כתב המגזין “סיינטיפיק אמריקן” התלווה לחוקרי מאובנים בקנדה, המחפשים מתחת לאדמה אחר שרידים של דנ”א מיונקים ענקיים שנכחדו. השרידים עשויים לחשוף כיצד ומתי נכחדו יצורים כמו הממותה, וגם להסביר את ההתחממות הגלובלית
מאת: צ'רלס ק' צ'ואי
דוסון סיטי, קנדה. מקדחת הליבה המונעת בגז, שנועדה לקדיחה בבטון, מגבירה את מהירות סיבובי המנוע בשאגה ומתחילה לחפור בקרח בן 100,000 שנה. פה, בעמק הנהר קלונדייק, משמשת המקדחה כעין מכונת זמן ידנית, המעלה מן המעמקים אדמה קפואה מתקופת הפלייסטוקן, תור הזהב של הממותות ויונקי ענק אחרים. בחבל ארץ זה, שבו הכורים עדיין מחפשים זהב, מחפשים רוס מק'פי, חוקר מאובני יונקים ממוזיאון הטבע הלאומי האמריקני בניו יורק, ועמיתיו אוצר מסוג אחר: דנ”א של ענקים שנכחדו.
“מדי אביב, לפני אלפי שנים, הייתה האדמה המפשירה בחבל קלונדייק נסדקת ומתמלאת מים, שהיו קופאים שוב בחורף ויוצרים טריזי קרח” מסביר הגאולוג דוויין פרואס מאוניברסיטת אלברטה. עם המים, טפטפו לתוך הסדקים גם משקעים מפני הקרקע, שהכילו אולי דנ”א של ממותות או של צמחים, חיידקים ובעלי חיים אחרים שהתקיימו אז באזור. איננו יודעים דבר על הגנטיקה של הממותות באמצע הפלייסטוקן, ודנ”א כזה יכול לספר על האבולוציה שלהן. החוקרים מקווים למצוא ראיות חותכות לכך שבסוף עידן הקרח האחרון חיו ונדדו ביבשת אמריקה שני מיני ממותות ולא מין אחד.
חבל הארץ הזה, שרובו מכוסה היום ביערות עצי מחט, שדר וצפצפה, היה פעם חלק מברינגיה – ערבת הדשא שהשתרעה בין צפון אמריקה לאסיה ושוכנת היום רובה בקרקעית ים ברינג הקפוא. כל קיץ מזה 15 שנה מגיע פרואס לחבל קלונדייק במטרה להרכיב תמונה מלאה של ברינגיה במיליוני השנים האחרונות. דגימת משקעים שנלכדו בסדקי האדמה בחיפוש אחר דנ”א, עשויה להיות דרך קלה לניתוח השינויים במערכות האקולוגיות בברינגיה בחלוף הזמנים, הרבה יותר מאשר איסוף מאות מאובנים של מינים שונים.
כשהתלוויתי ביוני 2008 אל צוות החוקרים, במשך שבעה ימים, למדתי שמולקולות דנ”א אינן הרמז היחיד שהם מחפשים פה. חוקרת החרקים הקדומים, סווטלנה קוזמינה מאוניברסיטת אלברטה, מחפשת מאובני חרקים במשקעים האלה. לפי המקומות שבהם חיים היום חרקים מודרניים מן הסוגים שאת המאובנים שלהם תמצא כאן, תוכל קוזמינה ללמוד על האקלים בברינגיה הקדומה. לי ארנולד מאוניברסיטת וולונגונג שבאוסטרליה סורק גרגרים גבישיים כדי לקבוע במדויק את גיל הממצאים האחרים, מה שיעזור לבירור רצף המאורעות. סידור נכון של המאורעות משול לסידור נכון של מילים במשפט. אחר כך ייסעו המדענים צפונה, במטוס, במסוק ובסירה, כדי לחפש עצמות.
עזרה מכורי הזהב
המשך כריית הזהב בקלונדייק מועיל מאוד למחקר. בזכותה אפשר לנסוע בדרכי המכרות עד אתר המחקר ממש, ללא צורך ללכת ברגל ולסחוב את הציוד הכבד על הגב. הכורים גם מסייעים מאוד למחקר. באתר סלעי אחד, פרדייז היל, הם אפילו עזרו לסלק במחפרי הכרייה שלהם טונות של עפר מעל האדמה הקפואה. עזרתם גם מוזילה את המחקר, מסביר פרואס, ומק'פי מסכים ומוסיף: “בסיביר אתה צריך להגיד תודה עם הספקת לטפל באתר אחד בשבוע”.
ובכל זאת, עבודת השטח היא משימה קשה ומלוכלכת. טריז הקרח העצום שחצבנו בו, בגולד רן קריק ביום הרביעי למסע, היה טמון מתחת למדרון של רקבובית אבקתית – סחופת עתירת חומר אורגני עתיק, מרקיב ומסריח כמו זבל אורגני. כשחשפנו את הקרח לשמש, התערבבו המים המפשרים עם הרקבובית ויצרו בוץ חלקלק וטובעני שלמרבה הצער ואי הנעימות שקענו בו לעתים עד הירכיים. הזמן בשטח גם מתבזבז לפעמים בדרכים לא צפויות, כפי שנוכחנו לדעת כשדרכי העפר המחוספסות גבו את מחירן מרכב השטח השכור שלנו וניקבו שלושה צמיגים ביומיים.
תעלומות המחכות לפתרונן
האוצר המדעי הזה, שהחוקרים עמלים קשה כל כך להשיגו, יעזור אולי לפתור כמה תעלומות. מק'פי מקווה, למשל, שהדנ”א שייחשף יסביר מדוע נכחדו כל כך הרבה יונקי ענק באמריקה. האם שינויי אקלים פתאומיים חיסלו אותם? ואולי עורמתם של בני האדם הציידים? או אולי, כפי שמנחש מק'פי, מחלות שנשאו לכאן בני האדם ועברו בין המינים?
עבודת המחקר הזאת עשויה גם לרמוז על עתיד כוכב הלכת. באתר שבמכרה לאקי ליידי יש שכבות אדמה מלפני כ- 100,000 שנה, מן התקופה הבין-קרחונית האחרונה, כלומר מן ההפסקה שבין שתי התפשטויות הקרחונים בצפון כדור הארץ. בתקופה ההיא היה העולם חם יותר מעכשיו, ולכן ניתוח המשקעים מאותם ימים יכול לזרות אור על ההתחממות העולמית של היום, אומר פרואס. (הוא גילה את האתר בעקבות פגישה עם בעל המכרה, חובב פליאונטולוגיה, בבר “מאורת הצפעוני” שבדוסון סיטי). בעודנו מתבוססים עמוק בבוץ, שאלתי את מק'פי אם אלה הם חיי הזוהר של חוקרי המאובנים. הוא חייך והשיב: “אין שום זוהר בזה”.
הכתבה התפרסמה בגיליון נובמבר של “סיינטיפיק אמריקן – ישראל “
