סיקור מקיף

צאצאים של דגים עיוורים יכולים לשוב ולראות

חוקרי אבולוציה בדקו: כיצד ייתכן שהכלאות בין דגים עיוורים החיים במערות שונות, שהשושלות הנפרדות שלהם לא נחשפו לאור זה מיליון שנה, הביאו ליצירת דגים בעלי כושר ראיה?

נעם לויתן ויונת אשחר, גלילאו

דגי מערות מקסיקנים  שחזרו לראות
דגי מערות מקסיקנים שחזרו לראות
עיניהן של חיות המתגוררות בעומק מערות חשוכות הן מיותרות, ואכן, במהלך האבולוציה התנוונו עיניהם של מרבית בעלי-החיים האלה. אחד מבעלי-חיים אלו הוא מין של דג מערות עיוור, הקרוי Astyanax mexicanus, הנמצא במערות גיר מבודדות בצפון-מזרח מקסיקו. כיום קיימות 29 אוכלוסיות נפרדות של דג עיוור זה – שאבותיו היו דגים רואים. מוטציות רבות שהצטברו בדגי המערות הובילו למצבם כיום, שבו עיניהם מנוונות, חסרות פיגמנטים ואינן מתפקדות כלל.

ריצ'רד בורווסקי (Borowsky) מאוניברסיטת ניו-יורק חקר את התהליכים האבולוציוניים שהובילו להתנוונות העיניים במין זה. במאמר שהתפרסם בכתב-העת Current Biology, החוקר מתאר הכלאות בין דגים עיוורים החיים במערות שונות, שהשושלות הנפרדות שלהם לא נחשפו לאור זה מיליון שנה. אם העיוורון באוכלוסיות השונות נגרם ממוטציות זהות, נצפה כי צאצאי הכלאות אלו יהיו גם הם עיוורים.

לעומת זאת, אם העיוורון נגרם ממוטציות שונות, נצפה כי לפחות לחלק מהצאצאים תשוב הראייה. תופעה זו, שבה מתקבלים צאצאים נורמליים מהכלאת מוטנטים זהים לכאורה, קרויה קומפלמנטציה (השלמה) – כל מוטנט תורם לצאצא גן המקודד לגורם שחסר במוטנט האחר, וכך הם משלימים זה את זה. ואכן, בכ-40% מצאצאי ההכלאות שהתקבלו בניסוי התפתחו עיניים פעילות, כלומר הגנים התקינים שקיבלו מאחד ההורים פיצו על הגנים הפגומים שירשו מההורה האחר, ולהפך.

בדיקת ראיה לדגים

ניסויים קודמים הראו כי לחלק מצאצאי ההכלאות של דגים עיוורים יש עיניים תקינות-לכאורה, אך כיצד אפשר לבדוק כי הדגים אכן רואים? הדגיגים בני-הכלאיים הונחו בג'ל שמנע מהם לזוז, ונבדק אם עיניהם מבצעות מעקב אוטומטי אחר גלגל מסתובב מכוסה פסים.

רק עיניהם של דגיגים בעלי יכולת ראייה ינועו בעקבות הגלגל. מסקנתו של החוקר היתה כי חלק מהדגיגים מגיבים לגירוי, כלומר הם מסוגלים לראות. בניסוי נבדקו עיניהם וראייתם של דגיגים, ולא של דגים בוגרים, שנוצרו מההכלאות, מאחר שהתנוונות העיניים מחמירה ככל שהדג גדל.

ממחקר זה התברר כי עיוורון דגי המערות התפתח באופן עצמאי בכל מערה ובכל אוכלוסיית דגים, כפי שאפשר להסיק מכך שהמוטציות הגורמות לעיוורון שונות בכל אוכלוסייה. ואולם, עדיין לא ידוע מה מניע את התפתחות העיוורון: האם אבדן הראייה והתנוונות העיניים נובעים מהברירה הטבעית או שמא אין לה תפקיד במקרה זה?

דארווין עצמו סבר כי אבדן העיניים הוא מקרי, מאחר שלא יכול לדמיין כיצד נוכחות עיניים יכולה להשפיע לרעה על בעל-חיים החי בסביבה חשוכה. לטענתו, במקרה שאין השפעה שלילית אין סיבה שהברירה הטבעית “תעדיף” אבדן של העיניים.

אך כיום יודעים כי התפתחות העין ותחזוקתה צורכים אנרגיה רבה, ולכן מדענים רבים – ובורווסקי ביניהם – סבורים כי אבדן העיניים חוסך אנרגיה ומשחרר אותה לצרכים אחרים, כגון מערכת חישת תנודות טובה יותר, המאפשרת גילוי תנועה בחשכה מוחלטת. במקרה זה לברירה הטבעית יש תפקיד, ולדגים בעלי עיניים קטנות יותר יהיה יתרון על פני דגים בעלי עיניים תקינות.

חיזוק לתיאוריה זו ניתן למצוא בעובדה שכל המוטציות שנמצאו בדגים אלו הובילו להקטנת העין, ולא רק לפגיעה פשוטה בפעילותה, שיכולה היתה להיות אקראית. כך שמשפטו של דסידריוס ארסמוס כי “בממלכת העיוורים שתום העין מלך” אינו נכון במקרה של חשכת המערות.

תגובה אחת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.