סיקור מקיף

ממצאים ארכיאולוגיים מוכיחים כי מחלת החילדון עלולה להתפשט ביבולים בקצב של מגיפה

צוות המעבדה לבוטניקה ארכיאולוגית בפקולטה למדעי החיים באוניברסיטת בר-אילן, בראשותו של פרופ' מרדכי כסלו, שחזר את אופי חקלאות הדגנים בימי קדם בסיוע מיקרוסקופ אלקטרונים, ודיווחים על מגיפות במקורות היהודיים

צמח עתיק שנתקף בידי חילדון. צילום: פרופ' מרדכי כסלו, אוני' בר-אילן
צמח עתיק שנתקף בידי חילדון. צילום: פרופ' מרדכי כסלו, אוני' בר-אילן

גילוי חדש של חוקר מבר-אילן עולה מבדיקת ממצאים ארכיאולוגים ומוכיח כי : מחלת החילדון, המתפשטת ביבולים, מתפתחת בקצב מהיר של מגיפה. התופעה הקשה והרת האסון של ההתפשטות המהירה של המחלה יכולה להביא לאבדן יבול בתוך עונה.

המחקר הוצג אתמול, יום שני, בכינוס של האגודה להכרת גידולי התרבות במקורות ישראל, שהתקיים בחסות הפקולטה למדעים מדוייקים באוניברסיטת בר-אילן.

צוות המעבדה לבוטניקה ארכיאולוגית בפקולטה למדעי החיים באוניברסיטת בר-אילן, בראשותו של פרופ' מרדכי כסלו, שחזר את אופי חקלאות הדגנים בימי קדם בעזרת שילוב של הבנה מחודשת של המקורות היהודיים עם הממצאים הארכיאולוגיים. דוגמה בולטת לכך היא החיטה – הצמח החקלאי החשוב ביותר, הנתקפת ע"י חילדון – אחת המחלות הקשות ביותר שלה ושל שאר הדגנים.

צמח עתיק שנתקף בידי חילדון. צילום: פרופ' מרדכי כסלו, אוני' בר-אילן
צמח עתיק שנתקף בידי חילדון. צילום: פרופ' מרדכי כסלו, אוני' בר-אילן

החיטה תפסה את מקומה הראוי לה כמזון עיקרי של האדם כבר בתחילת ההיסטוריה האנושית, וחיי בני האדם היו תלויים ביבוליה. אולם מתברר שעשבים רעים, מחלות ומזיקים שליוו את הדגנים במשך ההיסטוריה, צמצמו את רמת היבולים. דוגמה לכך הוא הממצא של חלדון החיטה מתקופת השופטים, שנתגלה בחפירות תל בטש בשפלה ע"י פרופ' עמיחי מזר. חילדון זה שתקף מוצים שנמצאו בתוך כד מלא בגרגרי חיטה שרופים, עלול להרוס תוך עונת גידול אחת יבול של מדינה שלמה ולגרום בה לרעב. אמנם תוצאות המחקר הזה פורסמו לפני 26 שנה בכתב העת היוקרתי Science, אבל רק לאחרונה התבררה התמונה במלואה.

ארבע תמונות של מוץ מפוחם נגוע במחלה זו, שצולמו במיקרוסקופ אלקטרונים סורק ע"י ד"ר יעקב לנגזם, מאפשרות להיווכח בקצב ההתפשטות המדהים של המחלה. נבג הפטריה שגודלו כ-15 μm (תמונה 1) נבט על פני אחד המוצים של החיטה, החדיר דרך פתח הפיונית קור שקוטרו 1-2 μm (תמונה 2) ויצר מערכת קורים שהתפתחו למנבג הכולל כ-100 נבגים (תמונה 3). אחדים מהם חדרו שוב לרקמה ויצרו צברים של מנבגים על שטח פניו של המוץ (תמונה 4).

צמח עתיק שנתקף בידי חילדון. צילום: פרופ' מרדכי כסלו, אוני' בר-אילן
צמח עתיק שנתקף בידי חילדון. צילום: פרופ' מרדכי כסלו, אוני' בר-אילן

אורך חייו של המוץ כחודשיים ויצירת מנבג חדש אורכת כשבועיים, במשך הזמן הזה נוצרים אפוא 3 או 4 דורות של מנבגים וכך מתרבה מספר הנבגים פי 10,000 או אף פי 1,000,000. הנבגים עלולים להדביק צמחי חיטה אחרים ולעבור ברוח ק"מ רבים לשדות נוספים ולהתרבות גם שם באותו הקצב המהיר. כעת תלוי הדבר ביכולתו של הנגע להתפשט במהירות בשדות החיטה ובעמידות של הצמח עצמו.

אגב, השם חילדון ניתן לו לאחרונה בגלל צבע הנבגים החום-כתום הדומה לצבע החלודה, צבע זה נכלל בימי קדם בתוך התחום של הצבע הירוק, ומכאן שם המחלה בתנ"ך ובמקורות חז"ל יֵרָקוֹן: רָעָב כִּי יִהְיֶה בָאָרֶץ דֶּבֶר כִּי יִהְיֶה שִׁדָּפוֹן יֵרָקוֹן אַרְבֶּה חָסִיל כִּי יִהְיֶה כִּי יָצַר לוֹ אֹיְבוֹ בְּאֶרֶץ שְׁעָרָיו, כָּל נֶגַע כָּל מַחֲלָה (מלכים א ח, לז). על אלו מתריעין בכל מקום על השדפון ועל הירקון […] מפני שהיא מכה מהלכת (משנה, תענית ג, ה).

צמח עתיק שנתקף בידי חילדון. צילום: פרופ' מרדכי כסלו, אוני' בר-אילן
צמח עתיק שנתקף בידי חילדון. צילום: פרופ' מרדכי כסלו, אוני' בר-אילן

התופעה הקשה והרת האסון של התפשטות מהירה של המחלה הזאת הייתה ידועה בארץ גם בימי קדם, ולשם מניעתה היו מתפללים תפילות מיוחדות בבית המקדש, ובמקומות אחרים בארץ אף היו מתענים ותוקעים בשופר כדי לעורר את העם.
היום מפתחים זנים עמידים לחילדון, אבל החשש ליבולים עדיין קיים.

תגובה אחת

  1. חומר אורגני (גם אם שרוף) נשאר כל כך הרבה שנים ומשאיר עליו חתימה של פטריות שהיו עליו במקור? איפה חוקי הטרמודינמיקה כשצריך אותם? מה הסיכוי שאחרי השריפה התישבה שם הפטריה? אמנם מוזר כי התישבה דווקא במקום שבו היא מתישבת בעוד הצמח חי (אם אכן כך הדבר, אם אכן במצב החי היא מתישבת בפיונית ואם אכן לא נמצאו עוד סימני פטריה על כל שאר החומר).

    פרופ' כיסלו הדריך אותי באיזה טיול טבע באחד הסיורים של התואר הראשון כחלק מקורס והוא זכור לי כאדם שנון שמכיר את חברת הצומח ודואג לקשר את המדע העכשוי לכתובים במסורה.

    בברכת חברים,
    עמי בכר

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן