סיקור מקיף

Ax-1: מדוע המשימה הפרטית לתחנת החלל הבינ"ל היא גורם משנה משחק, ופרטים על תחנת החלל שאקסיום מבקשת לבנות

כל משתתף תרם 55 מיליון דולר מכספו, כשחלק מהכספים יושקעו בקרן עד שיצטבר בה מספיק כסף לבנות תחנת חלל. בתחילה היא תוקם כהמשך לתחנת החלל הבינלאומית, ולאחר מכן עם ההתקדמות תצא לחיים עצמאיים

מאת Ian Whittaker, מרצה בכיר לפיזיקה, אוניברסיטת טרנט בנוטינגהם, בריטניה

אינפוגרפיקה המציגה את תחנת החלל המתוכננת על ידי חברת אקסיום. צילום יחצ
אינפוגרפיקה המציגה את תחנת החלל המתוכננת על ידי חברת אקסיום. צילום יחצ


לפני זמן לא רב מיליארדרים התחרו מי יגיע ל"גבול החלל". עכשיו הקבוצה הראשונה של אנשים פרטיים מתכוננת לטוס במעבורת חלל של ספייס-X לתחנת החלל הבינ"ל. שלא כמו "נסיעות הכיף" של ריצ'רד ברנסון וג'ף בזוס, המשימה הזאת תגיע לגובה של בערך 400 ק"מ שנחוץ כדי לעגון בתחנת החלל.


המשימה של חברת טיסות החלל המסחריות האמריקנית אקסיום ספייס היא צעד גדול קדימה בטיסות פרטיות לחלל, וחלק מתוכנית להקים תחנת חלל פרטית. אחרי שרוסיה פרשה לאחרונה משיתוף פעולה בתחנה הבינ"ל, העולם יעקוב האם אפשר לסמוך על המגזר הפרטי שיספק גישה אמינה לחלל כדי לחקור אותו למטרות שלום.

משימת Ax-1 שוגרה ב-8 באפריל באמצעות החללית דרגון אנדוור של ספייס-X – כמו זאת שבה השתמשו אסטרונאוטים ב-2020 – על גבי טיל פלקון 9. המשימה מתוכננת להימשך עשרה ימים, שמונה מהם בתחנת החלל.


בגלל הגובה הרב והמשך הארוך, ההכנות ארכו זמן רב. משימת הרעיון קיימת כתוכנית מאז הקמת אקסיום ספייס ב-2016 על ידי איש העסקים האיראני- אמריקני כמאל גאפאריאן (שהקים גם את חברת הכורים הגרעיניים הפרטיים X-energy) ומייקל ט. ספרדיני (שבעברו קריירה ארוכה בנאס"א). נאס"א מממנת חלק מהעלויות, אבל גם כל אחד מארבעת המשתתפים צריך לתרום 55 מיליון דולר (כפי שנמסר) מכספו.


האסטרונאוטים הטסים יחושו חוסר משקל רוב הזמן בעשרת הימים ויהיו נתונים לסיכונים שחווים כל האסטרונאוטים, כולל חשיפה לקרינה, אובדן מסת שריר ואולי אובדן מסת עצם. אבל במשימה קצרה כל כך, הסיכונים האלה מאוד נמוכים.


שלא כמו בטיסות האמריקניות הרגילות לתחנת החלל, בקרת המשימה נמצאת במטה של אקסיום ביוסטון ולא בשטח של נאס"א. זאת הפעם הראשונה שמשתמשים בה למשימה מלאה, אבל השתמשו בה בעבר במחקר שבדק איך פריטים בתחנת החלל משתנים עם הזמן. כתוצאה מכך מרכז בקרת המשימה – אקסיום קיבל תוקף כאתר הפעלת מטעדים על ידי נאס"א.


הצוות


האסטרונאוטים הטסים הם כולם אנשים פרטיים, עם מנהל המשימה מייקל לופז-אלגריה, לשעבר אסטרונאוט של נאס"א. שלושת חברי הצוות האחרים, לארי קונור, איתן סטיבה ומארק פאתי, מתוארים על ידי החברה כ"יזמים" ו"משקיעים".
אבל אם אתם חושבים על סטריאוטיפ של משקיע בחליפה שטס לחלל, תחשבו שוב. הרקע של שלושת האנשים האלה מאוד מרשים ועולה ממנו שכל אחד מהם יכול היה כבר להיבחר כאסטרונאוט של סוכנות חלל, כשביניהם טייס פרטי וטייס צבאי.
כשבוחנים יותר את הרקע שלהם, ברור שהנדבנות היא בליבם של האנשים שנבחרו למשימה הזאת, וכל אחד מהם ידוע בנתינה לקהילה שלו. כחלק מזה, האסטרונאוטים מתכננים לבצע מחקר בזמן שהותם בתחנת החלל שיבדוק איך טיסה בחלל תשפיע על הבריאות של אסטרונאוטים עתידיים – כולל השפעה על ראייה, כאב ושינה. מתוכננים גם ניסויים בגידול מזון – כל אלה הם נושאים עכשוויים שצריך לחקור בשביל יוזמות חלל פרטיות עתידיות.


זה צעד מאוד חיובי ומבורך קדימה. בדרך כלל נתונים שאוספות סוכנויות חלל זמינים לחוקרים (בדרך כלל אחרי פרק זמן מסוים). אם מבצעי מחקרים פרטיים יהיו מוכנים לנהוג כך זה יבשר תקופה של האצה במחקר והטכנולוגיה.


תחנת חלל פרטית ראשונה


משימת Ax-1 היא החלק הראשון בתוכנית של אקסיום ספייס לבנות את תחנת החלל הפרטית הראשונה. זה לא עניין פעוט: את תחנת החלל הבינ"ל עצמה צריך היה לבנות בחלקים ואז לשגר אותם להרכבה בחלל. בלתי אפשרי לשגר לחלל את המסה הכוללת של תחנת חלל, 420 טון, בטיסה אחת. לשם השוואה, זה כמו לשגר 70 טלסקופי חלל ווב בבת אחת.


השלמת תחנת החלל לקחה עשר שנים ושלושים שיגורים. התוכנית של אקסיום היא לבנות את תחנת החלל שלה בעצם בתחנה הבינ"ל, ולהתחיל ממודול מגורים (Axiom Hub One), שישוגר לפי ההערכה ב-2024. ללא ספק, ברגע שהמודול הזה יתחיל לפעול יצורפו אליו עוד מודולים כשייכנס לחברה כסף.


תחנת החלל הבינ"ל מתוכננת לצאת משירות מתישהו אחרי 2030, ויהיה צורך בתחנת חלל פתוחה ובינ"ל. התחזוקה של תחנת חלל מאוד יקרה, ונאס"א וסוכנות החלל האירופית לכל הפחות ישלמו כנראה דמי שכירות כדי להשתמש באמצעים שבתחנת חלל פרטית כזאת.


חברות פרטיות רבות יעקבו אחרי משימת Ax-1 כדי לקבל החלטה האם להמשיך בתוכניות שלהן. הצלחה משמעותה שיוכל להיות פתאום זרם של השקעות ותוכניות למודולים של תחנות חלל עתידיות או לתחנות שלמות. אם זה מה שיקרה, סוכנויות חלל יצטרכו לקבל את העובדה שהן לא יכולות להתחרות במגזר הפרטי. במקום זאת הן ינהגו בחוכמה אם יתמקדו בשכירת שטחים פרטיים וביצוע מחקרים שנגישים לכולם.


אני מאחל לארבעת האסטרונאוטים הפרטיים הראשונים הצלחה במשימתם ומקווה שהם יביאו בחזרה הרבה נתונים בשני המחקרים שהציבור הרחב ילמד מהם.

למאמר ב-The Conversation

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

8 תגובות

  1. תגובה לאיפסום: יוזמה חופשית הביאה את יזמי המסעות הגדולים להכחיד באכזריות את התרבויות של מרכז אמריקה ולהרוג מיליונים. יוזמה חופשית ותאוות בצע הביא את הבריטים להציף את האמפריה הסינית באופיום כדי לרסק את כלכלתה ולייצר תלות במוצרים בריטיים. סחר העבדים היה מניפלאות השוק החופשי ומיוצרי הפריחה הכלכלית של המערב. יוזמה חופשית היא הכוח המניע בהתנהלות הכלכלית שמביאה את אסון האקלים ואולי קיצו של העולם כפי שאנחנו מכירים אותו. אז לא הייתי רוצה לתלות את עתיד האנושות ברצונם הטוב הקפריזי של אנשים בודדים שכשרונם היחיד הוא לעשות כסף עבור עצמם (לעיתים, כמו במקרה של סטיבה, ע"י סחר מפוקפק בנשק – למעשה סוחר מוות). הכוח צריך להיות בידי ממשלות וגופים ציבוריים אחראיים.

  2. ראשית, לא היה שום דבר קפיטליסטי ב"חזירים בחלל" של החבובות (או בחזירים של החבובות בכלל, היוצרים אהבו בובות חזירים).

    שנית, עדיפה יוזמה חופשית בחלל מאשר השתלטות המפלצת הסינית האוטוקטית, המונהגת ע"י המפלגה הקומוניסטית, על כל הנזק והאסון המשתמע מכך. עם חדלות האישים המערבית המודרנית מול בעיות העולם, אנחנו צועדים בבטחון בדרך לשם, תוך ביזוי התרבות המערבית היוזמה החופשית שהביאו אותנו לחקור את העולם.

    שלישית, האם ארה"ב אכן מסוגלת להיכנס לנעליה של רוסיה ולתחזק את החלקים הרוסיים בתחנה? כולל גילוי והטלאת נקרים, ותחזוקה לציוד היותר אקזוטי שם? האם לאמריקאים ולאירופאים יש נקודת התחברות לתחנה שפועלת על מרכז המסה? כי אם אין להם, הם יוכלו רק ליצור לתחנה מומנט סיבובי ולא להזיז אותה, שלא לדבר על לשנות את מסלולה בעת חרום כדי להימנע מפגיעת מטאור, או להעלות אותה למסלול גבוה יותר. לחילופין הן יצטרכו לבנות ממשק לנקודת החיבור הרוסית. הם יודעים לעשות את זה? ואם לא, הם יהיו מסוגלים לבנות את החומרה המתאימה כדי לעשות את זה ללא עיכובים של עשר שנים?

  3. בסדרת הטלויזיה "החבובות" היה מדור שנקרא חזירים (קפיטליסטיים) בחלל. זו פשיטת רגל מוסרית וכלכלית לתת את עתיד האנושות בידיהם של אנשים פרטיים בכפוף לנדיבות ליבם (בינתיים). לפחות אחד מהם עם דם על הידיים. -איש שעשה עת הונו בסחר נשק עם משטרים דיקטטוריים ועכשיו נהנה מתדמית של פילנטרופ עלאק

  4. גועל נפש שמהללים כאן סוחר נשק שמוכר לדיקטטורות דרכים להרוג. מה הוא מחפש בחלל, לצחוק על המתים?

  5. נאסא והאירופאים ואקסיום יצטרכו לחשב מסלול מחדש אם הרוסים אכן ינטשו את תחנת החלל. בתחנת החלל ישנם רכיבים רוסיhם והיא איננה יכולה לתפקד בלעדיהם. בלי תחזוקה שוטפת שלהם התחנה תהפוך למסוכנת ויהיה צורך להשבית אותה ולאפשר לה להיכנס לאטמוספרה במועד יותר מוקדם מהמתוכנן. האלטרנטיבה היא לייצר רכיבים תחליפיים במהירות ולשגר אותם ולהחליף את אלו הקיימים – וקשה לראות את זה מתנהל תוך שנתיים-שלוש.

  6. תחנת החלל נבנתה על בסיס הרעיון שיפותחו בה יכולות טכנולוגיות, החשובה ביותר ייצור גבישים סופר נקיים למיקרואלקטרוניקה. זה היה שקר. אפילו לא ניסו לייצר גבישים כאלו בתחנת החלל. המטרה העיקרית שהוסוותה בשקר הזה היתה שונה לכל גוף: נאסא רצתה להמשיך בפרוייקטים מגלומניים. הקונגרס האמריקני, הממשלות האירופאיות והרוסית רצו להראות כל אחד שהוא יותר חזק, גדול וחשוב. טלסקופ החלל ווב נאלץ להתפשר על הפרורים שנשארו מהתקציב, והתעכב הרבה שנים בגלל זה. ווב אמור לפתח את הידע המדעי שלנו על היקום באופן משמעותי, כמו שעשה ההבל לפניו.
    נראה לי שתחנת חלל פרטית במימון חברות עסקיות היא חלום באספמיה. גם השיגור האחרון היה במימון נאסא ברובו. חברות פרטיות פועלות עבור רווחים. לא יהיו בחלל. העניין העסקי היחיד שאני יכול לחשוב עליו זה פרסומת, כמו שהיה פעם לחלב. אבל אי אפשר לפרסם בלי הפסקה באמצעות אותו גימיק.
    לדעתי חשוב להשקיע בחלל למטרות של פיתוח טכנולוגיות של שהות בחלל, לצורך עתידי של התפשטות המין האנושי למאדים, אולי בעוד 100 שנים, והפיכת המאדים לכוכב לכת שיכול לקיים אוכלוסיה אנושית, אולי בעוד 1000 שנים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

לוגו אתר הידען
דילוג לתוכן