אמנם הגשושית חלפה בקרבת פלוטו רק לזמן קצר ב-14 יולי השנה, אבל היא אספה מידע רב באותו יעף קצר ומאז היא משדרת אותו בקצב איטי מאד, עקב המרחק העצום. בנוסף, צילמה ניו הוריזונס לראשונה עצם בחגורת קויפר
גם אחרי חמישה חודשים מאז שחלפה בקרבת פלוטו, צילמה את התמונות הראשונות שלו והביאה לתגליות רבות הנוגעות לאופי המגוון של כוכב הלכת הננסי, הגשושית ניו הורייזונס של נאס”א ממשיכה להפתיע. אמנם הגשושית חלפה בקרבת פלוטו רק לזמן קצר ב-14 יולי השנה, אבל היא אספה מידע רב באותו יעף קצר ומאז היא משדרת אותו בקצב איטי מאד, עקב המרחק העצום שלה (של מיליארדי קילומטרים) מכדור הארץ, ולכן גם תמונות התקריב החדשות הללו לא צפויות להיות האחרונות, אלא הן רק הראשונות מתוך סדרה של תמונות תקריב שניו הורייזונס צילמה.
התמונות צולמו 15 דקות לפני הנקודה הקרובה ביותר לפלוטו ביעף שניו הורייזונס ביצעה, במרחק של כ-17,000 ק”מ. הרזולוציה בתמונות היא כ- 77-85 מטר לכל פיקסל בגודלן המקורי, ומוצגת בהן רצועת שטח שכוללת תוואי שטח מגוונים ובהם הרים המכונים הרי אל-אדריסי, על שם הקרטוגרף והגאוגרף מוחמד אל-אידרסי מהמאה ה-12, ואת הגבול שלהם עם משטח קרח חלק שמכונה ספוטניק פלאנום. ראו פה מוזאיקה של התמונות המציגה את הרצועה כולה.
אחת התמונות מציגה משטח שמצולק במכתשי פגיעה ממטאוריטים, אשר חושפים שכבות בתוך פני השטח של פלוטו, מה שיאפשר, לפי חוקרי המשימה, להבין טוב יותר את פני השטח של פלוטו.
באחת התמונות נראה שטח מחוספס שמכונה על ידי נאס”א “בִּתְרוֹנוֹת” (Badlands) – שבכדור הארץ אלו הם שטחים בעלי מדרונות תלולים אשר נחרצו ובותרו על ידי מים (ויקיפדיה). מן הסתם לא אלו מים נוזליים שעשו זאת על פני פלוטו, אך התמונות השונות שניו הורייזונס סיפקה כבר הראו שפלוטו אינו עולם שומם ומצולק לחלוטין במכתשי פגיעה, כמו מקומות אחרים במערכת השמש, אלא שקורים בו תהליכים גאולוגיים שונים שיוצרים תוואי שטח יחסית צעירים ומשטחי קרח שנקיים ממכתשי פגיעה.
בנוסף לתמונות המרתקות הללו, ניו הורייזונס סיפקה לאחרונה עוד שתי תמונות מעניינות: הראשונה היא תמונה שמורכבת ממספר תמונות ברזולוצייה נמוכה, שצולמו עוד לפני המפגש עם פלוטו, במטרה לתכנן את מסלול המפגש עימו. אבל כאשר מחברים מספר מתמונות אלו ביחד אפשר לראות בבירור את מערכת היחסים המיוחדת של פלוטו עם הירח הגדול ביותר שלו כארון. כארון הוא הירח הגדול ביותר במערכת השמש באופן יחסי לגודל הגרם אותו הוא מקיף, עד כדי כך שפלוטו וכארון יוצרים מערכת כפולה שבה מרכז המסה נמצא מחוץ לפלוטו. בתמונה ניתן לראות שכארון סובב סביב פלוטו, אך גם פלוטו סובב סביב נקודה מרכזית יותר שנמצאת חיצונית ממנו וסמוך אליו. זו, אגב, הייתה אחת הסיבות שפלוטו הורד מדרגה של כוכב לכת לכוכב לכת ננסי.
התמונה השנייה היא תמונה שניו הורייזונס צילמה בחודש שעבר ובה נראה גוף מרוחק מאד בחגורת קויפר, 1994 JR1. הגוף, בגודל של כ-150 ק”מ, נראה אמנם כנקודה בלבד שזזה על רקע הכוכבים הקבועים, אך יכולת הצילום הזו של הגשושית תאפשר, לפי אנשי המשימה, להרחיב את הידע שקיים כיום על חגורת קויפר.
ניו הורייזונס ביצעה בחודש אוקטובר האחרון סדרה של תיקוני מסלול בדרכה אל הגוף הבא אותה תחקור בחגורת קויפר המרוחקת, גוף קטן באורך של כמה עשרות קילומטר שמכונה 2014 MU69. המשימה המוארכת דורשת אישור סופי ותקצוב של נאס”א שהחלטה סופית בעניין תינתן בשנה הבאה, אך תיקוני המסלול כבר בוצעו כדי לאפשר את היעף בקרבת הגוף הנ”ל בתחילת שנת 2019.
