הצמצום במיני הגידולים, לצורך מטרות מסחריות, מקטין את העמידות במגיפות
אבי בליזובסקי
אחד הפירות האהובים בעולם – הבננה עלולה להעלם מעל פני האדמה בלא התערבות דחופה מצד המדע. כך אומר מומחה לפתלוגיה של צמחים מבלגיה.
אמיל פריזון, ראש הרשת הבינלאומית לשיפור הבננה במונטפייר, צרפת, אמר כי אין לפרי מספיק שונות גנטית להלחם במחלות ובמזיקים התוקפים את שיחי הבנבה ורק מניפולציות גנטיות וביוטכנולוגיה יכולים לסייע להציל את הצמח. פריזון טוען כי זוהי התקווה היחידה של הבננה. כך מסר השבועון ניו סיינטיסט.
ללא סיוע, עשוי יבול הבננות לחדת ולסמל את התחלת הסוף של הצמח “אנחנו נראה את הכחדת הבננה הן כפרי מציל חיים של רעבים והן כמסייע לאפריקה בתור אחד ממוצרי היצוא האפריקנים הידועים ביותר בסופרמרקטים, הוסיף המגזין.
משה וייס מנהל תחום נגעים בשירות להגנת הצומח במשרד החקלאות אומר כי הפטריה, Sigatoka Black, הפוגעת במטעים באפריקה ובאסיה לא קיימת בארץ. אנחנו לארץ לא מכניסים בננות נקודה. באשר לתרביות רקמה לצורך רייבוי הפרי – אלו נכנסות לארץ רק לאחר שהות בתחנת ההסגר שלנו.
ומה באשר לרשות הפלשתינית? האם אין חשש שהפטריה תגיע מהם?
“הגבולות החיצוניים הם לא בידי הרשות הפלשתינאים, ולכן המדיניות היא אותה מדיניות. אני לא יודע מהיכן הנבואה האפוקליפטית של פריזון, אבל אם חלק ממנה יתממש אולי נוכל לייצא הרבה בננות כי בארץ המחלה איננה.”
ועידת כדור הארץ ביוהנסבורג/ בעיות נבחרות: הגלובליזציה של הבננה
27/8/2002
בארי ג'יימס הרלד טריביון
לבננות, אומר אמיל פריזון, יש אלף טעמים, צבעים, מרקמים וגדלים, אבל רוב בני האדם מכירים רק בננה אחת. אין דבר המיטיב להמחיש את בעיית המגוון הביולוגי ההולך ומידלדל מאשר הבננה הצנועה, הפרי הנסחר ביותר בעולם. מסיבות מסחריות בעיקר, אומר פריזון, כמעט כל הבננות הנמכרות במדינות המתועשות מקורן במין אחד ויחיד הידוע בשם קוונדיש.
פריזון הוא מנהל הרשת הבינלאומית לשיפור הבננה והפלנטן (מין של בננה) במונפליה שבצרפת. זהו ארגון אחד בקבוצת ארגונים ברחבי העולם הידועה בשם “הקבוצה המייעצת למחקר בינלאומי חקלאי”, וחותרת לשמר לדורות הבאים את המורשת הגנטית של כדור הארץ.
האיום על המגוון הביולוגי הוא אחד הנושאים הראשונים על סדר יומה של ועידת כדור הארץ ביוהנסבורג, ומצופה ממנה כי תקים “קרן נאמנות לשימור העולם”, שתעזור לשמור על אוספי הצמחים שמצבם הוא הקריטי ביותר. בבננות אחידות, אומר פריזון, “קל יותר לסחור”; הן מבשילות בו-בזמן, דבר המקל על קטיפתן ושיגורן, “והתאגידים הרב-לאומיים השולטים בענף
אינם מעוניינים בגיוון”. אבל בממלכת הבננות, הוא אומר, יש סוגים טובים וטעימים בהרבה.
אולם האחידות, שנועדה למטרות מסחר, גורמת לכך שהאספקה בעולם כולו חשופה למזיקים, מגיפות או אסונות טבע; אלה עלולים למוטט במהירות את השוק ואתו את מטה לחמן של מאות אלפי משפחות העוסקות בגידול חקלאי בשביל תאגידים, שאנשיהם כמעט שאינם מסתכנים.
זה כבר קרה. “לפני חמישים שנה היה עוד מין שכלל את רוב-רובן של הבננות המסחריות בעולם, גרו מישל, שהוכחד על ידי מחלת פנמה – פטרייה התוקפת את השורשים”, אמר פריזון. “לולא הגילוי של מין נוסף בעל מאפיינים קרובים לאלה של הגרו מישל, סחר הבננות היה מצטמצם מאוד”.
אבל מין תוקפני ומסוכן יותר של מחלת פנמה, ופטרייה אלימה אף יותר בשם, Sigatoka Black תוקפים את בננות קוונדיש באסיה, אוסטרליה ואפריקה, ואם הם יתפשטו לאמריקה הלטינית, “כל הענף יכול להיעלם בתוך עשר שנים”, אמר פריזון. כדי לעצור את התפשטות הפטרייה, על חקלאים לרסס את העצים לעתים תכופות יותר.
דוגמה זו ממחישה מדוע חיוני כל כך לשמור על יותר מ-1,400 הבנקים הגנטיים של יבולים בעולם, הכוללים כ-5.4 מיליון דגימות של צמחים וזרעים – מורשת של עשרת אלפים שנות שתילה, חרישה וגידול יבולים לשימוש האדם. הם כוללים גם את מיני הבר הרבים, שאולי אין להם כיום שימוש מסחרי אבל עשויים לכלול גנים המקנים להם עמידות בפני מחלות או שינויי אקלים.
מדענים מזהירים כי רבים מאותם אוספים, שרובם בבעלות ממשלתית, אינם מתוחזקים בצורה נאותה בגלל מחסור בתקציבים. מצבם של אוספים רבים, בעיקר במדינות מתפתחות, שברירי משום שאי אפשר לבצע מחדש את השתילות התקופתיות ההכרחיות לחידוש הזרעים.
כדי להתגבר על משבר זה, ולהפיח חיים באמנה למגוון ביולוגי, שהכל מתעלמים ממנה אף שנכנסה לתוקפה ב-,1993 שואפים ארגונים חקלאיים מרכזיים וארגון המזון והחקלאות של האו”ם להקים קרן לשימור שתבטיח מימון רציף לאוספים ואת זמינות החומר הגנטי לאנושות כולה. את המימון להקמת הקרן, 250 מיליון דולר, הם מקווים להשיג מן הממשלות.
מדענים אומרים כי הבנקים הגנטיים נחוצים עתה יותר מתמיד בגלל הכחדתם של צמחי בר בעקבות כריתת יערות, שינויי אקלים וחקלאות חד-גידולית נרחבת. בגלל הדגש על יבולים מודרניים בעלי תפוקה גבוהה, המסתייעים במינונים נדיבים של דשנים, אספקת המזון העולמית נעשתה הומוגנית יותר.
ארגון המזון והחקלאות מעריך ששלושה רבעים מהמינים המקוריים של הגידולים החקלאיים אבדו ונעלמו מהשדות מאז .1900 אובדן זה במגוון הואץ בעשרים השנים האחרונות, ו”לרוע המזל זה נעשה לפעמים במסווה של תוכניות פיתוח שבמסגרתן מגדלים באזורים נרחבים יבולים חד-גידוליים”, אמר פריזון. “הדבר עשוי אמנם להגדיל את הייצור, אבל חושף חקלאים לאסונות, מחלות ובצורת מכל סוג”.
בה בעת, מינים טבעיים שהתפתחו במשך מיליוני שנים נדחקים ואת מקומם תופסים גידולים מהונדסים גנטית. חלק גדול מפולי הסויה, הכותנה, הקנולה והתירס כוללים גנים שהוחדרו מצורות חיים אחרות, וייתכן שבעתיד יוכלאו עם גידולים אחרים. יש מדענים המזהירים מפני “עשבי-על” שוטים העמידים בפני קוטלי עשבים, וגם מפני טשטוש קו החלוקה בין המינים, דבר שעשוי לאפשר לפתוגנים להתפשט אל מחוץ למארחים הטבעיים שלהם.
על פי נתונים שפירסם “השירות הבינלאומי לרכישת יישומי ביוטכנולוגיה למטרות חקלאיות”, שטח הקרקעות בעולם המיועדות לגידולים שנעשו בהם שינויים גנטיים גדל פי 30 ויותר בין השנים 1997 ל-,2001 מ-17 מיליון דונם ל-523 מיליון. חברה אחת בלבד, ששמה “מונסנטו”, היתה מופקדת ב-2001 על %91 מהשטח שיועד לגידולים שעברו שינויים גנטיים למטרות מסחריות. למעשה, כל היבולים שעברו שינויים כאלה גדלים בארבע מדינות – ארצות הברית, קנדה, ארגנטינה וסין.
הדו”ח האחרון על מצב העולם, שחיבר מכון ,Worldwatch קבע כי ביותר מ-%80 מאדמות הגידולים במדינות אמריקאיות כמו איובה, אילינוי ואינדיאנה גדלים שני מינים בלבד: תירס או פולי סויה. בדו”ח נכתב כי הדבר “מחייב שימוש רב בקוטלי מזיקים ודשנים, שכן יבולים חד-גידוליים מזמינים מזיקים ושואבים חומרי תזונה רבים מהקרקע”.
מגמה זו של “שדות אחידים מבחינה גנטית המסתייעים בקוטלים כימיים” מתפשטת ברחבי העולם, ויש סכנה ששדות אלה ידחקו את רגליהם של גידולים הנחשבים לא מתאימים לדרישות המודרניות של ייצור מזון. הדבר נובע במידה רבה מהעובדה שהחקלאות התעשייתית נשלטת יותר ויותר בידי מספר מצומצם של חברות. על פי מכון ,Worldwatch חמש חברות חולשות על %65 משוק קוטלי המזיקים העולמי. חמש חברות סחר בדגנים חולשות על יותר מ-%75 מהשוק העולמי של תוצרת זו. מספר מצומצם של תאגידים רב-לאומיים חולש על מרבית הסחר העולמי בקפה, קקאו, אננס, תה וסוכר.
אבל מדענים כמו פריזון מזהירים כי מה שטוב לעסקים אינו בהכרח טוב לעתיד אספקת המזון העולמית. חקלאים תמיד נסמכו על המגוון בטבע כדי להתגונן מפני זמנים קשים. באנדים, למשל, הקהילות החקלאיות מגדלות כ-3,000 מינים שונים של תפוחי אדמה.
“אין מין שאינו מועיל לבני האדם”, אמר פריזון. “כשאנחנו חושבים על תועלת, אנחנו מתייחסים לכך קודם כל במונחים כלכליים, אבל פיתוח אינו רק עניין של כסף. הוא קשור גם בערכים חברתיים ותרבותיים – היכולת להמשיך לגדל את היבול שהוא חלק מתרבותך. צמצום המינים מביא להרס המארג החברתי, והחברות נהפכות לפגיעות יותר. התאגידים הרב-לאומייים אינם רוצים גיוון, אבל הוא חיוני לחקלאים”.
(אתר הידען היה עד סוף 2002 חלק מפורטל IOL מקבוצת הארץ)
