כבשים שחורות … ואבולוציה

אם כבשי ה-SOEY השחורות בסקוטלנד חזקות יותר ומאריכות חיים, מדוע מספרן באולכלוסיה לא גדל לעומת הכבשים הלבנות החלשות וקצרות הימים?

בסקוטלנד על אחד מאיי ההבריד'ס (Hebrides) גדלים כבשי הסואי (Soay) אלה מחולקים לשני תתי-מינים שחיים בעדרים משותפים – כבשים שחורות וכבשים בהירות. ההבדל הבולט בין שניהם הוא בקרב הזכרים. האילים השחורים גדולים יותר וחיים זמן רב יותר מהאילים הבהירים. מכיוון שהם גדולים יותר ובעלי תוחלת חיים ארוכה יותר … לכן הצפי הוא כי יהיה להם יתרון אבולוציוני על פני האילים הבהירים , בהדרגה היו הכהים אמורים להוות רוב באוכלוסיית הכבשים .

אלא שבניגוד לציפיות , המציאות מראה כי בעדרים מעורבים , תת-המין השחור הופך לנדיר , עד כדי חשש לעתידו. חוקרים שבדקו את הסיבה לתופעה הלא צפויה הגיעו למסקנה כי “הברירה הטיבעית יכולה להתבטא ע”י גן אחד במאפיין בודד – צבע צמר שחור , מאפיין שיתבטא בצורה מסובכת ממה שהיה מקובל.” דר' ג'ק גראטן (Jake Gratten) מאוניברסיטת שפילד מפרסם מסקנות מחקר בסיינס כי בשני העשורים צפו חוקרים וראו איך המגמה הפוכה למה שציפו, מס' הכבשים השחורות ירד.

כדי להבין את המגמה ההפוכה , אספו החוקרים (החל מראשית שנות השמונים) ד.נ.א. של כבשים שנאספו מהשטח. הנתונים הושוו ביחס לגודל הכבשים , לצבע הצמר ולמספר הטלאים . מסתבר כי הגן שקובע את צבע הצמר וסומן כ-TYRP1, נמצא קרוב לשני גנים אחרים ועובר בירושה כ”חבילה” משולשת. אחד הגנים ב”שילוש” גורם לעליה בגודל והשני מוריד את מס' הטלאים, כלומר “לכבשים שחורות יש גן שקובע את הגודל, ונימצא ליד הגן שקובע את צבע הצמר ובאותה “סביבה” גן שקובע מס' טלאים נמוך” .

גן לצמר שחור באיזורים קרים ובהם קרינה חזקה… יתרון ! גן לגוף גדול באותם איזורים… מועיל. גן שמוריד את מס' הצאצאים אינו מועיל לאוכלוסיה, אפילו מזיק. כאשר שלושת הגנים עוברים כ”חבילה” אחת האוכלוסייה נפגעת. כאשר תכונות נשלטות ע”י גנים בודדים אמורים כללי התורשה של מנדל להיות פשוטים , אבל המחקר מראה כי התהליך יכול להיות מוזר ומסובך, תהליך שמביא להפחתה במס' הכבשים השחורות.

דר' אסף רוזנטל, אקולוג,
מדריך/מוביל טיולים באפריקה ובדרום אמריקה.
לפרטים: טל‘ 0505640309 / 077-6172298 ,
דוא‘ל: [email protected]