עיתונאים מדעיות מגיעים שניים וחצי כתבים, ואתמול אי אפשר היה לזוז באולם שבו נערכה מסיבת העיתונאים, ואני משוכנע שמרבית העיתונאים לא ידעו אם ריבוזומים כותבים מימין לשמאל או מלמעלה למטה, והם מקבלים משכורת חודשית הזהה להכנסה (לא לרווח) של האתר לשנה.
    נ.ב. אני מסרב מסיבות אידאולוגיות למכור ידיעות ב-5 שקלים ל-SMS כמו שעושים אסטרולוגים, שמי שנכנס לרשימה שלהם לא יוצא ממנה וממשיך להיות מחיב ב-5 שקלים ליום.

  12. חבל שהכתבים שואלים שאלות ככ בנאליות ולא קשורות.

    כנל הבוקר, ברדיו, שי ודרור התקשרו לפרופ' אהרונוב, ואחכ לפרופ' יונת.
    אז עונה להם בנאדם אינטלקטואל על כל השאלות בשיא ההתייחסות והרצינות,
    וברקע אתה שומע את המוזיקה העדינה של התופים והחצוצרה, להזכיר לך שזה מערכון…
    באמת היה משעשע. לאט לאט שי ודרור הבינו שהסאטירה שהם מנסים להריץ על הנכבדים
    לא עובדת, וזה הפך לראיון שגרתי וחביב.

    פתאום כולם נהיים חובבי מדע כשמגיע פרס.
    כאילו אפשר להתכונן לפרס נובל. כאילו זה מבחן הישגים לכיתות ז'.
    קל גם להמר שזה ישפיע על הביקוש ללימודי כימיה.
    הרי הצעיר הישראלי לא באמת יודע מה מעניין ספציפית אותו…
    מה שחשוב, זה מה נחשב מעניין.
    והנה היום, כימיה זה מעניין.

  13. זו פרסומת במנגנון של גוגל, אבל בלי קשר, אף פרסומת לא אמורה להסתיר אף כתבה. אשמח לדעת באיזה דפדפן מדובר כדי לראות אם ניתן לפתור את הבעיה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן