מספר מדינות באפריקה מבקשות לחזור להשתמש ב-DDT למרות רעילותו משום ששום דבר אחר אינו מצליח להדביר את היתושים
הכותרות זעקו “שיטה להדברת המלריה” “חוקרים בארץ פיתחו שיטה להשמדת יתושים”, על פי העיתונים: “היתושים נמשכים לממתקים, ריסוס פרחים בסוכר מורעל שימשוך יתושים יביא להרעלת היתושים ולהשמדתם”….. “הניסיון נעשה בערבה/בדרום הארץ, בנווה מדבר, בריסוס פרחי שיטה”….. עד כאן הציטוט, חשוב לציין כי לא ראיתי את המקור, תרגום/ פרוש מחקרים מדעיים בעיתונות אינו מצטיין בדיוק וצמידות למקור ולכן חשוב להתייחס לתרגום בהתאם.
הפרסום על “הפתרון הפלאי” מגיע בדיוק בזמן בו קורא ארגון הבריאות העולמי לחזרה לשימוש בדי.די.טי. מזה זמן רב לוחצים שלטונות הבריאות בעיקר בארצות אפריקאיות כמו אוגנדה, קניה, טנזניה ואחרות להתיר את השימוש ב די.די.טי. כדי “למגר” את יתושי האנופלס נושאי המלריה.
ארצות כמו קניה ואוגנדה תלויות בעזרה מגופים חיצוניים (תורמים), תלות שגורמת להן להישמע להנחיות שלא תמיד מתאימות לצרכיהן ולדרישות אוכלוסיה מקומית, שנים רבות מונעת תלות זאת מהארצות (התלויות) לפעול כנגד המלריה על פי דרכן/ רצונן. הדרך המוצהרת למניעה – עד כה, היתה ע”י שימוש בכילות שטופלו בדוחי יתושים. בידיעה כי יש בשימוש בכילות תועלת חלקית, אבל אין בכך פתרון משמעותי, לטענת רשויות הבריאות בארצות אלה, השימוש ב די.די.טי בריסוס בתוך מבני מגורים יכול להפחית את מספר חולי המלריה ב 90ֵ%, ושוב עד היום נמנע שימוש כזה בגלל התנגדות נמרצת של הגופים התורמים !
יצויין כי בדרא”פ נמצא הדי.די.טי בשימוש רציף מאז 1946. השימוש הוא רק בשלושה מתשעת המחוזות במדינה, וכן במחוזות השכנים בסואזילנד וזימבבואה, הריסוס מוגבל למבני מגורים – קירות פנימיים, כך נמנעת הפגיעה הסביבתית ואכן הסטטיסטיקה, מראה ירידה משמעתית במקרי המלריה. ב-1990 הופסק השימוש בדי.די.טי (בדרא”פ), נעשה נסיון לעבור לקוטלי חרקים אחרים, מגיפת המלריה התפרצה שוב והכתיבה חזרה לדי.די.טי שהוכיח את עצמו כיעיל ביותר. העובדה שדרא”פ חזקה (מדינית וכלכלית) מספיק כדי לא להתחשב בחרמות מדינות אחרות הביאה אותה להוביל את המסע להחזרת השימוש ב די.די.טי. מסע שנותן את פירותיו ( פירות באושים? ) בימים אלה.
תזכורת קצרה: בשנות השבעים (המאה העשרים) הוצא ה די.די.טי. משימוש, זאת בעקבות הופעת הרעל בכל מערכות החיים והשפעתו ההרסנית על כל מי ומה שבא אתו במגע, אחרי שהיה בשימוש כשלושים שנה, כתבה רחל קרסון את “האביב הדומם” (1962) שמתאר סביבה ללא חיים בגלל הדי.די.טי. ב 1969 הכריזה ה”סוכנות הלאומית לסרטן” בארה”ב כי “ה די.די.טי. מהווה גורם מסרטן”. בתחילה בארה”ב (1972) ואחר כך בעולם כולו יושמו תקנות לאיסור השימוש ברעל. מאז ועד היום מחפשים חוקרים רבים אמצעי שיהיה זול ויעיל כמו ה די.די.טי. ולא יהווה סיכון סביבתי, חיפוש שעד היום העלה חרס.
על פי רשויות הבריאות בארצות האפריקאיות ה די.די.טי. הוא החומר היעיל ביותר לטיפול/ להדברת יתושים, גם בגלל רעילותו הגבוהה וגם מפני שעד היום לא פיתחו היתושים עמידות לרעל. לטענתם טיפול נכון/ זהיר ע”י ריסוס קירות פנימיים במבנים, פעם בעונה, בריכוז נכון, יכול למזער את פגיעת היתושים. ראוי להזכיר כי עד שנות השבעים היה הנוהג לרסס את הרעל בשטחים פתוחים, במקווי מים, בביצות, בשטחי חקלאות ובכל מקום לח.
בלחץ האפריקאים אישר ארגון הבריאות העולמי את השימוש ברעל בהסתייגויות חמורות לגבי צורת השימוש: על פי הארגון השימוש יהיה מותר רק לריסוס בתוך מבנים : תכנית הדברה שקיבלה את השם: (IRS)indoor residual spraying). הארגון הפיץ מדריך לשימוש ברעל, כדי למנוע פיזור הרעל בסביבה הטבעית וכדי למנוע פגיעה חוזרת דוגמת הפגיעה שהיתה בשנות השבעים.
בקניה ובאוגנדה טוענים המצודדים בשימוש ב די.די.טי. כי אל מול הסיכון כי האיחוד האירופי יחרים יבוא תוצרת שיש בה שרידי רעל, יש להעמיד את היתרונות שהם : מניעת מותם של 500 אנשים כל יום, נזקים לכלכלה בגלל העדרות מעבודה המסתכמים במיליארד דולר כל שנה, טיפול בחולים בעלות של כמיליארד וחצי דולר בשנה, נזקים נלווים לכלכלה מסתכמים במליונים, וכך עומדים הסיכונים וההפסדים הכלכליים מבית כנגד הסיכון להפסדים מחוץ.
ארגונים ירוקים, אבל גם דייגים וחקלאים באפריקה הם בין המתנגדים לשימוש ברעל שכן עקבות די.די.טי. בתוצרת המיוצאת לאירופה יגרמו להפסקת היצוא, טבק, דגים, קפה, כותנה, פרחים, קקאו, ווניל ועוד גידולי חקלאות רבים מיוצאים לרבות מארצות המערב, גילוי עקבות הרעל בתוצרת יביא להפסקת הרכישה מה שיגרום להפסדים של מיליארדי דולרים לארצות המייצאות. לכן חשוב אשורו של ארגון הבריאות העולמי, אישור שייתן הכשר לתוצרת.
על פי ארגון הבריאות העולמי “שימוש נכון, ריסוס מתואם בזמנים נכונים ובתוך המבנים בלבד יכול להוריד את הפצת המלריה ב-90%. כדי להגיע למטרה מחד ומאידך לא לגרום לאסון סביבתי אמורים עובדי רשויות הבריאות לתדרך תושבים איך לרסס ואמורים להגיע לכ-%85 מהתושבים באזורים המועדים, כאשר עלות הריסוס מוערכת בכחמישה דולר לבית, (ימומן ע”י הגופים התורמים). ברור כי יהיה צורך בביקורת מתמדת על השימוש ברעל : כמויות, ריכוז, זמני ריסוס ומיקום הריסוס, לשם כך תהינה המדינות מחויבות להרשות ניטור ובקורת ע”י ארגון הבריאות העולמי, רשות כזאת כבר ניתנה ע”י טנזניה ויש להניח כי יתר הארצות ילכו בעקבותיה.
כפי שנאמר לעי'ל, כל פעילות הדברה כרוכה בהסכמת ארגונים תורמים (חיצוניים) שכן הפעילות עולה כסף שמגיע מאותם ארגונים, הראשון שנתן הסכמתו הוא אחד מארגוני הגנת הסביבה הגדולים בארה”ב “מועדון סיירה”, כאשר מנהל המועדון אומר כי ההסכמה היא מתוך חוסר ברירה ובכוונה שהשימוש ברעל ינוטר ויבוקר. ארגונים אירופיים יצטרפו בהמשך,
הסיכון בחזרה לשימוש בדי.די.טי גדול, שכן שימוש שלא על פי ההנחיות עלול להחזיר את הרעל לסביבה הטבעית והתוצאות לכך כבר ידועות,קשה יהיה לבקר ולנטר את השימוש במרחבי היבשת, באזורים מרוחקים, במקומות בלתי נגישים ובמרחבי שליטה של שבטים שאינם סרים למרות שלטון מרכזי, יחד אם זאת בדיוק באזורים כאלה המלריה נפוצה יותר, (כדאי גם לזכור כי באזורים כאלה המושג “קירות פנימיים של מבנים ” אינו ממשי, שכן לאיזה מבנים הכוונה? אוהלי בד? סוכות נצרים? מבני בוץ?) לכן למרות התגובות החיוביות ל”רישוי” שנתן ארגון הבריאות העולמי לשימוש בדי.די.טי הסיכוי להעלמות המלריה אינו נראה באופק, ואילו הסיכון בחזרה לשימוש ברעל בהחלט מאיים ! אחרי כל זאת ברור לכל הצדדים כי השימוש בדי.ד.טי. הוא פשרה ולא “קליע הכסף” שיפתור את הבעיה באחת…
האם “קליע הכסף” נמצא בפיסקה הפותחת המבטיחה פתרון… ? למיטב ידיעתי (אולי אני טועה?) אכן יש יתושים שנמשכים למתיקות, אלה בעיקר מיני יתושים שמתקיימים מצוף, וכן זכרים של יתושי אנופלס וקולקס. יתושות אנופלס – נושאות / מפיצות טפיל הקדחת אינן נמשכות לצוף. מזה שנים רבות ריכוזי האנופלס בארץ – במידה ויש כאלה, הם מזעריים, שכן הם מודברים בפעילות מתמשכת של משרד הבריאות. – היתושים הגורמים למטרדים הם בעיקר קולקס, אכן גם אלה מעבירים פגעים ומחלות… לא מלריה. ברור כי פגיעה/ השמדה של זכרי יתושים תיפגע באוכלוסיית היתושים כולה, יש ניסיונות לעיקור זכרים, אלא שזה הליך יקר.
כדי שקוטל חרקים יהיה טוב עליו לעמוד בשני מדדים עיקריים: הראשון : עליו להיות יעיל מאוד בקטילת כל החרקים – במקרה שלנו יתושים, שכן חוסר יעילות מקדם עמידות; המדד השני הוא ידידותי לסביבה – כדי שיהיה ידידותי לסביבה חשוב שהרעל יפגע רק במי שאליו הוא מכוון, כדי לא לפגוע באחרים, – הרעל חייב להיות בעל “חיי מדף קצרים” כלומר, זמן קצר אחרי פיזורו חייב הרעל להתפרק, שוב כדי למנוע פגיעה באחרים; – אחרי פגיעה/קטל חייב הרעל להתפרק מהר, כדי למנוע הרעלה משנית.
מדברי החוקרים (כפי שהם מובאים בפרסומים) ” הרעל פוגע בחרקים אחרים והינו בעל רעילות נמוכה לעופות ויונקים בגלל הכמויות הקטנות. האם לקחו החוקרים בחשבון מציאות רפרפים, עטלפים, קופיפים ויצורים אחרים שנמשכים למתיקות? האם לקחו החוקרים בחשבון אוכלי חרקים – שיאספו את פגרי היתושים המתים בהמוניהם? על שאלות אלה לא ראיתי תשובה ברורה בפרסומים, לכן ניתן לקוות כי התשובות פשוט נשמטו שכן אם התשובות לשאלות שליליות, הרי שאכן יש כאן סחכוי להדברה מבוקרת.
במידה ואכן הנתונים שפורסמו נכונים, כלומר ניתן להדביר זכרי יתושי אנופלס ע”י ניצול משיכתם למתוק, במידה והרעל בו השתמשו אינו מזיק לסביבה, הרי זו התפתחות מרעישה ! שכן ניתן להחליף את ה די.די.טי. הידוע לשימצה באמצעי פשוט, זול ויעיל!
