אפולו 12-יומן טיסה

לחובבי ההסטוריה – משהו שלא תמצאו בשום מקום אחר – סדרה המתארת את עיקרי ההתרחשויות בטיסות אפולו לירח. והפעם – אפולו 12 שהתקיימה בנובמבר 1969

לפרק הראשון בסדרה – אפולו 11

מבוא
טיסת אפולו 11 באה להוכיח שנחיתות מאוישות על הירח אפשריות. טיסת אפולו 12 היתה יותר מנחיתה גרידא. אפולו 12 הציבה לעצמה כמטרה מחקר יסודי של הירח. האסטרונואטים של אפולו 12 הקימו על פני הירח מעבדה גיאופיזית בלתי מאוישת לגילוי סודות הירח כמטרה בפני עצמה וכאמצעי לגילוי סוד היווצרותם של כדור הארץ ומערכת השמש.

השמות שהוענקו לחללית היו שונים מאלה שהוענקו לאפולו 11. תא הפיקוד נקרא הפעם “יאנקי קליפר” על שם סוג ספינות המפרש הגדולות של המאה ה-19. הנחתת “אינטרפריד”- אמיץ. שם זה הוא שמה של סדרת ספינות מלחמה שהאחרונה שבהם היתה נושאת מטוסים ששקלה 27,000 טון אשר נבנתה במהלך מלחמת העולם השניה, עברה סדרת שכלולים ועמדה בראש צוות החילוץ של האסטרונאוטים כאשר חזרו מהמסע המאויש הראשון לירח. הצוות שהשתתף בטיסה כלל את צ’ארלס קונרד, ריצ’ארד גורדון ואלן בין. החללית שוגרה למסע בן 10 ימים שהחל ב-14.11.1969 והסתיים ב-24.11.

14.11-היום הראשון לטיסה

שיגורה של החללית ביום זה הוטל בספק מכיון שיומיים לפני כן ב-12.11 נתגלתה תקלה בזמן מילוי מיכלי החללית בחמצן ובמימן נוזלי. את המימן צריכים להחזיק בטמפרטורה של 2530 מתחת לאפס ולשם כך המיכלים מצוידים בדופן כפול כעין בקבוק תרמוס. במרווח שבין הדפנות שורר ריק גבוה. התברר כי באחד המיכלים הריק חלש מדי והמימן הנוזלי החל להתחמם. היה אפוא צורך להתגבר על הבעיה במהירות. הפתרון הטוב ביותר נמצא בהחלפתו של מיכל זה במיכל של אפולו 13. החללית יכולה להמריא גם עם מיכל אחד, באם תקלה זו היתה מתעוררת במהלך הטיסה עצמה באם היו מתגלות תקלות נוספות הטיסה היתה נדחית בחודש ל-14.12.

מדעני החלל קבעו שעת שיגור נוספת לאותו יום. ההפרש בין שעת השיגור המתוכננת לשעת השיגור השניה היתה 4.5 שעות. מרווח זה של זמן היה הכרחי . באם היו מתגלות תקלות של הרגע האחרון. הטכנאים התגברו על התקלה ולא היה צורך להשתמש במרווח הזמן המתוכנן. החללית שוגרה במועד.

אפולו 12 שוגרה במזג אוויר סוער וגשום. מזג אוויר זה גרם להזדעזעות החללית בשל שתי התפרקויות חשמליות, אחת 36 שניות אחרי השיגור והשניה 52 שניות לאחר מכן ולא על ידי התפרקות חשמלית אחת כפי שחשבו בתחילה. מערכת החשמל נותקה זמנית, מערכת הניווט שובשה ונדלקו מספר נורות אזהרה עד כי האסטרונאוטים היו אובדי עצות ברגע הראשון לתקלות. עד מהרה תוקנו המערכות הפגועות. התיקונים נעשו ללא בהלה ובמהירות . כל אותו הזמן החללית קיבלה חשמל ממערכת מרכזית המופעלת על ידי סוללות.

11 דקות לאחר השיגור נכנסה החללית למסלול ארצי בגובה 190 ק”מ ולאחר הקפה וחצי הוזנקה לעבר הירח. פגיעת הברק חייבה בדיקות קפדניות ביותר בכל מערכות החללית. הנחתת נבדקה על ידי קונרד ובין(כמובן לאחר ההתחברות עמה).

משנמצאו מערכות החללית תקינות ויתרו האסטרונאוטים על הקפה ארצית נוספת. החללית ניתקה עצמה ממסלולה הארצי ועברה למסלול טיסה לירח. לאחר מכן התחברה עם הנחתת. השלב השלישי של טיל השיגור סטורן שוגר למסלול שמשי. התמרון כולו שודר בטלוויזיה. בנתיב הטיסה לעבר הירח עסקו האסטרונאוטים בתמרוני ניווט באמצעות שימוש בכוכבים כנקודות התייחסות ובצילום כדור הארץ.

על החלון הפנימי של החלון החיצוני של החללית התעבתה שכבת קרח, אך לא היתה בכך שום הפרעה. קצב פעימות הלב אצל קונרד, גורדון ובין הגיע ל-120 לעומת 80 – 90 לפני השיגור. בשלבים האחרונים נרשמו פעימות ליבם בין 130-140 בדקה.

15.11.- היום השני לטיסה
מערכות החללית נבדק-קונרד ובין בדקו את הנחתת ואלה נמצאו תקינות. מאוחר יותר הנחתת נבדקה פעם נוספת על ידי קונרד ובין ונמצאה ללא פגם. האסטרונאוטים עסקו בתרגילי ניווט, שידרו שידור טלוויזיה ונחו מספר שעות. בשני הימים הראשונים עבדו האסטרונאוטים באופן רציף כ-23 שעות.

16.11 – היום השלישי לטיסה
31 שעות לאחר השיגור עברה החללית לנתיב חדש, שהוציא אותה ממסלול “השיבה החופשית”. תמרון זה היה הכרחי לנחיתה מדויקת על הירח, תוך כדי חיסכון בדלק. באם היתה קורית תקלה במנוע בשעת הכניסה למסלול הירחי, החללית היתה מתרסקת על פני הירח או נעלמת בחלל. לאסטרונאוטים היתה אפשרות אחת להינצל והיא להיכנס למסלול “השיבה החופשית” שהיה מחזירם בבטחה לכדור הארץ. במקרה כזה היו מפעילים את מנוע הבלימה של הנחתת, או שהיו נעזרים במנועי הניווט הקטנים. תמרון זה יכול להתבצע תוך שעתיים מרגע התקלה. התמרון כולו שודר בטלוויזיה. כיון שאחד משעוני הספירה בחללית לא פעל כהלכה, שודרו ממרכז בבקרה הזמנים לביצוע התמרון.

לאחר ביצוע התמרון עסקו האסטרונאוטים ב”סידור משק הבית” בכל זה הורקת מי השופכין לחלל דרך שסתום מיוחד בחללית. פעולה זו שיבשה את תנועתה הסיבובית האיטית של החללית סביב צירה. האסטרונאוטים נתבקשו להתקין מחדש את תנועתה הסיבובית בקצב הראוי בכדי למנוע התחממות יתר של הדפנות. את שאר שעות היום בילו במנוחה רבה-כולל שינה של 6 שעות, הסתכלות על כדור הארץ והירח והתעמלות.

17.11- היום הרביעי לטיסה

לקראת הכניסה למסלול הירחי נבדקה החללית פעם נוספת. הנחתת נבדקה על ידי קונרד ובין ונמצאה תקינה. בהמשך נערך שידור טלוויזיה.
נתיב הטיסה נמצא מדויק ובשל כך בוטל התמרון המתוכנן. הודות לכך ניתנה לאסטרונאוטים אפשרות להאריך את שנתם המתוכננת מ-8 שעות ל-10 שעות. תיקון קל בקצב התנועה הסיבובית של החללית גרע מהם חלק מהשינה. מרכז הבקרה העיר אותם לשם כך אחרי שינה של שעה וחצי. האסטרונאוטים התעוררו רק אחרי איתות נוסף לאחר שלא שמעו את האיתות הראשון, לא התעוררו. התברר כי חלה תקלה במתג כל שהוא.
עצם “מסתורי” נראה עוקב אחרי החללית. הועלתה השערה שזהו השלב השלישי של הטיל המשגר או צרור לוחות המגן המכסים את הנחתת בזמן השיגור עד לשליפתה מהמעטה שלה.

18.11 –היום החמישי לטיסה

ביום זה נכנסו האסטרונאוטים למסלול ירחי. לקראת הפעלת המנוע הראשי שודרו לאסטרונאוטים נתונים חדשים. התברר שהחללית נמצאת בנתיב טיסה הסוטה במקצת מהמתוכנן. לסטייה זו לא היתה כל חשיבות, אלא במקרה שהמנוע הראשי לא היה פועל כהלכה. במקרה כזה היו האסטרונאוטים נזקקים למנועים משניים כדי לחזור לכדור הארץ. לשם כך הם היו מקבלים הנחיות חדשות בדבר מועד ההפעלה של המנועים ומשך פעולתם.

החללית נכנסה למסלול הירחי בצידו הנסתר של הירח. מנוע החללית הופעל פעמיים. ההפעלה הראשונה הכניסה את החללית למסלול אליפטי שמרחקו מפני הירח נע בין 100-120 ק”מ. בהפעלה השניה עברה החללית למסלול מעגלי. הפעם פעל המנוע 17 שניות.
מספר שעות לפני הכניסה למסלול הירחי ביקשו מהאסטרונאוטים שלא לסלק פסולת מהחללית, כדי למנוע סטייה ואפילו הקטנה ביותר של החללית. האסטרונאוטים דיווחו על לועות אפורים ולבנים עם כתמים חומים המצויים על קרקע הירח. קונרד סיפר כי גם מגובה 112 ק”מ הוא יכול להבחין בסלעים בתוך המכתשים הענקיים.

שידור טלוויזיה שנועד להיערך כשעתיים לפני הכניסה למסלול הירח נאלצו האסטרונאוטים לבטל. כיון שחלונות החללית מבחוץ כוסו מבחוץ בלכלוך על ידי הגשם בזמן השיגור, בשל הצורך לכוון את החללית בזווית מסוימת כלפי כדור הארץ ולאפשר קליטת שידור חי, היו החלונות מכוונים לצד השמש בזווית כזו שנוצר סנוור חריף בגלל האבק שעליהם ואי אפשר היה לקלוט תמונות של הירח. קונרד ובין בדקו את הנחתת כ-2.5 שעות. לאחר הבדיקה שלושת האסטרונאוטים ישנו 8.5 שעות.

19.11- היום השישי לטיסה- היום הראשון על הירח

קונרד ובין סבלו בימים האחרונים מבעיות רפואיות קלות. האלקטרודות הצמודות לגופו של קונרד- להעברת נתונים על פעילות אברי הגוף- גרמו לו לפריחה קשה. קונרד נאלץ להזיז את האלקטרודה הצמודה לחזהו למקום אחר. את שאר האלקטרודות לא הזיז בכדי לא להפריע למדידות. קונרד סבל מהן והבטיח לסלקן לאחר שיחזור מהירח. לבין היו קשיים בהעברת נתוני המדידות. התברר שהאלקטרודות לא הוצמדו כהלכה לגופו. לאחר שהצמיד אותן מחדש. העברת הנתונים נעשתה מדויקת יותר.

קונרד ובין נכנסו לנחתת ובדקו אותה כ-4 שעות. לאחר שהנחתת נמצאה תקינה, ניתקו עצמם מתא הפיקוד וגורדון נשאר לבדו. תמרון זה שודר בטלוויזיה. התגלו קשיים בשידור מכיון שגורדון התקשה במקצת לכוון את האנטנה המתנועעת של תא הפיקוד בכיוון הנכון. כעבור מספר רגעים האנטנה התייצבה והשידור נעשה רציף. פני הירח האפורים-לבנים נראו בבירור על מסכי הטלוויזיה.

ביום זה התגלו שתי התפרצויות גדולות על פני השמש שפלטו כמויות עצומות של קרינה לחלל. התעוררה דאגה לגורל האסטרונאוטים בשעה שישהו על פני הירח. התברר כי כמות הקרינה שתגיע לאסטרונאוטים היא פחות מ- 1/15 של כמות הקרינה שקולט אדם בשעת צילום רנטגן. החשש לחיי האסטרונאוטים מפני קרינה הוסר.

אחרי ששתי החלליות נותקו מזו, הן טסו בטיסת מבנה כשעה וחצי כשהמרחק ביניהן הוא 12 מטר. תא הפיקוד הקיף מספא פעמים את הנחתת כדי לוודא שזו לא נפגעה פגיעה חיצונית מהברק. תא הפיקוד התרחק מהנחתת כדי לאפשר לה להצית את מנוע הבלימה. ממרכז הבקרה הודיעו לקונרד שהנחתת נמצאת 8 ק”מ מצפון לנתיב הנכון.

לאור הנסיון באפולו 11, כאשר המחשב נתן אזעקה של מעמס יתר, כלומר הוא התריע על כך שהוא מקבל אינפורמציה יותר מכפי שהוא יכול לעבד. הנתונים האחרונים על מיקומה של הנחתת נתקבלו שעה לפני תחילת ההנמכה. הנחתת ביצעה תמרונים רבים עם ניתוקה מתא הפיקוד ותחילת ההנמכה אל קרקע הירח. אלה היו חלק מהסיבות שהביאו להחטאה של המטרה. טייסי אפולו 12 לא ביצעו את כל אותם התמרונים שבצעו ארמסטרונג ואולדרין. קונרד ובין הפעילו מתקן שהפסיק את פעולת המכ”מ בפרק הזמן המכריע של הנחיתה, כך שהמחשב יכול היה להתרכז במשימת הנחיתה בלבד. הנתונים על מיקומה של הנחתת התקבלו עד דקות ספורות לפני הצתת מנוע הנחיתה. לקחים אלה, שנלמדו מטיסת אפולו 11 הביאו לנחיתה מדויקת יותר. קונרד ובין החטיאו את המטרה ב-6 מטר בלבד. יש להביא בחשבון שאתר הנחיתה לא היה בתקופה זו ממופה כראוי.

קונרד נטל לידיו את הניווט בגובה של 200 מטר. הנחתת ירדה אל פני הקרקע בעקומה ארוכה ומסוכנת. בגובה של 40 מטר עדיין נשארו בנחתת 9% מדלק הבלימה. הנחיתה בוצעה ביתר קלות מנחיתת אפולו 11. הנחיתה היתה באותו צד אפל של המכתש בו נחתה סרווייאר 3 במזרח אוקיינוס הסופות. המרחק בין הנחתת לסרווייאר 3 היה 180 מטר. הנחיתה בוצעה בדמדומי בוקר כאשר השמש היא נמוכה. לכן הנחתת הטילה צל ארוך בשעה שסילון הבלימה העלה ענני אבק גדולים יותר מאפולו 11. בדרכם לקראת הנחיתה קונרד ובין חלפו מעל מכתש פלתומאוס.

4.5 שעות עברו מרגע הנחיתה עד שכף רגלו של קונרד דרכה על הירח. השהייה בנחתת היתה חצי שעה יותר מהמתוכנן. פיגור זה בלוח הזמנים נבע מחיפוש נקודות טופוגרפיות, כציוני דרך לטייסי הנחתת ולמדענים לקביעת מקום הנחיתה המדויק של הנחתת. את שאר הזמן הקדישו לבדיקת הנחתת ולהכנתה להמראה מיידית באם היו מתגלות סכנות בלתי צפויות.

בזמן שהותם על הירח ביצעו קונרד ובין שורה ארוכה של פעולות. תוכנית העבודה היתה כה גדושה ומסובכת עד כדי כך, שלא נתנו להם לסמוך על זיכרונם. האסטרונאוטים נעזרו בכרטיס שהיה צמוד לשרוול של חליפות החלל שלהם ועליו פירוט סדר הפעולות.

11 דקות לפני היציאה אל פני השטח קונרד ובין פתחו את דלת היציאה, הורידו את הלחץ בנחתת והפעילו את מצלמת הטלוויזיה הצבעונית. ראשון ירד קונרד וחצי שעה לאחר מכן ירד בין. כפעולה ראשונה קונרד הציב את דגל ארה”ב. הצבת הדגל נמשכה 6 דקות. אחרי כן אסף דוגמאות מקרקע הירח, הכניסם לתיק הדוגמאות שחובר לרצועה אשר אפשר לבין להכניסם מיד לנחתת. מצלמת הטלוויזיה הצבעונית הועברה מהנחתת והוצבה על הקרקע. הצבתה נמשכה כ-8 דקות.

משנתבקש קונרד לדווח לאיזה עומק שוקעות רגליו אמר שהעומק אינו על זה שבו שקעו רגלי ארמסטרונג ואולדרין. קונרד ובין דיווחו על קשיים בהליכה. לאחר מכן גילו כי קל יותק לקפץ מעט. אמר קונרד: “עלי לפעול בזהירות ולראות מה אני עושה… אם אינך מרים את רגליך אתה מעלה מטען של לכלוך על ראשך…כשאני מתכופף קדימה נדמה לי שאני נופל בכל כיוון”. הוא מיהר להזהיר את בין לבל יהיה פזיז: “בין שמור היטב צעדיך כאן”.

התרשמותם מאבק הירח המכסה את השטח ומתעופף לכל עבר בקלות בגלל כוח המשיכה הנמוך, היתה גדולה. בסיורו הראשון על הירח השתעשע קונרד בזריקת גושי קצף גומי וציין בעונג רב::”כאשר אתה זורק כאן עצם כלפי מעלה הוא נשאר מעל הקרקע כ – 10 שניות . נוסף לכך מעולם לא הצלחתי לזרוק עצם לגובה של 90 מטר” בין הביע התפעלות ממה שנראה לו כחרוזים, עשויים מזכוכית המנצנצים על הקרקע.

בין הפנה בטעות את מצלמת הטלוויזיה אל השמש. המצלמה התקלקלה והפסיקה לפעול כ-45 דקות מרגע הפעלתה. קונרד ובין קיבלו עצות לתיקון המצלמה אך לא הצליחו לעשות זאת.

קונרד ובין הציבו מספר מכשירים על קרקע הירח:
1. מגנטומטר למדידת השדה המגנטי של הירח-מבדיקות ראשונות של המגנטומטר התקבלו תוצאות מעניינות. נמצא כי השדה המגנטי של הירח באזור קו המשווה הוא בעוצמה של 30 גאמה, בעוד שקודם לכן שיערו שהעוצמה היא בין 2-8.
2. סייסמוגרף לקליטת זעזועים המתחוללים על פני הירח כתוצאה מרעידות אדמה, פגיעת מטאוריטים וכו’ ושידורם לכדור הארץ.
3. גלאי יונים- מתפקידו של מכשיר זה היה לחקור חלקיקים טעונים המגיעים לירח. ברור אפוא שאחד התפקידים החשובים שעל מכשיר זה הוא חקר הרוח השמשית. הגלאי קלט את אותם חלקיקים של רוח השמש הפוגעים בירח.
4. מטול רימונים אשר באמצעותו קיוו המדענים לקבוע את התכונות האלסטיות של הירח.
5. מכשיר לחקר אטמוספירה. קונרד הודיע שהוא מסופק אם המכשיר ניצב ישר.
כל המכשירים הופעלו על ידי סוללה גרעינית. סוללה זו מנצלת את האנרגיה הנוצרת בהתפרקות פלוטוניום 238 והופכת אותה לאנרגיה חשמלית המשמשת להפעלת מכשירי המדידה ומשדר הרדיו במשך שנים. הסוללה הגרעינית היתה נתונה בתיבת גרפיט להגנה מפני הקרינה הרדיואקטיבית הנפלטת ממנה.

הוצאת שפופרת הפלוטוניום ממיכלה והכנסתה לגנרטור הצריכו שימוש במלקחיים מיוחדים. קונרד שביצע משימה זו עבד בזהירות בכדי לא להיפגע מהקרינה החזקה. כל המכשירים החלו לפעול אחרי מיקומה והפעלתה של הסוללה הגרעינית.

איסוף דוגמאות קרקע הירח היה שיטתי ביותר. בחירת הסלעים נעשתה תוך תיאום עם גיאולוגים שהיו איתם בקשר רציף. משימת איסוף הדוגמאות היתה כה חשובה לסוכנות החלל, עד כי האסטרונאוטים נשאו איתם תיק מיוחד בו יכלו לשים דוגמאות סלע מעניינות בהם היו נתקלים בשעת ביצועם של משימות אחרות. לאיסוף הדוגמאות חפרו האסטרונאוטים לעומק של 80 ס”מ.קונרד ובין למדו שנתיים גיאולוגיה והתאמנו 250 שעות באיסוף דוגמאות.

סיור זה נמשך כ-4 שעות לקראת תום סיורם הראשון הלך מלאי החמצן שלהם להתרוקן וממרכז הבקרה האיצו בהם לחזור לנחתת. בין נשמע נושם ונושף כשעלה במהירות לנחתת. משנכנסו לנחתת אכלו, ישנו 5 שעות שעה מהמתוכנן והתכוננו לסיורם השני. השינה עברה עליהם ביתר נוחיות מזו של ארמסטרונג ואולדרין. הם לא הרגישו בקור העז מכיון שצוידו בשמיכות. במקום לישון על הרצפה הם ישנו בתוך ערסלים.

20.11- היום השביעי לטיסה, היום השני על הירח

מכיון שקונרד ובין התעוררו לפני הזמן, הם הקדימו את סיורם השני בשעה וחצי. קונרדד יצא ראשון ו – 9 דקות לאחר מכן יצא בין. הם צילמו את המכשירים אותם הציבו ובדקו את המכשיר האטמוספרי. מכשיר זה העביר למרכז הבקרה נתונים לפיהם יש לירח אטמוספירה שצפיפותה מיליונית מזו של כדור הארץ. מדעני החלל חששו שהמכשיר התקלקל. בדיקתו הפיגה את החשש מאחר שנמצא תקין.

כמו בסיורם הראשון כך גם בסיור זה הם אספו דוגמאות מקרקע הירח. רוב העבודה נעשתה באמצעות מלקחיים ארוכים. קונרד חפר גם מספר פעמים בידיו, הלבושות בכפפות כבדות, בתוך העפר כדי לאסוף דוגמאות מעניינות במיוחד. קונרד ובין הודיעו כי העפר מתחת לפני השטח בהיר הרבה יותר, כצבע המלט, בעוד הקרקע בקרבת הנחתת נראית חומה ודשנה באור השמש. בדרכם לסרווייאר 3 חרצו ברגלם חריץ על המדרון וגילו כי בעומק הקרקע בהירה יותר מאשר פני הקרקע. האסטרונאוטים צילמו הבדלים אלה. בין השאר גילו סלעים זרועים בגבישים ואספו גולות הנראות כעשויות מזכוכית.

שלא כבסיורם הקודם, הפעם קונרד ובין צילמו את הדוגמאות לפני הרמתם מהקרקע ואחרי כן צילמו את המקום משם נלקחו הדוגמאות. הגיאולוגים קיוו כי בין הדוגמאות בסביבת אתר הנחיתה כ-400 ק”מ ממכתש קופרניקוס ימצאו שרידי קרקע שנפלטו מהמכתש ואולי גם שרידים של המטאוריט שיצר מכתש זה.

באזור הסמוך לסרווייאר 3 מצאו האסטרונאוטים סלע העשוי מגרגרים גדולים למדי. הגיאולוגים שיערו שמקורו עמוק מתחת לפני הקרקע. הוא הגיע אל פני השטח כנראה כתוצאה מפעילות געשית או התנגשות במטאוריט גדול במהלך היווצרותו של מכתש קופרניקוס..

בין כל דוגמאות הקרקע שהובאו ארצה הגיאולוגים מצאו אבן ובה גבישי פצלת השדה. כללית ניתן לומר כי סוג זה של סלעים באזור הנחיתה של אפולו 12 שונה מהסלעים שנמצאו באזור הנחיתה של אפולו 11. הפעם הובאו מהירח אבנים גבישיות בעיקר ונמצא מספר קטן בלבד של כדוריות זכוכית השונה מהטיפוס השכיח בדוגמאות שהביאו טייסי אפולו 11.

לאסטרונאוטים ניתנה הוראה לנסות לגלגל אבן גדולה לתוך אחד המכתשים הקטנים שמסביבם ולצלם את האבן ואת מסלולה צילום סטריאוסקופי. ניסוי זה נועד גם לברר, אם המכשירים המדעיים יוכלו לקלוט את הזעזועים מגלגול האבן. ממרכז הבקרה הודיעו כי זעזועי האבן נקלטו כשם שקלטו את פסיעות האסטרונאוטים.

קונרד ובין ניגשו לסרוויאר 3. המרחק שהיה עליהם לעבור הוא 180 מטר. על האסטרונאוטים היה לעבור דרך של 360 מטר הלוך וחזור. למעשה הם עברו יותר מ-360 מטר. הם עשו דרך של 1.3. ק”מ מכיון שלא הלכו בקו ישר. בדרכם עברו על פני 6 מכתשים, אספו 20 ק”ג אדמה מעומק של 30 ס”מ. בהגיעם לחללית סיפרו כי החללית ניצבת על מדרון תלול הרבה פחות משהיה נדמה קודם. החללית צולמה כשהיא נראית בתוך מכתש.

בכדי להגיע לסרווייאר 3 היה .על קונרד ובין לעבור כ-50 מטר לאורך מדרונו של המכתש. מספר דקות לפני שבין החל בירידה איטית כשהוא קשור בחבל אל חברו קונרד, קיבלו שניהם הוראה ממרכז הבקרה להאריך סיור זה מ-3.5. שעות ל-4 שעות. הוראה זו באה מחשש שמא ימעדו על מדרון המכתש שעומק האבק המכסה אותו לא היה ידוע. מרכז הבקרה הורה על אמצעי זהירות מירביים. הם נתבקשו ללכת לאט ולנוח לשם נשימה תוך כדי הלכה. בין ירד צעד אחרי צעד ואחריו קונרד שנשא את כלי העבודה.

בדיקת החללית הראתה שהיא עקומה במקצת במקומות שונים כפי הנראה בגלל זעזועים שנוצרו בזמן הנחיתה. המראה שבראש החללית נוקתה מאבק ונמצאה תקינה מצלמת הטלוויזיה פורקה עי ידי ניתוק הכבלים שלה במספרי מתכת. פורקו גם כף האלומיניום ושפופרת האלומיניום. מבדיקתם של חלקים אלה קיוו המהנדסים לברר את השפעת הסביבה הירחית על מתכות מעובדות, חומרים פלסטיים, חומרי דלק, זכוכית ובאם ייתכן שחיידקים אשר הגיעו באמצעות החללית לירח יכולים להתקיים שם. החללית נמצאה חומה בהירה, אף שבשיגורה היתה לבנה. שינוי הצבע בא מאבק הירח שנדבק בה. מצפה החלל שבבוכום . גרמניה העלה סברה שהאבק השחום שקונרד ובין הבחינו בו על הסרווייאר עשוי להיות תוצאה של הצטברות חלקיקים של אבק קוסמי. חללית הסרווייאר צולמה גם מקרוב. על אחד מחלקי הסרוויאר שהוחזר ארצה מצאו החוקרים חיידק חי אשר “יובא” לירח.

באם הנחיתה היתה מתבצעת במרחק של למעלה מ-1 ק”מ מהסרווייאר. המסע אליה לא היה מתקיים בכלל. בסיור זה מסרו קונרד ובין דיווח מפורט ביותר על פעולותיהם ומיקומם בשטח וזאת מהסיבה שמצלמת הטלוויזיה לא פעלה. משחזרו לנחחת סידרו את ה”שלל” שאספו וניגבו זה מזה את האבק שנדבק לחליפות החלל על ידי שואבי אבק והסירו את מגפיהם

אחרי שהייה של 32 שעות על פני הירח המריאה הנחתת ללא תקלות. ההמראה היתה במהירות מופרזת. נדלקה נורת אזהרה והמהירות הוקטנה . 7 דקות אחרי ההמראה הנחתת נכנסה למסלול ירחי, הקיפה את הירח כמעט פעמיים וחצי ב -3.5 שעות תוך כדי ביצועם של תמרונים מסובכים אשר קרבו אותה לתא הפיקוד. החלליות קרבו זו לזו, טסו זמן מה בטיסת מבנה ואחר כך התחברו. ההתחברות היתה בצידו הנסתר של הירח ובגובה של 100 ק”מ מהקרקע. התמרון כולו שודר בטלוויזיה. קונרד ובין סיפרו כי בזמן שהתקרבו לתא הפיקוד הבחינו במקום בו היתה פגיעת הברק. הם ראו גם סימן של שריפה לידי הכיסוי של הכבל המקשר את תא הפיקוד לתא השירות.

קונרד ובין נכנסו לתא הפיקוד והעבירו לתוכו את כל “שללם”. מנוע הנחתת הופעל על ידי איתות אלחוט. שכיוון אותה להתרסקות על הירח. הנחתת התרסקה במרחק של 80 ק”מ מאתר הנחיתה. גלי הזעזועים שנקלטו בסיימוגרף נרשמו בבירור על כדור הארץ. התרסקותה של הנחתת על פני הירח גרמה לשורה של זעזועים במשך 55 דקות, בדומה להדים החוזרים ונשמעים כשמכים על פעמון. מכיון שבנחתת היה עוד דלק ארעה התפוצצות שכרתה בור של 6 מטר על 12 מטר ובעומק של חצי מטר.

תא הפיקוד הקיף את הירח 12 פעם נוספות למטרות צילום. אחדות ממשימות אלה חייבו שימוש בחומרים מיוחדים לביצוע תמונות בקרינות שאינן נראות לעין. משימות אלה היו המשך למשימות אותן ביצע גורדון כשהיה לבדו בתא הפיקוד. משימות אלה כללו תצפיות, מיפוי וסיקור פני הירח[ צילום אתרי נחיתה עתידיים ובייחוד אתר הנחיתה המיועד לאפולו 13. איסוף מידע שתפקידו היה לסייע לשיגורים מאוישים מאוחרים יותר ולפיתוח טכניקות נחיתה מדויקות. דאגה מסוימת התעוררה כאשר נותק הקשר עם החללית לשעה. התברר שהאסטרונאוטים ישנים. הם ניתקו את הקשר מכיון שרצו קצת שקט.

21.11– היום השמיני לטיסה

החללית נותקה מהמסלול הירחי והחלה בדרכה חזר לכדור הארץ. בקשתם של האסטרונאוטים לקצר את שובם ארצה לכדור הארץ נתקלה בהתנגדותם של מדעני החלל. חצי שעה לאחר הניתוק נערכה מסיבת מדענים. האסטרונאוטים דיווחו כי חליפותיהם מאובקות באבק הירח במידה רבה ביותר. בתוך החללית צף אבק הירח שהצטבר ושלושת האסטרונאוטים בלעו גלולות נגד גירוי שאבק זה גרם להם. כן הצטברה בחללית בכמות ניכרת. האסטרונאוטים דיווחו כי הירח מכוסה באבק אפור המקשה על בדיקות גיאולוגיות והצבעים משתנים מדי פעם שינו הזווית של השמש.

22.11 – היום התשיעי לטיסה
מנוע החללית הופעל ל-2 שניות כדי לבצע תיקון קטן בנתיב הטיסה. לאחר התיקון עסקו האסטרונאוטים בניסויים של ניווט בחלל לקביעת מיקומה המדויק של החללית בחלל.

23.11 – היום העשירי לטיסה
האסטרונאוטים עסקו בניסויי ניווט על פי הכוכבים. ותצפיות וישנו 12 שעות.

24.11 – היום האחד עשר לטיסה

ביום זה נערכה מסיבת עיתונאים בת חצי שעה. מסיבת העיתונאים נדחתה ב-55 דקות בגלל תקלה באנטנה של תחנת הקליטה במרכז הבקרה. האסטרונאוטים התלוננו על רטיבות יתר, על אבק הירח, על איכותם של פריטים קטנים במיוחד של כלי העבודה. חלק מכלים אלה היו חלשים מדי ונשברו. היה צורך לשכללם. חליפתו של קונרד היתה קצרה מדי והפריעה לו לישון. גורדון היה עמוס בעבודה וכמעט שלא היה לו זמן לנוח.

במהלך הפעילות על פני הירח קונרד נפל על רגליו וקם ללא קושי ובזאת בוטלו חששות קודמים שאסטרונאוטים הנופלים על קרקע הירח לא יוכלו לקום. מכיון שכוח המשיכה הנמוך של הירח חלש, אפשר להספיק להתיישר לפני שנופלים.

נערך תיקון בנתיב הטיסה והאסטרונאוטים נרדמו ל-10 שעות. החללית נחתה במרחק של 4 ק”מ מספינת החילוץ באוקיינוס השקט כ-750 ק”מ מדרום לאיי פאגו פאגו. החללית נחתה על פני המים במהופך. מצופי הגומי המחוברים אליה מבחוץ התנפחו באופן אוטומטי ויישרו אותה בעוד היא מדלגת על הגלים.

האסטרונאוטים סיפרו כי בהתקרבם לאתר הנחיתה בעודם מחוץ לאטמוספירה ראו את הברקים של סופת רעמים שהתחוללה בקרבת אזור הנחיתה. הסופה חלפה זמן קצר לפני הנחיתה. כן ראו מחזה נדיר: ליקוי חמה שנוצר עם הסתרת השמש מאחורי כדור הארץ בשעה שהתקרבו לאתר הנחיתה. טיסת אפולו נמשכה 244 שעות ו- 35 דקות.

לאחר הנחיתה
קונרד, גורדון ובין הועברו עם נחיתתם ל-21 ימי בידוד במעבדת הקבלה הירחית. גם הם כמו טייסי אפולו 11 עברו סדרה של בדיקות רפואיות קפדניות ויסודיות ביותר. משנמצאו בריאים ושלמים שוחררו ב – 11.8 הם שוחררו 18 שעות לפני הזמן.
.