סיקור מקיף

שפה ודיסלקציה חלק שלישי מתוך פרק 12 בספר "מאחורי הקלעים של מופע המוח"

'אחדות הניגודים' פרק 12 מתוך הספר 'מאחורי הקלעים של מופע המוח', מאת ד"ר זאב ניצן חלק שלישי

ההמיספרות של המוח. איור: shutterstock
ההמיספרות של המוח. איור: shutterstock

יחסי הגומלין בין ההמיספרות – אחדות של ניגודים

הדואט המתמשך בין ההמיספרה הימנית לבין ההמיספרה השמאלית הוא היוצר את שיר חיינו. לעתים מתקיים מיצוע רציף של שני קולות המוח, ולעתים קול אחד גובר על משנהו. לא אחת שזורה בדואט זה גם נימה של דיאלוג ביקורתי.
הדמיון בין שתי המיספרות מוחנו רב ובכל זאת תהליך עיבוד המידע השונה המתקיים בכל אחת מהן הופך את אחדותו של המוח, מתוקף שיתוף הפעולה ההדוק בין שתי ההמיספרות, לאחדות של ניגודים. דיאלוג ביקורתי ומתמיד מתקיים בין שתי ההמיספרות באמצעות סיבוני עצב, המעבירים מידע בין ההמיספרות, בעיקר באמצעות אגד הסיבונים בליבת המוח הקרוי כפיס המוח (Corpus callosum) וכן באמצעות מסלולי "השליבה הקדמית" (Anterior Commissure) ו"השליבה האחורית" (Posterior Commissure ).

הדואופול של המיספרה ימין ושמאל מצוי בסטטוס קוו נזיל. זיקת הגומלין שבין שתי מחציות המוח מתקיימת כדו-שיח ביקורתי. המוח משמאל הינו מחולל התיאוריות ומשמר "חוקת המוח", שנחקקה על סמך ההיכרות עם מופעי העולם. המוח מימין הינו כאופוזיציה לוחמת, המערערת לעתים על תקפותם של "חוקי יסוד" שנטבעו במוח.
ההמיספרה הימנית מבצעת בוחן מציאות מתמיד וקוראת תיגר על הנחות ההמיספרה השמאלית, במידה שאלו אינן הולמות לתפיסתה את המציאות.
יש שיאמרו שהתהליך הדיאלקטי המתמיד, המצוי בבסיסו של המדע והגורס ניסיונות קעקוע מתמשכים של "חומת התיאוריה" על-ידי השערות חדשות המבקשות להיות קרובות יותר לאמת המציאות, הוא יציר כפיה של ההמיספרה הימנית.

דפוס הזוגיות של ימין ושמאל, נושא לרוב אופי של נישואין פתוחים. ההמיספרות דרות באותו מוח ומתקיימים ביניהן יחסי גומלין הדוקים אך בה בעת מפלרטטת כל אחת מהן בסגנונה הייחודי עם מופעי המציאות.
לעתים קיימת זוגיות משברית בין שתי ההמיספרות, בדפוס המזכיר את הספר "מסעות גוליבר" של ג'ונתן סוויפט. מתואר בו מוח כלאיים שנוצר ממוחם של שני אנשים, כדי לפתור מחלוקת פוליטית. מחצית אחת התומכת במפלגה אחת והשנייה התומכת במפלגה היריבה.

רעיון החולק קווי דמיון הוא החלפת גומלין של המיספרה בודדת בין שני מוחות היוצרים שני יצורי אנוש, שגולגולתו של כל אחד מהם מאכלסת חצי מהוויתו המקורית וחצי מההוויה ה"זרה", המנסות להשתלב בספרה המנטלית שבראשו. מעין שעטנז מנטלי היוצר תודעה כימרית. וכניסוי שבמחשבה ניתן להגג כיצד יראו תוצריו של מוח המורכב מההמיספרה השמאלית של איינשטיין עם ההמיספרה הימנית של ואן-גוך? ולחלופין השמאלית של מארי קירי עם הימנית של הלן קלר או בשעטנז בין-מיני: השמאלית של אגאתה כריסטי עם זו הימנית של סלבדור דאלי…

אונות המוח במהדורת הלילה

 

נראה כי במהלך שינת הלילה משתנים לסירוגין יחסי הכוחות שבין ההמיספרות ומכאן נגזר שגם יחסי הכוחות בין תפיסות המציאות האופייניות להן משתנים.
מזיהוי "זמני השמאל והימין" של מוחנו הפרטי, יכול לצמוח יתרון שיאפשר לנו להבין את הנטאי המובנה בתפיסת המציאות שלנו באותו רגע.
במוחם של הדולפינים בעת שנתם, חולקות שתי ההמיספרות ביניהן משמרות של עירות ושינה לסירוגין. כלומר, בכל שלב מצויה אחת מן ההמיספרות במצב של עירות ועמיתתה – במצב של שינה. זאת, בשל הצורך המתמיד לפקח על עליה אל פני המים לצורך נשימה.
נראה שבשלבי שינת הלילה השונים מתקיים במוח האנושי דפוס א-סימטרי של פעילות ההמיספרות והן חולקות ביניהן לסירוגין את שרביט ההשפעה המרכזית על פעילות המוח (השערה זו מתבססת גם על התבוננות עצמית). אין כיבוי מלא ומנגד הפעלה מלאה של ההמיספרות השונות כבמוח הדולפין, אלא שבכל שלב של השינה מתהווה דפוס שולטנות המיספרלית שונה. כלומר, בכל שלב של השינה מתקיים דפוס עיבוד מידע הנוטה יותר לאסכולת ימין או לאסכולת שמאל – לסירוגין, כאשר אחת מהן פעילה יותר מעמיתתה. התחלופה בין ההמיספרות באחיזה איתנה יותר בהגאי עיבוד המידע מתנהלת במשמרות ובתזמונים האופייניים לאדם הנדון. שעות מסוימות הן שעות של דומיננטיות ימנית ושעות אחרות הינן שעות של דומיננטיות שמאלית. מנסיוני האישי מצאתי שכשאני מקיץ או שרוי במצב הביניים של נים לא נים בסביבות השעה שלוש לפנות בוקר, מחשבותי צבועות בגוון נוגה, שניתן להגדירו כהיפר -ריאליזם קודר נטול אור מנחם, ותכני המחשבה סתוויים/חורפיים (אקלים רגשי וקוגניטיבי המתאים לדומיננטיות של ההמיספרה הימנית ובו תפקיד מרכזי לאמיגדלה ימנית). כעבור כשעתיים, לקראת יקיצת הבוקר, נמלא לרוב החלל הנפשי האישי שלי באור מנחם והמחשבות נושאות תכנים חיוביים יותר (אף שלעתים קרובות לא "מציאותיים" יותר). האביב הנפשי גובר בדפוס המתאים לדומיננטיות של ההמיספרה השמאלית.
מכאן אני נוטה לחשוב (ברוח האינדוקציה), שעונות הנפש מתקיימות במהלך כל שעות היממה, ביום ובלילה, במחזוריות שתזמוניה המדויקים נושאים כנראה חותם אישי של כל אדם ואדם, אך ייתכן שגם דפוס אנושי אוניברסאלי.

 

השערת המוכר – לשמאל ושאינו מוכר – לימין

השערה חדשנית מסבירה את השניות בתפקודי מחציות המוח בכך שההמיספרה הימנית נוטה יותר לעבד מידע חדש והשמאלית נוטה יותר לאצור את ארכיון התובנות שעובדו ונרכשו. הימנית נוטה יותר להיות "יצרנית התובנות", שעה שהשמאלית נוטה יותר להוות משכן האוצר את מכמני הזיכרונות והתובנות שאספנו בחיינו. כלומר, ההמיספרה הימנית מעדיפה עיבוד מידע בלתי מוכר, ומנגד ההמיספרה השמאלית מעדיפה טיפול במידע מוכר. הכללה זו נכונה לרוב סוגי המידע שמוחנו מעבד. תמיכה לכך עולה מתצפיות שנערכו בקרב פגועים בהמיספרה הימנית, אשר אצלם נצפתה לעתים קרובות רתיעה מהחדש ונטייה להימנעות מהתנסויות חדשות.
האונה הימנית היא מחוללת התובנות העיקרית. האונה ששמאלית היא אוצרת התובנות העיקרית. תובנות מציאות ("ממים") חדשות נוטות להיווצר יותר בהמיספרה הימנית. ייתכן שבשל יכולתה לתבנת את המידע החדש לתשתיתו החומרית כ"מבנה ידע" – בדמות תבנית "ענן" תלת ממדי של נוירונים המקושרים ביניהם, ביתר קלות. מנגד, ההמיספרה השמאלית היא על-פי סברה זו "פחות נזילה", נוטה לשמר את "מבני הידע" שלה ויוצרת מבני ידע חדשים בקצב פחות מזו הימנית.
ההמיספרה הימנית היא כקרטוגרפית בלתי נלאית, העמלה בדפוס מתמיד על "שרטוטן" של מפות מוח חדשות, ולעומתה מהווה ההמיספרה השמאלית את גנזך המפות שתוקפו בעימות עם המציאות ונמצאו ראויות לניווט בדרכי החיים.
ניתן לכנות את המיספרת ימין והמיספרת שמאל כ"המיספרת מגלן" והמיספרת "האין כמו בבית" – בהתאמה.

ההמיספרה הימנית היא זו המעבדת את החדש והלא מוכר. היא תרה אחר השונה והאקזוטי ואופקיה שואפים אל מעבר לאופק המחשבה של ההווה. הימאי הפורטוגלי פרדיננד מגלן, שהקיף את העולם, מתמצת מרכיבים מרכזיים של הווייתה. מנגד, ההמיספרה השמאלית מאגדת צבר תובנות להתמודדות עם מצבי חיים שבהם רכשנו ניסיון והיא מנתבת לרוב את תודעתנו אל המוכר והשגרתי. מוטו אפשרי לה הוא "אין כמו בבית".
שיווי משקל דינמי מתקיים בין התובנות החדשניות שנוטה ליצור ההמיספרה הימנית לבין התובנות השמרניות הנוטות להיאצר בהמיספרה שמאלית.
שמרנות השמאל היא בשם הגנת ידע העולם שלנו, אך לעתים שמרנות זאת פוגעת בעדכון ידע עולם זה.

 

השפה וההמיספרות

תוואי השטח של פני המציאות מכוסה דוק ערפל של אי-ודאות. מילים הן נסיגה אל הודאות – המשגת מונחים המוכרים לנו מתוך חוויותינו בעולם.
בכוחן של מילים גם לברוא מציאות: אחת הפרשנויות המקובלות לציווי הקסם "אברא כדברא" הוא "שיברא כדבריי", בארמית עתיקה. המילה כמטילה קסם או לחילופין – כישוף, וכטובעת מציאות בהבל פה.
אמרגנית מופע המילים העיקרית, אם כי לא הבלעדית, היא ההמיספרה השמאלית, שהיא מעוזו של המוכר. אך אמירתו של הנוירולוג הצרפתי בן המאה ה-19 פול ברוקה, כי אדם מדבר דרך ההמיספרה השמאלית, היא בגדר אמת חלקית.
ההנחה בדבר ההגמוניה המוחלטת של ההמיספרה השמאלית על השפה נסדקת באחרונה.
ממצאים חדשים סותרים את ההנחה בדבר עיוורונה המילולי של ההמיספרה הימנית. מסתבר שיצירי לשון חדשניים, כגון מטאפורות, מילים מרובות משמעות, כפל לשון, רובדי משמעות ועוד, מעובדים תחילה בהמיספרה הימנית. כמו כן ממלאת ההמיספרה הימנית תפקיד חשוב בהבנת שפת השירה, שבה שכיחים צירופי מילים חדשניים ומאתגרים לשונית.
נראה שגם רכישת השפה בשנות הילדות מצייתת לכלל של נטיית מידע מילולי חדש לעבור עיבוד בהמיספרה הימנית. מכיוון שצלילי השפה ומילותיה חדשים למוחו של הילד, הרי ששער הכניסה העיקרי של השפה אל היכלות המוח הוא מימין. מנגד, מרגע שנרכשה השפה, רפרטואר מונחיה המוכרים הוא למעשה אוסף של תבניות גנריות הנוטה להיאצר, ככל ידע מוכר, בהמיספרה השמאלית.
ההשקפה המסורתית על-אודות תפקוד ההמיספרות שייחסה לשמאלית את כלל תפקודי השפה היא לכל הפחות לא מדויקת, יש שינגנו לה רקוויאם.

שרטונים בגדה השמאלית של נהר השפה

שכיחותה של דיסלקסיה (הפרעה בהתפתחות הקריאה אצל ילדים) גבוהה באופן ניכר בקרב איטרים בהשוואה לימניים. ייתכן שהדבר משקף נזק להמיספרה השמאלית בשלבי ההתפתחות המוקדמים, אשר גרם גם לבחירה ביד שמאל כיד הדומיננטית. ההמיספרה השולטת בתנועת היד מצויה בצד הנגדי לה, כיוון שמסלולי השליטה בתנועה הינם מוצלבים.
גם אפזיה ( "שתקת"- פגם בתפקוד השפתי) נגרמת לרוב בשל פגיעה בתפקוד ההמיספרה השמאלית. מנגד, המצב הנדיר המכונה היפרפאזיה, המתאפיין בנטייה לדברנות ואמירה "מכנית" של רצפי מילים ארוכים, מתרחשת בעיקר בקרב הסובלים מתסמונת מוחית נדירה הקרויה על-שם ויליאמס, והוא קשור להמיספרה שמאלית גדולה מהרגיל.
נמצא שלנשים גמישות מוחית רבה יותר בשימור תפקודי השפה, המשתקפת גם ביכולת פיצוי גבוהה יותר בעת פגיעה באזורי השפה העיקריים במוח. בקרב נשים הסובלות מנזק להמיספרה השמאלית, ייפגעו לרוב תפקודי השפה באופן פחות משמעותי מבקרב גברים הסובלים מנזק דומה.
"Morphing" הוא מונח המתאר מזיגה של שתי תבניות מובחנות ונבדלות לכדי תבנית ממוזגת האוצרת את מאפייניהן של שתי התבניות. בניסוי בו נכלל שימוש ב- Morphingעלו ממצאים היכולים לאושש את הנחת ההתמחות ההמיספרלית. במהלך הניסוי בוצעה מזיגה הדרגתית של פני נבדקת עם פניה של מרילין מונרו על פני רצף דיוקנאות "כימריים" במסך מחשב, שנבדלו במידת התרומה של כל פנים לתמהיל הדיוקן המשותף. לאחר מכן בוצעה הרדמה מבוקרת ובררנית של ההמיספרה הימנית במוחה של הנבדקת על-ידי הזרקת חומר מרדים קצר טווח (סודיום אמיטל) אל עורק התרדמה הימני, וכתולדה מכך עיבוד המידע החזותי הופקד בידיה של ההמיספרה השמאלית. כאשר הוצג בפניה הקלסתר החדש, לא זיהתה הנבדקת את פניה שלה בקלסתרון הממוזג, אך זיהתה את רכיבי הפנים המוכרים של מונרו. מנגד, כאשר משהורדמה בדרך דומה ההמיספרה השמאלית, ואת שרביט עיבוד המידע החזותי נטלה ההמיספרה הימנית, זיהתה הנבדקת בפנים הממוזגות הן את מאפייני פניה שלה והן את מאפייני פניה של מונרו. פרשנות אפשרית העולה בקנה אחד עם השערת "המוכר ושאינו מוכר" הינה שנראה שרכיבי פניה של מונרו הינם בבחינת מידע מוכר ופנינו שלנו, הנמזגים ומשולבים ברכיבי קלסתרון של פנים אחרות, הינם בבחינת חידוש המצריך את מעורבותה של ההמיספרה הימנית.

לדף לרכישת הספר באתר צומת ספרים

לחלק הראשון – אחדות הניגודים: שני שכלים ומוח אחד – קווים לדמותן של ההמיספרות

לחלק השני – אזורי השמחה והעצב – הרגשות "לוקחים צד"

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן