צוות חשיבה לאחרית הימים

ה”מרכז לחקר סכנות קיומיות” (CSER) של אוניברסיטת קיימברידג’ נוסד ב-2012. הוא מפתח שיטות מדעיות להערכת גורמי סיכון עולמיים . הארגון בוחן איומים הנובעים מטכנולוגיות מתפתחות, סכנות שעדיין איש לא נתן עליהן את הדעת.

“שעון יום הדין” נע השנה קדימה בפעם הראשונה מאז 2012. את הספירה התיאורטית הזאת לאחור עד הקטסטרופה המציאו לפני 67 שנים חברי “ביטאון מדעני האטום”, קבוצה שהתאגדה ב-1945 כדי לעמוד על המשמר וכללה מדענים שהשתתפו ב”פרויקט מנהטן”. חבריה הנוכחיים הזיזו את מחוגי השעון הזה שלוש דקות קדימה בשל סכנת שינוי האקלים והאטת ההתפרקות מנשק גרעיני בעולם.

אבל ההתחממות הגלובלית וצרת הגרעין הן לא הסכנות היחידות הנשקפות לאנושות. יש ארגון שבוחן איומים הנובעים מטכנולוגיות מתפתחות, סכנות שעדיין איש לא נתן עליהן את הדעת. ה”מרכז לחקר סכנות קיומיות” (CSER) של אוניברסיטת קיימברידג’ נוסד ב-2012. הוא מפתח שיטות מדעיות להערכת גורמי סיכון עולמיים במטרה לברר, לדוגמה, אם תרחיש שבו רובוטים משתלטים על כדור הארץ הוא נושא למדע בדיוני בלבד או שאכן יש אפשרות כזאת בחיים האמיתיים. מקצת המוחות הגדולים בעולם, ובהם סטיבן הוקינג, יאן טאלין (מן המהנדסים המייסדים של סקייפ) והפילוסוף יו פרייס, תורמים את דעותיהם.
נציגת סיינטיפיק אמריקן, ארין ביבה, ישבה עם אחד ממייסדי המרכז, האסטרופיזיקאי לורד מרטין ריס, לשיחה על האפשרויות לאחרית החיים המוכרים לנו. הנה קטעים ערוכים ממנה.

מדוע צריך להקים קבוצה המתעמקת בסכנות הכרוכות בטכנולוגיות חדשות?
בכל תולדות האנושות התמודדו אבותינו עם סכנות: מגפות, סערות, רעידות אדמה ואסונות מעשה ידי אדם. אבל המאה הזאת שונה. היא המאה הראשונה שבה מין אחד, המין שלנו, יכול לקבוע את גורל כוכב הלכת, לאיים על הציביליזציה ולסכן את קיומם של הדורות הבאים.

איזה סוג של תרחישים אתם בוחנים?
כרגע יש דעות שונות מאוד בקרב המומחים גם באשר לסבירויות וגם באשר להשפעות. מדעני האקלים חלוקים בשאלה אם יש נקודות אל-חזור שמעבר להן עלולה להתרחש שואה. יש מגוון עצום של דעות בקרב מומחים בבינה מלאכותית: יש הסבורים שבינה מלאכותית ברמה של אדם בעל רצון משלו (ומטרות שאינן תלויות במטרותיהם של בני אדם) יכולה להתפתח עד אמצע המאה. אחרים סבורים שהסיכוי לכך קלוש מאוד. הם טוענים שעלינו לרכז את החששות באתיקה ובבטיחות של אוטומטים רובוטיים טיפשים (כמו מזל”טים צבאיים). ויש כבר ויכוח ערני בנושאים שבחזית הביוטכנולוגיה. אני מקווה ש-CSER יעזור לגבש הסכמה כללית מהודקת יותר סביב השאלה מהן הסכנות הממשיות ביותר ויעזור להעלות אותן על סדר היום.

מהן הסכנות העיקריות שנשקפות לאנושות לדעתך ומה חומרתן?
אני באופן אישי פסימי באשר ליכולתה של הקהילה להתמודד עם התפתחויות ביוטכנולוגיות. כידוע, בוועידת אַסילוֹמַר, שנערכה בשנות ה-70 של המאה ה-20, ניסחו חלוצי הביולוגיה המולקולרית הנחיות לדנ”א הֶצְרֵפִי (רקומביננטי). אבל סוגיות מסוג זה מתעוררות היום אפילו ביתר חדות. יש היום ויכוח וחששות באשר לאתיקה ולזהירות שיש לנקוט בטכניקות חדשות: ניסויים ל”שיפור התפקוד” של נגיפים ושימוש בטכנולוגית לעריכה גנטית המכונה CRISPR. לעומת שנות ה-70, היום קהילת המדענים בתחום יותר גלובלית, יותר תחרותית, ונתונה יותר ללחצים מסחריים. אני חושש שכל דבר בר ביצוע יבוצע בסופו של דבר בידי מישהו במקום כלשהו. אפילו אם יהיו פרוטוקולים ותקנות רשמיים ומוסכמים, יהיה קשה לאכוף אותם כמו שקשה לאכוף חוקים האוסרים על שימוש בסמים. טעויות ביוטכנולוגיות וטרור ביוטכנולוגי מדורגים במקום הראשון ברשימת הסכנות האישית שלי לטווח הבינוני (10 עד 20 השנים הבאות).

יש משהו שאנשים חוששים ממנו שלא בצדק?

רבים מתושבי העולם המפותח דואגים יותר מדי מסכנות משניות (חומרים מסרטנים במזון, חשיפה לא גבוהה לקרינה, התרסקויות מטוסים ועוד). יש המפחדים יותר מדי מפגיעת אסטרואידים, שהיא מן הסכנות הטבעיות המובנות לנו ביותר ושהכי קל לאמוד אותן. ייותר מזה, בקרוב נוכל להפחית את הסיכון לכך על ידי הסטת אסטרואידים ממסלולי התנגשות עם כדור הארץ. זאת הסיבה שאני בעד פרויקט B612 Sentinel.

מה שצריך להדאיג אותנו יותר הוא איומים חדשים. אלה בוודאי טעונים תשומת לב רבה יותר, ואותם מבקש ה-CSER לחקור. כלל חשוב הוא שהבלתי מוכר איננו בלתי סביר. מה שעומד על הכף חשוב כל כך, שאפילו אם נשכיל להקטין את הסיכוי לאסון בחלק אחד למיליון, הרי שעשינו את שלנו.

עוד בנושא באתר הידען:

• “אם מסתו של בוזון היגס היא כפי שנמדדה בסרן, בועת ריק תבלע את היקום
• סוף העולם – התחזיות שלא התממשו
• עשר סיבות שיגרמו לסוף העולם, מתישהו

הכתבה התפרסמה באישור סיינטיפיק אמריקן ישראל