מקור הסוסים והקרנפים – בהודו

צוות של חוקרים מאוניברסיטת ג’ונס הופקינס שחפרו בשולי מכרה פחם בהודו, הצליחו למלא את החלל הגדול בידע המדעי של האבולוציה של קבוצת היונקים הכוללת את הסוסים והקרנפים

צוות של חוקרים מאוניברסיטת ג’ונס הופקינס שחפרו בשולי מכרה פחם בהודו, הצליחו למלא את החלל הגדול בידע המדעי של האבולוציה של קבוצת היונקים הכוללת את הסוסים והקרנפים, קבוצה שסביר להניח שמקורה בתת היבשת ההודית כאשר הייתה עדיין אי טרם התנגשותו באסיה. החוקרים פרסמו את ממצאיהם בגיליון ה-20 בנובמבר של כתב העת המקוון Nature Communications.

הסוסים המודרניים, הקרנפים והטפירים שייכים לקבוצה ביולוגית בשם Perissodactyla וידועה גם כ- “ungulates-אצבעות מוזרות”, שכפי שהשם מרמז, יש להם מספר בלתי זוגי של בהונות ברגליהם האחוריות של חברי הקבוצה וכן מערכת עיכול ייחודית.

“על־אף שחוקרי המאובנים מצאו שרידים של Perissodactyla החל מראשיתו של עידן האיאוקן, לפני כ-56 מיליון שנים, האבולוציה המוקדמת שלהם נותרה בגדר תעלומה”, אומר קן רוז, פרופסור לאנטומיה התפקודית ואבולוציה בבית הספר לרפואה באוניברסיטת ג’ונס הופקינס.

רוז וצוות המחקר שלו חפרו במשך שנים באגן ביג הורן בוויומינג, אבל בשנת 2001 החלו הוא ועמיתים מהודו לחקור משקעי איאוקן במערב הודו מהם עולה כי מאובני perissodactyls וכמה קבוצות של יונקים אחרים עשויים להימצא במכרה פחם פתוח מצפון מזרח למומבאי. הם חשפו עורק עשיר של עצמות עתיקות. רוז אומר שהוא ועמיתיו השיגו מימון מהחברה הגיאוגרפית הלאומית שאפשרה להם לשלוח צוות מחקר לאתר מכרה בג’וארט בחלק המערבי המרוחק של הודו במשך שבועיים בכל פעם אחת לשנה או שתיים בעשור האחרון.

החפירה הניבה את מה שרוז מכנה “אוצר בלום” של שיניים ועצמות שהחוקרים נטלו עימם וסרקו בשובם למעבדותיהם. מתוכם, יותר מ-200 מאובנים התבררו כשייכים לבעלי חיים שזכו לכינוי Cambaytherium thewissi, שכמעט ואינם מוכרים. החוקרים תארכו מאובנים אלה כבני 54.5 מיליון שנים דבר שהופך אותם לצעירים מעט יותר מ- Perissodactyla. הממצאים מאפשרים הצצה למה שמצטייר כאב הקדמון המשותף של כל המינים במשפחת ה- Perissodactyla. “הוא הפגין רבות מהתכונות של Cambaytherium, כמו השיניים, מספר חוליות עצם העצה, ועצמות הידיים והרגליים שנראים כשלב ביניים בין Perissodactyla ובעלי חיים פרימיטיביים יותר,” אומר רוז. “זה הדבר הכי קרוב שמצאנו לאב קדמון משותף של Perissodactyla.”

ממצאים אלה וממצאים נוספים במכרה פחם בג’וארט מספקים גם רמזים על הפרידה של הודו ממדגסקר והתנגשותה בסופו של דבר עם יבשת אסיה כשהלוחות הטקטוניים של כדור הארץ זזו.
בשנת 1990, שני חוקרים, דוד קראוזה ומרי מאאס מאוניברסיטת סטוני ברוק, פרסמו מאמר המעלה את האפשרות שכמה קבוצות של יונקים שהופיעו בתחילת האיאוקן, כולל פרימטים ופרסתנים בעלי מספרים זוגיים ואי זוגיים של בהונות הופיעו בהודו בעת בידודה. Cambaytherium הוא העדות המוצקה הראשונה התומכת ברעיון ואולם לדברי רוז, הסיפור לא פשוט.

“בערך בתקופה שבה חיו ה-Cambaytherium, אנחנו חושבים שהודו הייתה אי, אבל היו בה גם פרימטים ומכרסמים דומים לאלו שהתגוררו באירופה באותה תקופה”, הוא אומר. “הסבר אפשרי אחד הוא שהודו חלפה בקרבת חצי האי ערב או בקרן אפריקה, והיה גשר יבשתי שאיפשר לבעלי החיים לעבור, אולם Cambaytherium הוא ייחודי ומרמז שהודו אכן הייתה מבודדת לזמן מה.”

רוז אמר כי הצוות שלו היה “מאוד בר מזל שגילינו את האתר ושחברת הכרייה אפשרה לנו לעבוד שם,” אם כי הוא הוסיף, “זה היה מתסכל לדעת שמאובנים אינספור היו עשויים להירמס על ידי ציוד כרייה כבד.” כאשר כריית הפחם הסתיימה, הכורים כיסו את האתר, ולדבריו, אנשי הצוות שלו מתחילים לחפור במכרות אחרים באזור.

להודעה באתר אוניברסיטת ג’ונס הופקינס