מכת דם

וסת הוא המונח הנכון לתופעה המשונה שנשים חוות במחזוריות של בערך אחת לחודש, בה הן משירות את דופן הרחם היוצאת כדימום דרך הנרתיק. תופעה זו אינה מובנת מאליה מנקודת מבט אבולוציונית.

וסת הוא המונח הנכון לתופעה המשונה שנשים חוות במחזוריות של בערך אחת לחודש, בה הן משירות את דופן הרחם היוצאת כדימום דרך הנרתיק. תופעה זו אינה מובנת מאליה מנקודת מבט אבולוציונית. יש בה בזבוז נוראי – כמות נכבדת של דם ורקמה נזרקת בתהליך זה. אם נוסיף לכך את המציאות בה חיו בני האדם הקדומים כאשר המחזור החודשי התפתח – עולם מלא טורפים ומחלות, המחשבה על טפטוף דם ומילוי פתח עדין של הגוף ברקמה מתה אחת לחודש נראית הרת אסון. כל אישה, וכל גבר שחי עם אישה, יכולים להעיד עד כמה מדובר בתהליך לא נוח, מגביל ומחליש. אז למה, אבולוציה, למה?

אחת התפיסות השגויות הנפוצות היא שמחזור חודשי (פלוס מינוס) ווסת הן פשוט הדרך שבה פועלת מערכת הרבייה של יונקים. אך כל מי שגידל נציגות של מחלקת היונקים בחייו (אוגרת, כלבה, חתולה) יודע שזה לא נכון. אצל רוב היונקים, דופן הרחם מתחילה להתעבות לכבודו של עובר רק לאחר שהתרחשה הפריה והעובר הוא שנותן את האות לתחילת בנייתה של דופן הרחם. שיטה זו נראית יעילה בהרבה מקיום מחזור חודשי ווסת. למעשה, היונקים היחידים שאצלם מתקיים המנגנון של הוסת הם רוב הפרימטים, כמה מיני עטלפים וחדף הפיל. לפי הפיזור הפילוגנטי ניתן לראות שהתכונה אינה נובעת מאב קדום משותף אלא התפתחה בכל קבוצה בנפרד. הפרימטים (ואנחנו) רכשו את התכונה מאוחר יחסית בהתפתחותם האבולוציונית.

עץ פילוגנטי המראה את פיזור התכונה של קיום ווסת ביונקי שילייה והקווים הגנטיים אליהם היא משתייכת. מינים/ קווים פילוגנטיים המקיימים ווסת צבועים בורוד, מינים/ קווים פילוגנטים שאינם מקיימים ווסת צבועים בשחור. המקרים בהם המצב אינו ידוע אינם צבועים. נראה כי תופעת הווסת הופיעה באופן עצמאי שלוש פעמים נפרדות ביונקי שיליה. אופוסום (Monodelphis)הקבוצה הימנית ביותר, מהווה קבוצה חיצונית לשם השוואה. המינים המכילים את תופעת הווסת מתפצלים שמאלה בבסיס העץ הפילוגנטי. הקבוצה הראשונה המתפצלת כוללת את חדף הפיל (Elephantulus myurus). הענף השני המתפצל כולל את העטלפים והקבוצה הגדולה הצבועה בורוד בצד שמאל של האיור כוללת את הפרימטים כאשר השמאלי ביותר הוא האדם (Homo sapiens).

אז למה יש ווסת? לאורך ההיסטוריה המדעית נעשו מספר ניסיונות, מוצלחים יותר ומוצלחים פחות, לענות על השאלה. גרסה אחת טוענת כי זו דרך להוציא החוצה פתוגנים (גורמי מחלות) שנכנסו למערכת הרבייה הנקבית יחד עם נוזל הזרע הזכרי. להסבר זה כמה כשלים, הראשון הוא שזה לא כל כך יעיל להפטר מפתוגנים רק פעם בחודש, שלא לדבר על מצב של הריון בו הפתוגנים נשארים עם העובר עד הלידה מאחר ולא מתרחשת ווסת במקרה של הפריה. אך כשל נוסף שניתן לבחון מדעית הוא, שהיה וההסבר נכון, ומטרת הווסת היא להפטר מפתוגנים, היינו מצפים לווסת שכיחה יותר בנשים פעילות מאוד מבחינה מינית והעלמות הדרגתית של הווסת בנזירות, למשל. זה לא קורה. בנוסף, היינו מצפים לראות ווסת ביותר מינים ביולוגיים מאחר וכל הנקבות נחשפות לאותם פתוגנים המגיעים עם נוזל הזרע. הסבר זה היה כנראה תגובה לרעיון המנוטוקסין שגרס כי בזמן הווסת נשים משחררות רעלנים הפוגעים בצמחים, רעיון שחיזק את כל עניין הטומאה בזמן הווסת והוכח, כמובן, שלא נכון.
הסבר אחר גורס כי יעיל יותר להפטר מרקמת דופן הרחם שלא היה בה שימוש מאשר לשמר אותה לזמן ארוך. זה נשמע הגיוני עד שנזכרים מה קורה בשאר יונקי השילייה שאינם מבצעים ווסת. הם גם אינם משמרים את דופן הרחם לזמן ארוך, הם בכלל לא בונים אותה עד שיש הפרייה. זהו מנגנון הרבה יותר יעיל מווסת. הסבר אחרון הוא שלבני האדם יש עוברים אגרסיבים יחסית החודרים עמוק לתוך רקמת האם והוסת מכינה את הרחם לעקה שכזו. אך זה אינו מהווה הוכחה שהווסת מחזקת את “קשיחות” הרחם בכלל.

מחקר שפורסם בתאריך ב-7 בנובמבר 2011 במגזין Bioessaysמאת החוקרים אמרה (Emera), רומרו (Romero)ווגנר (Wagner)מציע רעיון חדש. הם טוענים כי התופעה הדורשת הסבר היא התעבותה של דופן הרחם כל חודש מחדש ולא הפרשת דופן זאת כווסת.

כל היונקים מכינים רקמה מיוחדת המיועדת לקליטת העובר/ים, ההבדל הוא שרוב היונקים מכינים את הרקמה הזו רק לאחר שהעובר עצמו נתן את האות ליצירתה בעוד לרוב הפרימטים יש הבניית רקמה ספונטנית המתרחשת גם ללא קיומו של עובר. בעכברים למשל ניתן לגרום להתעבות דופן הרחם באמצעות גירוי מכני של גירוד דופן הרחם. העכברות יכנסו להריון מדומה, דופן הרחם תתעבה, והיא תופרש רק לאחר שרמות הפרוגסטרון, ההורמון השומר על ההריון, יירדו. אז זה לא שלעכברות אין יכולת להפטר מדופן רחם עבה שאינה בשימוש, הן פשוט לא בונות אותה אם היא לא עומדת להיות בשימוש.

אז למה בבני אדם התהליך הוא ספונטני?

התשובה שמציעים החוקרים היא אבולוציונית לחלוטין וכוללת קונפליקט בין האם לעובר. האם והעובר נמצאים במערכת יחסים של עימות: האינטרס של האמא הוא לשרוד את ההריון בצורה הטובה ביותר כך שתוכל להכנס להריון נוסף, וכך גופה מנסה לשמור משאבים לטווח הארוך. העובר לעומת זאת מרוויח מלקיחת כמה שהוא רק יכול מאמו, לעיתים עד כדי פגיעה באם. לדוגמא, העובר משפיע על רמות ההורמונים של האם להחלשת התגובה לאינסולין, כך שפחות סוכר נלקח על ידי התאים של האמא, ויותר סוכר נשאר זמין עבור העובר.

בתוך היונקים קיימת שונות במידת העומק שהשילייה שיוצר העובר חודרת לדופן הרחם של האם. בחלק מהמינים המגע הוא שטחי לחלוטין (epithelochorial)ובאחרים העובר הוא חודרני במיוחד וחודר אל כלי הדם של האם (hemochorial). העובר של בני האדם הוא החודרני יותר וכך גם עובריהם של שאר היונקים המבצעים ווסת.

זהו רמז. יתכן כי הווסת היא למעשה אמצעי להגנה עצמית. הנשים בונות דופן רחם עבה ועשירה בכדי ליצור שכבת בידוד והגנה ביניהן לבין העובר החמדן והשלייה האגואיסטית שלו. במינים בהם העובר חודרני, לחכות להפריה יהיה מאוחר מידי, יש לבנות את דופן הרחם כצעד מנע לפני הסיכוי להפרייה. אז, אם אין הפרייה מתרחשת התגובה האוניברסלית לירידה ברמות הפרוגסטרון ושכבת דופן הרחם מופרשת החוצה.

בונוס! תהליך נוסף המתרחש הוא ששכבת דופן הרחם מהווה גלאי לאיכותו של העובר, מזהה אבנורמליות כרומוזומלית ומאפשרת ביצוע הפלה ספונטנית בשלב מוקדם.

למחברי המאמר יש גם הצעה לאופן בו מנגנון זה יכל להתפתח: היה לחץ סביבתי, שיצר העובר, שהוביל לבניית דופן רחם עבה בתגובה להשתרשות העובר. בהמשך תכונה זו חוזקה על ידי מוטציות נוספות. לפי הסבר זה ניתן לחזות כי במינים בהם לא מתרחשת בניית דופן רחם ספונטנית, השרשרת עובר תוביל לעליה בcAMP(מרכיב של איתות תוך תאי) בדופן הרחם שתתרום להתעבותה. החוקרים טוענים שביונקים בעלי בניית רחם ספונטנית ההפעלה ההורמונלית הגיעה לערכה המירבי. כלומר, אם המודלים הללו נכונים, נצפה למצוא עליה בכמות הגורמים המגיבים לcAMPבתגובה לפרוגסטרון במינים המקיימים ווסת, אך לא במינים שאינם מקימים מחזור קבוע כמו עכבר. את הניסוי הזה עוד נשאר לבצע.

תוצאות ניסויים כאלה עשויים לשפוך אור על המעבר מבניית רחם מושרית לספונטנית ובכך לענות על שאלות הנוגעות ליתרונות האבולוציוניים של הווסת. זיהוי ואבחון המצב התקין יסייע למצוא את הגנים המובילים למצב שאינו תקין. מידע שכזה עשויה לסייע בפתרון בעיות של מערכת הרבייה הכוללים תפקוד לא תקין של דופן הרחם בתגובה לתהליכי המחזור החודשי וההריון כגון גדילה של רקמת רחם מחוץ לרחם עצמו (endometriosis), סרטן הרחם, רעלת הריון ואובדנים חוזרים של הריונות.

מקורות:
הבלוג המצויין PHARYNGULA של PZ Myers. מומלץ בחום לכל חובבי האבולוציה וההתפתחות.

הפודקאסט המעולה Skeptically speaking (פרק 149) שמומלץ לכל מי שאוהב שמנפצים לו תפיסות שגויות ואמונות רווחות הקשורות במדע.

וכמובן, המאמר עצמו:
Emera D, Romero R, Wagner G (2011) The evolution of menstruation: A new model for genetic assimilation: Explaining molecular origins of maternal responses to fetal invasiveness. Bioessays 34(1):26-35

עוד בבלוג בנושאים דומים:

למה סקס? על התפתחות הרבייה הזוויגית

ויליאם הארוי וגילוי מחזור הדם