סיקור מקיף

המגוון הביולוגי מיתדלדל

ועידה שהתכנסה השבוע בנאגויה, יפן ניסתה לארגן פעילויות לעצירת ההכחדה ההמונית. כרגיל הנושא נתקע בשל ויכוחים בין המדינות המפותחות שם נמצא הכסף למדינות המתפתחות שבהן נמצא העושר הגנטי

מינים העומדים בפני הכחדה. איור: אסף רוזנטל
מינים העומדים בפני הכחדה. איור: אסף רוזנטל

אחרי שוועידת האקלים בקופנהאגן ניכשלה כישלון חרוץ, הנציגים עזבו ללא החלטות משמעתיות ו"העולם כמנהגו נוהג", יש מי שמנסה לתקן לפחות חלקית את מצב הכדור, בוועידת ה-CBD‫ בנגויה שביפן.

הפעם, נסיון נוסף להגן על המגוון הביולוגי של כדורנו. המפגש הראשון היה בברזיל ב 1992, אז הוקם הגוף המתאם להגנה ולשימור המגוון הביולוגי "אמנת האו"ם למגוון הביולוגי" (UN Convention on Biological Diversity (CBD גוף שאמור לפעול מתקציבי האו"ם למען שמירה על הטבע והסביבה.

במסגרת "תכנית האלף (מילניום)" היתה אמנת ה סי.בי.די. אמורה לעצור עד 2010 את מה שמתואר כ "הכחדה המונית"! ההכחדה לא נעצרה, דוברי קבוצות שימור טוענים כי עיקר הכשלון נובע ממחסור בתקציבים שנובע מחוסר רצון (של פוליטיקאים) וממטרות שהיו מעורפלות ולא ממוקדות. לדעת מארגני הכינוס היום יש יותר הבנה בעובדה כי "כלכלת החברה האנושית תלויה ונסמכת על המגוון הביולוגי" הבנה שהיתה חסרה בעבר, לכן המטרה המוצהרת של הכינוס בנגויה היא עצירת ההכחדה עד 2020.

כיום, כ-13% משטחי היבשה ו-1% משטחי הימים מוכרזים כשמורים, מטרת מארגני הכנס להביא להכרזת 25% מהשטחים היבשתיים כאזורים שמורים ו-15% מהאוקינוסים כשמורות ימיות. כמו גם הפניית תקציבים לפעיולויות שימור (בעיקר בארצות ה"עולם השלישי"), אגן האמזונס, דרום מזרח אסיה, איי האוקינוס ההודי, מזרח ודרום אפריקה, אגן הקונגו, הם היעדים העיקריים.

המארחת – יפן, תנסה להציג עצמה כ"מגינת המגוון הביולוגי" בכך שקיבלה ואישררה החלטות של הסעיפים באמנה לסחר במינים בסכנה Convention on International Trade in Endangered Species,‫)‬ CITES,‫(‬ להגבלת דייג טונה, כרישים ומינים ימיים אחרים, (‬ובנסיון להתעלם משחיטת הלוויתנים והדולפינים)‪.‬

בתקופת ההכנות לכינוס (בדרום קוריאה) הסכימו ממשלות רבות לייסוד מנגנון "קוו פעולה כלל ממשלתי לשרותי המגוון הביולוגי והסביבה הטבעית" Intergovernmental Platform on Biodiversity and Ecosystem Services.‫)‬IPBES‫.

אנשי שימור חושבים כי גוף זה יכול להיות חיוני בשיכנוע מנהיגי ארצות וממשלות בצורך לשמור על הטבע, יש שאומרים כי גוף כזה (אי.פי.סי.סי.) יהיה בעל תפקיד שווה ערך ל "אירגון הבין-ממשלתי לשינויי האקלים" (Intergovernmental Panel on Climate Change (IPCC. ה סי.בי.די. יהווה עבור ה אי.פי.סי.סי. מקור מידע שעל פיו יפעלו ארצות, ממשלות ואפילו חברות מסחריות/תעשיתיות, יפעלו מכח החלטות מחייבות באו"ם. אישרור ומיסוד ה אי.פי.סי.סי יהיה כרוך בהסכמה/התחייבות של ה"מפותחות" לממן את פעילויות השימור בארצות "מתפתחות".

מאות המשתתפים ממעל ל-190 ארצות בכינוס שימשך שבועיים חייבים להחליט על קבלת מערכת של 20 מטרות (אסטרטגיות) שיושלמו במשך העשור הקרוב. למרות ואולי בגלל חשיבות הכינוס מתעוררים חילוקי דעות בין ארצות "מפותחות" ל"מתפתחות" כאשר המתפתחות מציבות תנאים לפעילויות שימור והגנה על הטבע.

ראוי לציין כי מירב הפעילויות נדרשות בארצות מתפתחות, ‫(‬בארצות מפותחות נשארו מעט שטחים טבעיים שאינם פגועים וניתנים לשחזור), אחד התנאים הראשוניים שמציבות ה"מתפתחות" הוא תשלום פיצויים ו/או תמלוגים עבור משאבים טבעיים בתחומן שמהם פותחו מוצרים יקרים ויוקרתיים כמו: תרופות, תכשירי הרזיה וקוסמטיקה, פיתוחים גנטיים ואחרים. כמו שהנושא מוגדר ע"י המתפתחות – "שכר גנטי" "gene fee".

יש כוונה להסדיר את נושא הזכויות אבל הוויכוח בעיצומו. כאשר אחת המדינות שלוחצות להסדרת ה"שכר הגנטי" היא ברזיל שנציגתה מגדירה את התנהגות ה"מפותחות" כ "שוד משאבים גנטיים", יש סיכוי להגיע להסדר שירצה גם את ה"נשדדות".

התיקצוב העכשווי לשמירת הסביבה הטבעית עומד על 3 מיליארד דולר לשנה, ה"מתפתחות" תובעות להעלות את התיקצוב פי מאה. כאשר ברור לכל כי רוב הכסף מגיע מה"מפותחות" (בעזרת הבנק העולמי) וזורם לכוון ה"מתפתחות".

למרות ההכנות והתקוות שתולים רבים בכינוס, אחרי שבוע של דיונים בולטים יותר ההבדלים וחוסר ההסכמה בין הצדדים השונים ("מפותחות" מול "מתפתחות"), כאשר דרישת ה"מפותחות" היא קביעת מטרות ברורות ומידיות ואילו ה"מתפתחות" דורשות להתקדם רק אחרי שתיתקבל החלטה על "‬שכר גנטי" – תשלום תמלוגים ושיתוף ברווחי המוצרים שבמקורם הופקו משטחי ה"מתפתחות".

בשלושת הימים האחרונים של הכינוס אמורים להשתתף שרי הסביבה של הנציגים, התקווה היא כי הם יגיעו להסכמים שייאשררו את ההסכמים והשימור יצא לדרך (המלך?).

הכינוס נערך בצל המידע כי אנחנו וכדורנו נמצאים בעיצומה של הכחדה המונית, ההכחדה שמתוארת כ: "גדולה ומהירה פי 100 עד 1000 מהליך ההעלמות הטבעית הממוצע של מינים ביולוגים", הכחדה שמתרחשת בעיקר בגלל: זהום מים אוויר ומקורות מזון, צייד ודייג פראי, שינויי אקלים, ביעור יערות ושטחי מחיה של צמחים וחיות בר, הכחדה (שישית) שביולוגים מתארים כגדולה מזו שהיתה לפני 65 מיליון שנים !

כחיזוק לצורך בשימור ושמירה מפנים אנשי "קרן חיות הבר העולמי" את תשומת הלב למספר מינים שהיו על סף הכחדה ובעזרת שימור (והשבה) מקיימים היום אוכלוסיות בריאות שנותנות סיכויי המשכיות למין, כאלה הם : חמוס (שחור רגל) וקונדור בצפון אמריקה, וויקוניה בפרו, קרנף רחב-שפה בדרום-אפריקה, מספר מיני לוויתנים, ‫(‬אצלנו הצלחה בשמירת היעלים, הצבאים, הזאבים, התנים והשבת יחמורים, פראים וראמים)… בהצלחה !

מדענים מזהירים כי אם לא ינקטו הצעדים הנדרשים תהיה פגיעה חמורה בכושרו של הכדור לספק שרותים סביבתיים, כלומר פגיעה בהספקת מוצרי חקלאות מהיבשה ומהים, כמו גם פגיעה באיכות האוויר ומי השתיה. האנושות תגיע למצב בו היא חייבת לייצר לעצמה מקורות לקיום במקום ‫"‬שרותים" שהיום מספקת הסביבה הטבעית : מים ואוויר נקיים, משאבי מזון, חומרי בניה ואחרים, כל אלה הולכים וכלים. ה"ייצור" של אותם שרותים באופן מלאכותי יהיה יקר בהרבה מהמשאבים שנדרשים כדי לשמר את כושרה של הסביבה הטבעית להמשיך ולספק את "שרותיה".

גם אם יגיעו להסכמה כוללת תישאר בעית המימון, שכן למרות שכבר נאמר ונכתב ששימור הטבע והסביבה מיצר רווח כלכלי, הרי שכדי לשמר יש צורך בהשקעה, השקעת סכומים גדולים שאינם עומדים לרשות ה"מתפתחות", לכן נדרשות ה"מפותחות" לספק את המשאבים שידרשו, הראשונה שהצהירה על נכונותה לממן היתה יפן, דובר יפני הודיע כי "ממשלת יפן תגיש עזרה (לצורך שימור הטבע) בסך 2 מיליארד דולר בשלוש השנים הקרובות.

אולי כדי להשקיט נקיפות מצפון וקולות ביקורת על שחיטת לוויתנאים? האיחוד האירופי נדרש להשוות את הסכום (ביחס למספר המדינות), ואילו ארה"ב שאינה חתומה על האמנה (סי.די.בי.) משתתפת בכנס כמשקיפה.

אחד הנושאים שעולים בוועידה הוא "קציר כחול" Blue Harvest דייג בתוך היבשות, שלא כמו הדייג באוקינוסים הדייג בנהרות ואגמים מתבצע בעיקר ע"י תושבים מקומיים בשיטות פשוטות והיבול נצרך בסביבה הקרובה, כך הדייג לאורך נהרות (ואגמים) בדרום-מזרח אסיה, באפריקה, בדרום אמריקה, אבל גם בצפון אמריקה ובאירופה. (כך גם בכינרת שלנו). לכן, למרות שהדייג ה"יבשתי" מהווה רק כחמישית מהדייג באוקינוסים חשיבותו לתושבים גדולה ופגיעתו הסביבתית מזערית. למשל רק באפריקה מתפרנסים מ"קציר כחול" כ-100 מיליון אנשים שמספקים דגים למאות מיליונים נוספים. מעריכים את הדייג ה"יבשתי" ב-20 מיליון טון, כמות שללא פגיעה סביבתית יכולה לגדול פי שלש!

הדייג נפגע בעיקר בגלל סכרים ותחנות כח, כמו גם כריתת יערות, שפכים תעשייתיים, דילדול מקורות בגלל שינויים אקלימיים. דייג תעשיתי של דגי אילתית וצלופחים נפגע בגלל ירידה עולמית בכמויות הדגים. חלק מהפגיעה נובע מ"דייג שולי", כאשר ברשתות או בחכות נידוגים מינים שאינם ‫"‬ניצרכים" או דגים קטנים, אלה מושלכים (מתים) והפגיעה העתידית ברורה.

נושא אחר הוא ה"הנדסה הסביבתית" "geo-engineering" לדעת רבים (וטובים) על האו"ם לחייב הפסקה מיידית (מורטוריום) של נסיונות כמו: פיזור ברזל באוקינוסים להאצת גידול הפיטופלנקטון, זריעת עננים להורדת גשם, פיזור גפרית להדמית פעילות געשית שתעצור את ההתחממות, פעילויות שמתבצעות ע"י גופים ומדינות בנסיונות לעצור את השפעות ההתחממות, גופים וממשלות עוסקים ב"הנדסה סביבתית" כתחליף להפחתת פליטות וזיהום, פעולות שחייבות להפסק עד לבדיקה מקיפה שתקבע את השפעתן על הסביבה, בדיקה שתשלול כל אפשרות של השפעות שליליות על הסביבה והאנושות.

בעוד הדיונים בנגויה נמשכים מתגלים מינים נוספים שלא היו ידועים למדע, זה מכבר התבשרנו על מיני דגים, רכיכות ופרוקי-רגליים שהתגלו בעומק הימים ובריפי אלמוגים, מה "קרן חיות הבר בעולם" WWF נמסר כי בין 1999 ל 2009 נתגלו וזוהו ‪ (באמזונס) 1220 מיני חיות וצמחים ! (מהם יותר מחמישים יונקים) בסקר עכשווי ביערות האמזונס מתגלה (בממוצא) מין חדש כל יום! משמעות המידע הוא כי מינים רבים שאינם ידועים למדע נכחדים ונעלמים לפני שקיומם נודע.

על פי נתוני הארגון העולמי לשימור (International Union for Conservation of Nature (IUCN). רבע ממיני היונקים, שליש ממיני הדו-חיים, שמינית ממיני העופות, חמישית מהצמחים, נמצאים ברמות שונות של סכנת הכחדה.

במאי הוציא האו"ם דיווח שעל פיו אנחנו מתקרבים לנקודת אל-חזור "tipping points" של פגיעה במערכות כמו: אגן האמזונס (בגלל השמדת יערות), ריפי אלמוגים (הלבנה בגלל ההתחממות), אוכלוסית דגי מאכל שנפגעת מדייג פראי, אלה ואחרים קרובים לנקודה ממנה לא תוכל אוכלוסיתם וסביבתם להשתקם, שכן כבר היום האנושות "שואבת" מהכדור משאבים ב50% יותר מכושר התחדשותם, במידה ולא ינקטו צעדי מניעה לשמוש הבזבזני והתפוצצות האוכלוסיה. ב-2030 תיזדקק האנושות למשאבים בכמות שכדי לספקם יהיה צורך בשני כדורים.

במידה ובאי הכנס יסכימו על המטרות תעמודנה בפניהם בעיות של אימות אם חברות ועסקים שפעיליותים יפגעו כמו גם הבעיה הגדולה של החברה האנושית… התפוצצות האוכלוסין, למרות שה"ירוקים" טוענים (טענה שצדקתה מוכחת) כי שימור מביא לתמורה כלכלית מוכחת ולשיפור תנאי המחיה של התושבים, ל סי.בי.די. אין מנגנון מחייב ולכן קשה לראות איך מישמים החלטות ללא הסכמה מלאה ומחוייבות של ראשי מדינות ! הסכמה ומחויבות שאולי תתגשם אם יאושרר ה אי.פי.סי.סי.

הכינוס נערך תוך הכרה והסכמה כללית כי הבעיה הגדולה ביותר היא ההתחממות העולמית. מה שמחזיר את הכדור לזרועותיהם של משתתפי הכנס הבא שיעסוק בכך, בתקווה שיסתיים בצורה חיובית יותר מה"פיאסקו" שהיה בקופנהאגן.

במחווה סביבתי וכוונה לתמוך במגמת השימור מתוך הבנה כי "שימור הטבע נותן יתרון כלכלי" העמיד הבנק העולמי קרן שתממן מיזם בו עשר ארצות (ביניהן : הודו, קולומביה, נורווגיה ואחרות) יחשבו את הערך הכספי/כלכלי של הפגיעה בסביבה הטבעית בשטחיהן מול סיכויי הרווח כאשר הטבע נשמר.

במסגרת אותו מיזם תחושב גם הפגיעה בציבור (בגלל פגיעה סביבתית) מול הרווחים שחברות תעשיתיות/מסחריות פרטיות מפיקות תוך פגיעה בסביבה, כל זאת אחרי שראשי הבנק העריכו כי הנזק הכלכלי בגלל פגיעה בסביבה מגיע ל 5 טריליון דולרים כל שנה. העמדת הפגיעה שגורמת להפסד מול הרווח שבשימור תעזור לשכנע "מחליטנים" בצורך הדחוף להקציב מספיק משאבים שיאפשרו שימור.

על מנהיגים, ממשלות, ראשי תעשיות וחברות ענק להבין כי ‫"‬עסקים כרגיל" אינה אפשרות, הלחץ שיוצרת התפוצצות האוכלוסיה, השמדת בתי גידול, זיהום מקורות מים, זיהום האוקינוסים ופגיעה בדגה, הכחדת מינים בקנה מידה גאולוגי, כל אלה יביאו להרס יסודות הסביבה הטבעית אותם יסודות עליהם מושתת קיום האוכלוסיה האנושית.

לקראת נעילת הכנס לא הגיעו הנציגים להחלטות שחייבות להתקבל פה-אחד, בנסיון לצאת מהקפאון התכנסו נציגים ברמת שרים, בהכרה שחוסר הסכמה ישתווה לפיאסקו שהתרחש בקופנהאגן – בוועידת האקלים, למרות שלרוב הסעיפים המוצעים מסכימות רוב הארצות המיקוח על אותם הסעיפים שבמחלוקת מסכן החלטות חיוביות.

ומאחר וכדי להגשים את ההחלטות יש צורך בקבלת כל הסעיפים יחד (כמו חוק ההסדרים שלנו ?) נוצר קיפאון. ושוב אבן הנגף העיקרית היא : דרישת המתפתחות לתמלוגים עבור פיתוחים שנשדדו מארצותיהם. קיימת אמנה (שאינה מחייבת) ל"גישה וחלוקת רווחים" "access and benefits-sharing," ‫-‬ "ABS,‫"‬ ממשאבים, אלא ששדרישת ה"מתפתחות" היא לתשלום "רטרואקטיבי", ואילו ה"מפותחות" אינן מצייתות לאמנה.

נקודת מחלוקת נוספת היא כמה משטחי האוקינוסים יהיו שמורים. ה"מפותחות" דורשות 15% ה"מתפתחות" מסכימות ל 6%. יפן (המארחת) מציעה פשרה – 10%?

גם אם תהיה הסכמה כללית תישאר בעית התיקצוב, לכן רבים מהמשתתפים הם כלכלנים ורואי חשבון שחייבים להפנים את הגישה הירוקה. לפיה שימור הסביבה הטבעית כלכלי !

הדברים נכתבו בעשרת הימים האחרונים תוך כדי הכינוס והדיונים שהיו בו, מתוך תקווה אבל גם חוסר אמונה ("סקפטיות" אישית) שהביאו לפיסקה המסכמת: הסיכומים אינם חד משמעיים וההחלטות אינן מספקות וברקע לא נראה פעילות שתפסיק את ההכחדה לכן נשאר רק להוסיף ולהזכיר כי עד שבמקום שליטה בסביבה למען האוכלוסיה האנושית, תהיה שליטה באוכלוסיה האנושית למען הסביבה. יהיה עתידו של כדורנו ועתיד האנושות לוט באוקינוסים ריקים מדגה, יערות שרופים, נהרות מזוהמים, אבק מדבריות וארפיח!

ברגע האחרון :
אלא שהידיעות מנעילת הכנס הן על הסכמה כללית תוך כדי פשרות, לא ברור (עדיין) מה הסיכומים ומהן הפשרות אלה גם אלה יבדקו ב"פיסגת הארץ" Earth Summit שתתקיים בברזיל ב 2012, יש לקוות כי (סוף-סוף) יש הבנה והפנמה כי במקום שליטה בסביבה למען האוכלוסיה האנושית, תהיה שליטה באוכלוסיה האנושית למען הסביבה. בהצלחה לכולנו.

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

לוגו אתר הידען
דילוג לתוכן