סיקור מקיף

אפולו 9 – חזרה כללית של תאי הפיקוד והשירות

פרק נוסף בסדרה על ההסטוריה של תוכנית החלל

תג משימת אפולו 9. צילום: נאס"א
תג משימת אפולו 9. צילום: נאס"א

מבוא
בטיסות אפולו 7 ואפולו 8 נוסו תא הפיקוד ותא השירות של החללית. בטיסת אפולו 9 נוסתה גם הנחתת. מטרתה של טיסה זו הייתה להוציא לפועל תמרון של הפרדה והיצמדות עם נחתת הירח כפי שזה תוכנן לקראת הנחיתה על הירח. האסטרונאוטים שנטלו חלק בטיסה זו היו ג'יימס מקדיווט, דיוויד סקוט וראסל שוויקארט.
היום הראשון לטיסה
בשל הצטננותם של האסטרונאוטים השיגור נדחה מ28 בפברואר 1969 ל־3 במארס. רבע שעה לאחר השיגור, נכנסה החללית למסלול אליפטי שמרחקו מהקרקע הם 165 – 190 ק"מ. המסלול אמור היה להיות מעגלי, 191.4 ק"מ מהקרקע. כעבור זמן קצר המסלול תוקן. מקדיווט, מפקד הטיסה, דיווח על אחד המכשירים שמסר פרטים לא מדויקים באשר ללחץ של ההליום. התברר כי מכשירי הביקורת במרכז הבקרה לא גילו שום תקלה. בשל כך נמסר לצוות המטיס שאין מה לחשוש וכי הטיסה תימשך בהתאם לתכנית.
תמרוני ההתחברות עם הנחתת נעשו בגובה של 170 ק"מ. כשלב ראשוני להתחברות הוסרו חיפויי השלב השלישי של המשגר, כך שחרטומה של הנחתת בלט לעין. בשלב השני הנחתת נפרדה מהשלב השלישי של המשגר, האיצה את עצמה עד למרחק של 15 מטר ממנו. אחר כך, צוות הטיסה הפך את פניו של תא הפיקוד כך שחרטומו הופנה כלפי הנחתת, שטסה עד לרגע זה מאחוריו. תוך כדי תנועה זהירה במהירות של 28,165 קמ"ש, האסטרונאוטים אִפסו את החללית בעזרת מכשירים ומשקפות על הנחתת ובעדינות הצמידו אליה את חלליתם. לאחר ההיצמדות הופעל המנוע של השלב השלישי של המשגר והכניסו למסלול סביב השמש. פעולה זו נעשתה ממרכז הבקרה שביוסטון. אנשי הבקרה רצו לדעת אם האסטרונאוטים הבחינו במעופם של שבבים באותו זמן. האסטרונאוטים אכן אישרו זאת. "כן, יכולנו לראות כל מיני דברים יוצאים ממנו, כאשר החל את מעופו כלפי מעלה, אבל לאחר מכן הוא נכנס לתוך אור חזק מאוד ולא יכולנו להביט בו עוד". שלב זה של המשגר הגיע למהירות של יותר מ־1600 ק"מ לדקה, הוא התרחק מכדור הארץ והקשר אִתו אבד. במרחק של 58,000 ק"מ מנועיו חדלו לפעול. החללית נעה עתה כשכרעי הנחתת הם לכיוון הטיסה.

לאחר תמרון זה, אשר בו היה תלוי מסעה של אפולו 9, שלושת האסטרונאוטים נחו באותו זמן. זו פעם ראשונה שצִוותה של חללית ישן באותו זמן, וכל זאת כשהחללית נמצאת בפיקוח מלא של מרכז הבקרה. כל אימת שהדבר היה אפשרי, שלושת האסטרונאוטים אכלו יחד ובאותו זמן צמצמו את יתר הפעולות למינימום.

 

היום השני לטיסה
ביום השני לטיסה האסטרונאוטים עסקו בתמרונים שנועדו לחקות טיסה סביב הירח. תמרונים אלה כללו את הדברים הבאים:

  • א. האסטרונאוטים הציתו פעמיים את מנועי החללית. למנוע זה תפקיד ראשי בבלימת החללית כאשר זו נכנסת למסלול סביב הירח, ביציאה ממסלול זה לקראת השיבה ארצה ובזמן הכניסה לאטמוספירה. הוכח כי הפחתת משקלה של החללית בעקבות בעירת הדלק מקנה לה כושר תמרון רב יותר, כך שמאותו רגע והלאה אפשר היה להפעיל למשך זמן קצר יותר את מנועי הניווט לביצוע תיקונים קלים במסלול הטיסה.
  • ב. נבדקה בקרת הטייס האוטומטי בחללית. כאשר המנוע הראשי הותנע. האסטרונאוטים הכניסו בכוונה תחילה את החללית לתנודות. הם עשו זאת כדי לבדוק את יציבותה של החללית ואת יעילותן של מערכות הנעילה המחברות זה אל זה את חלקיה השונים. כן נבחנו המנגנונים האוטומטיים שתפקידם לבלום את התנודות. כל המכשירים והמנגנונים עמדו בהצלחה מלאה בתמרונים אלה.
  • ג. מסלול ההקפה סביב כדור הארץ הותאם לטיסות ארוכות יותר. האסטרונאוטים העלו את גובה הטיסה מעל כדור הארץ.
  • ד. האסטרונאוטים הִרבו לצלם, למדוד ולחשב את הזווית של החללית כלפי כדור הארץ כאילו הם מתכוננים לנחיתה.
  • שוויקארט, שזו לו טיסתו הראשונה בחלל, הוכיח פעם נוספת כי הוא נוטה פחות להתרגש משני חבריו שהם ותיקי טיסות חלל. כאשר המנוע הראשי הוצת פעם שנייה, פעימות הלב של מקדיווט ושל סקוט עלו בבת אחת ל־109 ול־115 בדקה. קצב פעימות לִבו של שוויקארט היה יציב, 70 פעם בדקה.

היום השלישי לטיסה
ביום השלישי לטיסה האסטרונאוטים החלו בהכנותיהם לקראת תרגיל ההפרדות וההיצמדות מהנחתת. מבין השלושה, רק סקוט נִשאר בתא הפיקוד. שוויקארט ואחריו מקדיווט עברו לנחתת. הם נתקלו בקשיים בלתי־צפויים עד שעלה בידם לזחול דרך המנהרה שבחרטומו של תא הפיקוד לתוך הנחתת. תמרון זה נעשה באיחור של 58 דקות כיוון ששוויקארט התקשה בהסטת הסגר של תא הפיקוד כדי לפנות את הדרך למנהרה שממדיה הם 1.2 מטר אורך ו־80 ס"מ קוטר. לאחר מכן שוויקארט דיווח לרופאים כי הוא חש בקיבתו והקיא.

האסטרונאוטים שבנחתת שִדרו בטלוויזיה במשך 9 דקות. בשידור ניתן היה לראות ששוויקארט אינו חש בטוב. אף שנתקלו בקשיים, הם דיווחו שהכול מתנהל פחות או יותר בהתאם לתכנית. לאחר 9 שעות הם חזרו לתא הפיקוד. במשך כל אותו הזמן הם עסקו בבדיקת מערכותיה של הנחתת.

שוויקארט הקיא פעמיים. פעם לפני המעבר ופעם אחרי. לפי הוראת הרופא ד"ר צ'ארלס ברי, הוא נטל גלולות לשיכוך הבחילה ולמניעת שלשול והוטב לו במקצת. הוא מסר שחרף זאת אין לו תיאבון ועדיין הוא אינו מרגיש בטוב. כאשר הוא ומקדיווט היו בנחתת, היה עליו לרחף בחלל מחוץ לחללית במשך שעתיים. החשש של הרופאים היה שאם יקיא בהיותו לבדו מחוץ לחללית וקסדתו בראשו, הוא עלול לשאוף את הַ קיא לתוך דרכי הנשימה. כשהֵקיא יום קודם לכן הוא היה ללא קסדה.
בשל מצב בריאותו של שוויקארט ברור היה שהריחוף בחלל מבוטל. במקום זאת פתחו שני האסטרונאוטים את האשנב של הנחתת וחשפו את עצמם לתנאי חוסר המשקל וחוסר הלחץ השוררים בחלל. שידור הטלוויזיה שעמד להיערך מחוץ לנחתת נערך מתוכה שעה קלה לפני שחזרו לתא הפיקוד. היו הרבה הפרעות בשידור וכמעט אי אפשר היה לשמוע אותם.
אם מצב בריאותו של שוויקארט היה מחמיר, קשה היה לדחות את תמרוני הפגישה שנועדו ליום החמישי לטיסה ביותר מיום אחד. מערכות שונות של הנחתת הופעלו ושהיות ארוכות מדי עלולות היו להניח מרווח מצומצם מדי לתמרונים. לאחר הבדיקה, חזרו שני האסטרונאוטים לתא הפיקוד, ניתקו אותה מהנחתת, הפעילו את מנועיה והעלו את מסלול טיסתם גבוה יותר כדי שיתאפשר להם לנוח.

היום הרביעי לטיסה
ביום הרביעי לטיסה האסטרונאוטים אִתרו את מיקומה של הנחתת שנעזבה על ידם, הם התקרבו ונצמדו אליה. באותו יום היה על שוויקארט לשהות מחוץ לחללית 2 שעות ו־10 דקות. שוויקארט ומקדיווט עברו שוב לנחתת כדי לתרגל את הפעלת המכשירים שבה. על שוויקארט היה לבצע שורת תרגילים נועזים מכול אלה שנעשו בטיסות חלל קודמות. שוויקארט לבש חליפת חלל המקוררת על־ידי נימים מכילי נוזלים הארוגים בתוך החליפה שמשקלה 36 ק"ג. הוא יצא מהנחתת והיה עליו לאחוז בידיו במעקה המדרגות ולהלך על דפנותיה של הנחתת. "סנדלי הזהב" נועדו להצמיד אותו אל דופן הנחתת כשכבל מוזהב- דרכו מוזרם החמצן מהנחתת לקסדה שלו – נגרר תחתיו, הוא המשיך לזחול מהנחתת, טיפס ועלה עליה ולבסוף חור לתוכה. זהו תמרון שעת חירום שנועד לבדוק אפשרויות שונות של הצלה בחלל במקרה של תקלה בנחתת והמעבר ממנה לתא הפיקוד. לפני סיום הבדיקות שוויקארט אמור היה להזדקף במלוא קומתו על דופן התא ולצלם את החלל בתנוחות שונות. לאחר מכן היה עליו להרכין את מחצית גופו כלפי מטה כשהוא מסתכל על כדור הארץ ולצלם במצלמת טלוויזיה את טקסס ואת פלורידה.

סדרת תמרונים אלה לא בוצעה בשל מצב בריאותו יום קודם לכן. עם ההשתפרות במצב בריאותו (הוא הפסיק להקיא), הוא אכן יצא מהנחתת, אך לא ביצע את התרגילים המקוריים. במקום זאת ביצע תמרון שתוכנן ברגע האחרון. הוא יצא מהנחתת אל הכבש הקדמי שבו ירדו האסטרונאוטים הראשונים לקרקע הירח. שוויקארט עמד על מדרגה זו 40 דקות. במשך זמן זה ביצע סדרת תצלומים ואסף דוגמאות של עצמים ופירורים שונים שהצטברו על הדופן החיצוני של הנחתת, שנעשו בהם מחקרים יסודיים לאחר השיבה ארצה. סקוט שנשאר בתא הפיקוד צילם את שוויקארט ממרחק של 5 מטר כשהוא מוציא את חצי גופו העליון אל מחוץ לחללית. ניסוי זה נערך בגובה של 237 ק"מ. לאחר מכן בוצע תמרון נוסף של הינתקות והיצמדות.

באותו יום קרתה התקלה הראשונה במערכת המנועים של החללית כאשר לא הצליחו להפעיל את המנוע הראשי להנמכת גובה המסלול. התברר כי שניים מהמנועים המפעילים את משאבות הדלק לא פעלו משום מה. התקלה הסתדרה לאחר הקפה אחת של כדור הארץ והמנוע הופעל. תקלה זו אינה חמורה כיוון שאפשר להפעיל מנועים אחרים בצירופים שונים כדי להפעיל את המשאבות או לבצע את התמרון בעזרת מנועים אחרים המצויים בחללית. אי פעילותם של מנועי המשאבות נוצרה בשל שגיאה בתכנות של אחד ממכשירי החללית.

היום החמישי לטיסה

ביום החמישי לטיסה הגיעו התמרונים לשיאם. שוויקארט ומקדיווט נכנסו שוב לנחתת כדי להינתק מהחללית, להתרחק ממנה ואחר כך לשוב ולהיצמד. תמרון זה נערך במספר שלבים:

  • א. שוויקארט ומקדיווט נכנסו לנחתת ואטמו אותה.
  • ב. לאחר שווידאו שכל המערכות פועלות כסדרן, ניתקו את הנחתת מהחללית. ההינתקות עוכבה לכמה דקות בשל תקלה קטנה. מנגנון ההצתה לא נפתח מיד.
  • ג. שתי החלליות טסו במשך שעה זו ליד זו כשסקוט מבצע בדיקה חזותית של הנחתת.
  • ד. מנוע הנחתת הופעל כמה פעמים והגביה את מסלול טיסתה ב־16 ק"מ מזה של החללית – תא הפיקוד. בגובה זה הקפתה של הנחתת את כדור הארץ נמשכה זמן רב יותר מזו של תא הפיקוד ובהדרגה פיגרה אחריו עד למרחק של 170 ק"מ.
  • ה. שלב זה התחיל עוד לפני ששלב ד' הגיע לסיומו. זמן קצר לפני שהנחתת התרחקה למרחק של 170 ק"מ האסטרונאוטים שבה הפעילו את מנוע הבלימה של הנחתת וניתקו ממנה את כרע הנחיתה. חלק זה הועף בכוח המנוע למסלול סביב השמש.
  • ו. לאחר מכן האסטרונאוטים הפעילו את מנוע ההמראה של הנחתת שמשקלה ירד מ־13.5 טון ל־4 טון והורידו את גובה מסלולה למסלול נמוך מזה של החללית (תא הפיקוד) ב־15 ק"מ. עתה החל המרדף שנעשה על־ידי אותות רדיו ומכ"מ עם סקוט. כאשר הנחתת התקרבה לתא הפיקוד, הרים מקדיווט את חרטום הנחתת והפעיל את המנוע כדי להכניסה למסלול המקורי. כעבור חצי שעה שבה הפעיל פעמיים את מנועי הניווט לתיקון נתיב הטיסה, הפעיל מקדיווט את מנועי הבלימה כדי להשוות את מהירות הנחתת לזו של החללית.
  • ח. לאחר שהמרחק בין הנחתת לחללית הצטמצם ל־30 מטר, הפעיל סקוט את מנועי תא השירות כדי לקרבן למפגש הסופי. שתי החלליות נצמדו ללא תקלות והצוות של הנחתת עבר לתא הפיקוד.
  • ה. בסיומו של תמרון זה הנחתת נותקה מתא הפיקוד ובהפעלת מנועה שולחה למרחבי החלל.

התמרון כולו נמשך שש שעות. באותו זמן סקוט צילם את הנחתת ואת סביבתה. חשיבותם של תצלומים אלה היא רבה מכיוון שאפשר ללמוד מהם אם כרעי הנחתת לא נפגעו ואם היו פגעי חריכה בנחתת עצמה.

היום השישי

אחרי 19 שעות עבודה ניתן לאסטרונאוטים לישון 8 שעות רצופות. התברר שצריכת הדלק עד כה הייתה גדולה מהמתוכנן. מעתה ועד לנחיתה האסטרונאוטים השתמשו בדלק הנותר בחיסכון רב.

היום השביעי לטיסה

ביום השביעי לטיסה האסטרונאוטים צילמו את כדור הארץ וערכו ניסויי ניווט. לאחר שנתנו להם לישון שעה אחת יותר מהמתוכנן. כיוון שהייתה להם כמות גדולה של סרט צילום הם התבקשו לצלם כל אימת שהיה להם פנאי. בנוסף לכך התבקשו לבצע צילומי ספקטרום של כדור הארץ כך שאפשר יהיה ללמוד מהם על מציאותם של אוצרות טבע. שוויקארט ניסה מצלמה חדשה לשימוש על פני הירח. בארבעת הימים האחרונים לטיסה, האסטרונאוטים צילמו את כדור הארץ ב־4 מצלמות מסונכרות ותוך שימוש במסננים ובסרטים שונים.

במכלול ניסויי הניווט היה על האסטרונאוטים לעקוב אחר ציוני קרקע, שיטה שבה השתמשו מאוחר יותר לנחיתה על הירח כדי לקבוע את גובה החללית המדויק מעל פניו. כן ניסו להשתמש בכוכב הלכת צדק לצורך ניווט. תחילה לא הצליחו למצוא את צדק כיוון שהזינו את המחשב בטעות בנתונים של כוכב הלכת נוגה. לאחר תיקון הטעות הם מצאו את צדק ללא קשיים. במסגרת תרגילי הניווט, המנוע הראשי הופעל פעם שביעית כדי להעלות את גובה האפיגיאה ל־440 ק"מ כדי להקל על השיבה לכדור הארץ.

 

ב־13 במארס נחתה אפולו 9. הנחיתה הייתה מושלמת. החללית הקיפה כדור הארץ פעם אחת יותר מהמתוכנן. וזאת כדי להעתיק את מקום הנחיתה המיועד (באוקיינוס השקט) שבו הייתה באותו זמן סערה. הנחיתה הייתה באוקיינוס האטלנטי באיחור של 10 שניות.

 

במהלך טיסתם, הבחינו האסטרונאוטים פעמיים בלוויין תקשורת ענק בשם פגסוס ששוגר ב־ 1965. בכול פעם שהבחינו בו המרחק ביניהם היה 1600 ק"מ.

 

פרקים נוספים בסדרת ההסטוריה של חקר החלל:

סדרת הטיסות המאוישות של אפולו

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

לוגו אתר הידען
דילוג לתוכן