תפיסת הבטחון צריכה להשתנות כך שנוכל לנהל במקביל לקרב גם מערכה מדינית משפטית כלכלית ותקשורתית

כך כותב אלוף במילואים, פרופ' יצחק בן ישראל במאמר שכותרתו "ישראל והפלסטינים – הנחות יסוד לעדכון תפיסת הביטחון בעקבות ״צוק איתן״ ואשר בעקבותיו נערך כנס במסגרת סדנת יובל נאמן למדע, טכנולוגיה וביטחון בהשתתפות מומחים לטרור ולענייני ערבים ואלופים במילואים

חייל צה"ל נוהג בטנק מרכבה, נובמבר 2008. צילום: shutterstock
חייל צה"ל נוהג בטנק מרכבה, נובמבר 2008. צילום: shutterstock

 

תפיסת הביטחון צריכה להשתנות כך שנוכל לנהל במקביל לקרב גם מערכה מדינית משפטית כלכלית ותקשורתית. זו אחת המסקנות שמעלה אלוף (מיל.) פרופסור יצחק בן ישראל, בחוברת שפרסם לאחרונה שכותרתה: "ישראל והפלסטינים – הנחות יסוד לעדכון תפיסת הביטחון בעקבות ״צוק איתן״. ובכנס שהתקיים מעט לפני חופשת הפסח במסגרת סדנת יובל נאמן למדע טכנולוגיה ובטחון באוניברסיטת תל אביב שבן ישראל עומד בראשה.

בן ישראל מפרט את תפיסות הבטחון שרווחו ביישוב היהודי בארץ ישראל ולאחר מכן במדינת ישראל: ערב הקמת המדינה האויב העיקרי היו השכנים הערבים שמדי פעם היו פותחים בפיגועים, הורגים כמה מאות יהודים, ובסופו של דבר גם כמה מאות ערבים נהרגו כתוצאה מהתגובה, והתפתחות ההגנה העברית.

ז'בוטינסקי פיתח את תורת "קיר הברזל" האומרת שהערבים לעולם לא יסכימו עם קיומה של מדינת ישראל וימשיכו להלחם אלא אם כן יבינו שלא יוכלו לחסל את היישוב היהודי ויאלצו להסכים עם קיומו. עם הקמת המדינה השתנה האוייב והעימות הפך לעימות צבאי מול צבאות סדירים במדינות ערב.
בן גוריון פיתח אז את תפיסת הבטחון שדי דומה לזו של ז'בוטינסקי גם אם הוא לא הודה בכך. לפי בן גוריון, צריך לבנות כוח צבאי גדול כדי לפצות על הנחיתות המספרית של היהודים מול צבאות ערב, ובשל כך הוקם צה"ל בגודל יחסי פי 20 ויותר לגודל האוכלוסיה, לעומת מדינות המערב וגוייסה גם הטכנולוגיה. באותה תקופה גם עוצבה ההבנה שאין מידתיות. "התגובה שלנו צריכה להיות כל כך קשה כדי להוריד להם את המוטיבציה לתקוף בפעם הבאה".
החל משנות התשעים, שוב הפך המאבק למאבק בינינו לבין הפלשתינים על אותה חתיכת אדמה, אלא שכעת קשה יותר ליישם את עיקרון אי המידתיות. מלבד הבעיות הרגילות של מלחמה מול ארגוני טרור לישראל יש בעיה נוספת – הלגיטימציה הבינלאומית, שהפלשתינאים משתמשים בה לטובתם.
"בעולם המודרני, הרווי באמצעי תקשורת המעבירים מידית כל אירוע לכל רחבי העולם, יש חשיבות גוברת והולכת למה שקרוי לגיטימציה . ישראל, בהיותה טיפה בים הערבי הגדול, חייבת שהעולם החופשי יתמוך בה. העולם הזה תמך בנו כמעט באוטומטיות כאשר נלחמנו על קיומנו, אך חלקים ממנו מתקשים לתמוך בנו כיום, כאשר המלחמה היא נגד איום שאינו נתפס כסיכון קיומי. המידתיות והלגיטימציה הבין-לאומית קשורות זו בזו: ככל שנקפיד יותר על מידתיות כך יקל עלינו לזכות בתמיכת העולם הרחב. עם זאת, התהליך לא יתרחש מעצמו ולא די להיערך, להתכונן ולהילחם בשדה הקרב: במקביל יש צורך להיערך ולנהל מערכה מדינית, משפטית, כלכלית ותקשורתית ."

פרופ' בועז גנור, דיקן בית הספר לממשל בבינתחומי בהרצליה ומומחה לטרור התייחס הן לאיום חמאס כפי שבא לידי ביטוי בצוק איתן, והן לזה של חיזבאללה ובמידה מסויימת גם דעא"ש. "המלחמה הקלאסית הסימטרית הייתה מלחמה בין שתי ישויות זהות – מדינה מול מדינה, צבא מול צבא, חיל אוויר מול חיל אוויר. הכרעת את המלחמה על ידי זה שהצלחת לשתק את כוח האש של היריב."

 

"במחצית המאה העשרים התחילה המלחמה האסימטרית. שדה הקרב של הממד התודעתי הוא כלי התקשורת. אם בשדה הקרב הצבאי המטרה הייתה להכריע את יכולת הלחימה של היריב בשדה הקרב התודעתי, להכריע את המוטיבציה של היריב.
הממד השלישי שצבר עוצמה בעשור האחרון הוא הממד המשפטי. כאן אנחנו מגלים שדה מערכה נוסף: הטריבונלים, בתי דין בינלאומיים, צ'אבש, גולדסטון. בשדה המערכה המשפטי כל צד לא רק רוצה להכריע את המוטיבציה או את הכוח של היריב, הרעיון הוא להכריע את הלגיטימציהבמטרה לצמצם את יכולתה של ישראל להשתמש בכוחה הצבאי מסיבוב לסיבוב. "

כדי לסבך את ישראל משפטית השתמש החמאס באסטרטגיות של היטמעות בתוך האוכלוסייה האזרחית. ירי טילים מתוך ריכוזי האוכלוסין. מול זה ישראל מנסה לשמור על המידתיות באמצעים של הודעה ליריב מספיק זמן מראש באמצעותכרוזים, טלפוניה, הודעות טקסט ואם זה לא עוזר גם 'הקש בגג' כאשר הטלוויזיה הפלשתינית מתרה לא להישמע להודעות של צהל."

"המלחמה המודרנית מחייבת אותנו לנצח בשלושת הממדים. הנצחון המערכתי מחייב נצחון בשלושת השדות או לפחות אי הפסד בא אחד מהם."
גונן הציג את המודל בן שני הצירים – הסדרה מול מהירות הלחימה. "ככל שאתה פחות מרוסן ופועל חזק ומהר יותר סביר להניח שתעביר את המסר שלך בצורה יותר ברורה. תשיג פחות הרתעה כשתהיה איטי ומרוסן. ציר הלגיטימציה הוא בדיוק ציר הפוך, תשיג לגיטימציה קטנה יותר כשתשתמש באמצעים יותר מרוסנים"
בהמשך הציג גונן סרטון של החיזבאללה בו הם מתארים את תוכניתם לכבוש את הגליל המערבי כולל הערים נהריה ושלומי ולנתק אותו משאר המדינה, במה שמכונה 'מלחמת לבנון השלישית'. "אנחנו מדברים על שלוחה אירנית. וחלק מאותו מנגנון שחומיני יצר ליצוא המהפכה האירנית – בסמל חיזבאללה יש סמל של הגלובוס לא של לבנון. חיזבאלה פועל בסוריה, בתימן ובבחרין. לחיזבאללה יש סדר גודל של מאה אלף רקטות וטילים עם טווח יותר ארוך ראש נפתץ יותר גדול, יכולת דיוק יותר גדולה.

"המלחמה תיפתח בירי מאסיבי של טילים לעבר מתקנים אסטרטגים ולעבר מרכז הארץ. חשמל, מים ובעיקר מתקנים צבאיים, בסיסי חיל אוויר ומתקנים אחרים המטרה היא לשתק את היכולת התארגנות של צהל. במקביל – לשלוח כוחות קרקע שיבצעו מחטף לא של אדם, לא של קבוצה – של יישובים שלמים בתוך מדינת ישראל ולצורך כך הקימו כוחות התערבות מיוחדים וליצור דמורליזציה גדולה."

חצי הכוס המלאה היא שהחמאס נצא בשפל המדרגה כשהוא מסוכסך עם מצרים, סעודיה, סוריה ואיראן. סובל ממשבר כלכלי ומפגיעה בתשתיותיו ביהודה ושומרון. ההנהגה לשו בגלות, אירן הקטינה את הסיוע ומצרים הרסה את מנהרות ההברחה לסיני. גם חיזבאללה מסובכת בסוריה. מצד שני יש לישראל לראשונה זהות אינטרנסים עם מדינות ערב הסוניות הפרגמטיות – מצרים, ירדן, סעודי ומדינות המפרץ. כל המדינות הללו חוששות מדעא"ש ומהפפצה האירנית."
"האיום של מלחמה צבאית כוללת על מדינת ישראל לא קיים היום. אין צבא סורי, אין צבא עירקי אין צבא לובי, הירדנים זה לא צבא שמאיים על ישראל, הסעודים והמצרים כנ"ל. נוצר חלון הזדמנויות שלא יישאר לאורך זמן רב. אפשר להבהיל את עצמנו כל הזמן, הבהלה נכונה אבל אין לנו את הרשות להתעלם מחצי הכוס המלאה ולנצל את החלון הזה כדי לשנות את טבע הדברים למקומות טובים יותר."

אלוף במילואים איתן בן אליהו, לשעבר מפקד חיל האוויר דיבר על העלות הצבאית של כל חלופה: עם הקמת המדינה הגישה העיקרית (בן גוריון) הייתה האם הגבולות שנקבעו אחרי מלחת השחרור ומהו גבול בטחון, ואילו הגישה הנגדית – זו של שרת שישלהשלים את ההסדרים עם המדינות השכנות וכי השלום יבטיח את קיומה של מדינת ישראל. הגישה הראשונה באה לידי ביטוי במלחמת ששת הימים ובהחלטה להעביר את המכה לשטח האויב. היתה לנו גם לגיטימציה בתור אלו שהחבל מונח סביב צווארם.

,ב-1973 איבדנו את כל הלגיטימציה מבחינת דעת הקהל הועלמית ובעמדות המפתח והתחושה שאין צורך במכה מקדימה וכתוצאה מכך ספגנו את המכה המקדימה של המצרים והסורים במלחמת יום הכיפורים. לאחר מכן התפיסה היתה שצריך להתכונן למלחמות מול צבאות סדירים בסיני או ברמת הגולן. במחירים של היום ניתן היה להקצות לתקציב הבטחון 40 מיליארד שקל בשנה. כשעלינו מדרגה, ומולינו יש שלוש חזיתות: סוריה (דרך לבנון), לבנון (חזבאללה מעורבות אירנית מרחוק) והתקוממות פנימית. הרעיון היה שצריך להכריע כמה שיותר מהר לפחות בזירה אחת, לדכא כל נסיון של הפלשתינאים להתקוממות ולהעניש את מי שתקף מרחוק. תסריט זה הביא אותנו לתקציב הבטחון הנוכחי שגודלו 60-65 מיליארד שקל.,
"תסריט של פעולה נגד הגרעין האירני ובעקבותיה מלחמה כבר יעלה לנו 80 מיליארד שקל בשנה. הוא קורא להסתייע באמריקנים ולא להתעמת איתם בסוגיה זו. כמו כן יש צורך להכין את צהל גם לתווך החדש – המנהרות."

ראש המטה לבטחון לאומי לשעבר ואלוף במילואים יעקב עמידרור אמר בהתייחסו לחוברת של בן ישראל: "החידוש הכי גדול בחוברת של בן ישראל זו הקביעה שמדינת ישראל יכולה להכנס למהלך של התשה, שעד כה עשינו הכל כדי לא להגיע אליו. מול ארגון כמו חמאס ואם נעבוד נכון גם מול חיזבאללה אנחנו יכולים להחזיק מעמד שאופיו התשתי משום שיש לנו יכולות יותר טובות מאשר האויב. בנוסף, מול ארגוני טרור צריך לשלוט בשטח ולבודד את איזורי הפעולה.
עמידרור התייחס להגדרתו של בן אליהו את המנהרות כתווך חדש, ואמר שבניגוד לממד הסייבר, בתחום המנהרות יש נסיון צבאי בעולם וזו בעיה שרובה ברמה הטכנו-טקטית. "גם העובדה שהאוייב צץ מפירים של מנהרות לא היתה מקרית, הרי הלכנו כדי לחפש את המנהרות. ידענו היכן המנהרות אך לא היכן נמצאים כל הפתחים. "

לסיכום קרא עמידרור להפנים את המשמעות של יכולתה של מדינת ישראל לנהל התשה לאורך זמן מול אוייב שיש לו כמות גדולה מאוד של רקטות וטילים, צריך לעשות הכל כדי להכין את העורף, לבנות את המערך להגנת העורף והתשתית הצבאית מפני טילים וכן להקטין את מספרם. "במהלך קרקעי מהיר אפשר להוציא ערים רבות בישראל מטווח הטילים."

אבי יששכרוף, הפרשן לענייני ערבים של וואלה אמר כי ברור שהחמאס לא רצה הסלמה הדדית בעקבות חטיפתם ורציחתם של שלושת הנערים אך הם יצאו לקרב כדי לצאת מהבידוד הכלכלי שלהם. "הם נכשלו כישלון מוחלט. הם התרסקו. כל מה שהצהירו במהלך המלחמה לא הלך להם אבל דבר אחד יאמר לזכותם. הם המשיכו. זו היתה אחת המערכות הגדולות בתולדות מדינת ישראל 51 ימים ובכך הצליחו לפגוע בתדמית הישראלית בקרב הערבים בכלל והפלשתינים בפרט."
"התפיסה המדינית של ישראל אומרת שלפחות בסוגיה הפלשתינית אין פתרון אלא ניהול. אפשר לנהל את הסכסוך אבל אי אפשר לפתור אותו. הגישה הזאת יכולה להחזיק שנה, שנתיים בסוף היא תתפוצץ לנו בפנים, ואנחנו בעיקר בשנה הזאת, כולם מרגישים שמשהו בסוגיה הפלשתינית הולך ומתבשל. אני לא אומר שתהיה אינתיפאדה שלישית אבל יהיה פיצוץ."

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

36 תגובות

  1. ז'ונגלר
    אמנם סון טסו חי לפני 2500 שנה, אבל עדיין יש בו הרבה חוכמה וכדאי מאוד ללמוד אותו. זה הבסיס , למרות שעבר זמן רב מאוד מאז הוא נכתב. בסין היתה הגות צבאית ובארץ אין. היחידי שכתב על כך הוא ישראל טל בספרו "ביטחון לאומי" וחבל שרק הוא. אמנם צורות המלחמה השתנו אבל מן התבונה להקדיש לכך מחשבה ולבנות מודלים חדשים למלחמה מסוג זה ולא רק במובן הטכני ,אלא גם במהות המלחמה בתור שכזאת.בפילוסופיה של המלחמה לומדים למה ואיך להילחם ובאיזה כלי נשק להילחם. כמה מטוסים או כמה כוחות חי"ר לכל מלחמה מכל סוג שהוא היא שאלה כלכלית. מה שיש הוא מועט מדי. אני גם לא בטוח שרבים מהדרג המדיני והצבאי הבכיר למדו את קלאוזביץ במידה הצורך. לגבי המדיניות סליחה שניצחנו מה זה חשוב מי התחיל איתה. מה שחשוב הוא שלא ניסו לשנות אותה בכלל. ואת זה היה צריך לעשות מזמן. כמה אפשר להצטדק על זה שאנחנו מגינים על עצמנו. אנו משלמים על כך בדמים.

  2. אנו הולכים ומפסידים את הקרב המשולב דיפלומטי וכלכלי.
    לא שהצד השני צודק, אך אנחנו לא חכמים מספיק.

  3. ז'נגלר,הבעיה המרכזית של ישראל זה נתניהו.אפילו דני דנון,גילה גמליאל או סילבן שלום יכולים להיות ראשי ממשלה טובים.אין כאן עינין של אהבה או שינאה לנתניהו(מה יש לי לאהוב אותו,"נשב על שמפניה וגלידת פיסטוק ,ונחילף טיפים על איפור"). נתניהו חותר תחת אושיות המדינה! אף יהודי לא ירצה להגיע למדינה שראש הממשלה שלה אומר עליה שהיא" בסכנה קיומית", ביבי מתעלם מבעיות יסוד של דיור ובריאות.

  4. אני מסכים דווקא אם בן גוריון. צריך לחזור לתפיסת הביטחון שלו שבלעדי לא היינו כובשים בחזרה את הארץ… באופן אישי ממש לא מעניין אותי הפליטים הערבים בסוריה, ירדן ולבנון. הייתי שמח אם היו מתווספים אליהם עוד מיליון או שניים;)

  5. חיים
    את אומנות המלחמה קראתי (לא את הכל אמנם). ובחלקו זה פרימיטיבי. זה פחות מתאים ללוחמה המודרנית. היום מתנהלת מלחמת גרילה ולא צבא מול צבא או אדם מול אדם. היום זה קבוצה קטנה של אזרחים אל מול צבא, מדינה ואזרחים.

    לגבי המדיניות של סליחה שניצחנו – אתה כאחד שלמד מדעי המדינה בטח מבין שהמדיניות באה מהכיוון של האופוזיציה ולא הקואליציה (שיקולים פוליטיים).

  6. מדהים,
    אלטלנה אכן היה טבח כי בניסיון ההפיכה של הפלנגות של בגין, נרצחו 3 חיילי צה״ל. בוז לנסיון שיכתוב ההיסטוריה שהחכם הימני ניסה לעשות כאן.
    למי שרוצה לקרוא קצת עובדות, הנה:
    http://he.wikipedia.org/wiki/אלטלנה

    המדינה הוקמה, ובמדינה יש רק ארגון אחד שרשאי לשאת נשק התקפי וקוראים לו צה״ל. לא אצ״ל, צה״ל. אני יודע שהאותיות קרובות והרבה מהימין מתבלבלים. מתבלבלים, עד שהם מבקשים מצה״ל להחריב את דרום לבנון. אז הם נזכרים באותיות הנכונות.

    מלחמת לבנון הראשונה היתה מלחמה נוראית בו הימין ניסה להתערב בשלטון של מדינה אחרת והביא עלינו מאות הרוגים עד שעזבנו את לבנון.

    הסיבה שיש לנו היום אינטרנט מהיר וחיים מערבים היא אוסלו. לך תלמד את העובדות, חכם: כל ההשקעות הבינלאומיות שהפכו את ישראל למה שהיא, התרחשו בעקבות אוסלו. ברור לי שהחכמים מהימין לא יקראו את הכתבה הבאה, אבל מי שרוצה קצת עובדות, בבקשה:
    http://www.haaretz.co.il/opinions/1.1569402

    החכם הימני השני כתב שצריך להחריב את עזה ודרום לבנון ובלי תקשורת. איזה חכם. כוח האש המטורף שלנו ממש הצליח בצוק איתן העלוב והפתטי. לא הצלחנו לעשות דבר וסיימנו את המבצע הכושל עם אפס הישגים, צבאיים או מדיניים. מה שכן הצלחנו הוא לגרום לאמריקאים לעצור משלוח טילי הלפייר והנה מה שיש לעופר שלח להגיד על המבצע הבזוי הזה:
    http://www.haaretz.co.il/magazine/.premium-1.2605852

    ״בלי תקשורת״ – איזה חכם. החכם כאן הציע להחריב את עזה ובלבנון, כלומר להרוג כל אישה, ילד, זקן, נכה ועוד ביום השואה.
    ״בלי תקשורת״, כאילו לישראל יש מונופול על תקשורת. כאילו שאין סלולרים בעולם. כאילו שאין רשתות שידור אחרות. כאילו שאין סוכניות ביון. כאילו שהעולם ישתוק לאחר שנבצע טבח כזה. כאילו שרי האיחוד לא רוצים לסמן את כל המוצרים. כאילו מנכ״ל משרד החוץ לא מזהיר מפני המחיר הכבד שישראל עלולה לשלם בשל המשבר עם ארה"ב. להזכיר, מנכ"ל המשרד התריע ״כי ללא שיקום דחוף של היחסים, תתקשה ישראל להתמודד עם התחמשות חיזבאללה ולבלום את המהלך הפלסטיני באו"ם״. כאילו ארה״ב לא הודיע בכל פורום שניתן לעלות על הדעת, שבעקבות ההצהרותיו הגזעניות של נתניהו ובגלל הודעתו שתם המשא ומתן המדיני היא לא תבצע הערכה מחדש של המצב ותתחיל להימנע מווטו במועצת הביטחון.

    הימין בשלטון שנות דור וכל מה שהימין מצליח לעשות זה להפוך אותנו למדינה ערבית. שום דבר לא מצליח לכם, אין שום דבר שהשתפר בחיינו ב- 10 שנים האחרונות, בינתיים אתם אפילו לא מצליחים להקים ממשלה ימנית הזויה, למרות שלכאורה זה בכיס שלכם. פתאום כל האידיאלים נעלמים וכולם רבים על איך לשדוד את הקופה הציבורית ואיך לאפשר לחרדים להתחמק מגיוס לצה״ל (שאמור להשמיד את דרום לבנון ועזה) ע״י ביטול הסנקציה הפלילית. אתם אפסים, לא יוצלחים, שמצד אחד לכודים ברטוריקה המשיחיסטית הלאומנית ההזויה שלכם, שהודגמה כאן היטב, ומצד שני, באופק, מנצנצת לה המדינה הערבית שאתם מקימים כאן וגם אתם מבינים שזה לא טוב. הנה, הקיסר שלכם אמר זאת לאחרונה:
    http://news.walla.co.il/item/2805316
    טוב, הוא ידוע בכך שדעותיו הפכפכות, הרי הוא התבטא נגד שיחרור מחבלים והוא משחרר המחבלים מספר אחד והוא גם ידוע בכך שהוא לא מדייק. הוא אמר לא פיניתם לא עשיתם אבל מי שפינה את חברון היה נתניהו.

    קחו פופקורן לסרט בו אתם חיים. הימין הוא נמר של ניר ואפס מוחלט.

  7. "זונגלר" אם אתה אוהב כוח,אז תתאפר יפה כמו ביבי .ותיזדווג עם קרנף.

  8. ז'ונגלר
    הבעיה נובעת משני סיבות הרבה יותר מהותיות מאשר שמאל או ימין. ממשלות ישראל לדורותיהן מאז 1967 נוקטות במדיניות של "סליחה שניצחנו". מתנצלים על זה שאנו יורים בראש וראשונה כדי להגן על עצמנו. לחכות עד שיש אצלנו הרוגים והמשמעות היא אחת. אחרי אושוויץ מותר להרוג יהודים. הסיבה השניה היא שלעם היהודי לכול אורך ההיסטוריה שלו לא היתה הגות מדינית כמו ביוון , עצם הדיון בדבר מהותה של המדינה ככזאת. הניסיון היחידי בדבר ניהולה של המדינה הוא ספרו של שמואל "ספר המלוכה" אשר אבד. כל המעוניינים בהגות מסוג זה מומלץ לקרוא את ספריהם של שני חכמים סינים מלפני 2500 שנה. ספרו של סון טסו " חוכמת המלחמה" וספרו של חאן פי – צה "חמשת הטפילים".

  9. המצונזר
    כמה שאתה צודק.

    השמאלנים סובלים מסינדרום "נערי הכאפות".
    האנשים האלו נולדו בשביל לסבול.
    כל החיים שלהם הם סבל והם מחפשים את מי להאשים בסבל שלהם.
    הם מאשימים את כל העולם חוץ מעצמם.

    אנחנו יכולים רק לרחם עליהם. הם מיסכנים.

    לכן זה לא מפתיע שהם יתחברו לאויבים שלהם (כי הם לא יכולים לנצח אותם).
    הבעיה מתחילה כאשר הם מנסים להנחיל את התבוסתנות שלהם על שאר הסביבה.
    אותה סביבה שדווקא מגנה עליהם.

    צריך לפעול ביד קשה בבוגדים האלו. כמו שצריך לפעול ביד קשה מול האויבים שלנו.
    בליצרקיג על לבנון – זה הפתרון. (לא צריך להכנס עמוק מדי אל לבנון).
    פצצות על כל עזה (אם ימותו כמה ילדים ערבים – לא נורא. פחות מחבלים פוטנציאלים. מה גם שבכל מקרה מאשימים אותנו בהרג ילדים).
    לא צריך להכניס כוח קרקעי רק בשביל שלא יהיו אזרחים ערבים חפים מפשע שיפגעו.
    גם כך 93% מהעזתים הם אנטישמים.
    צריך להפציץ אותם פעם אחת כמו שצריך. עם טנקים ומטוסים. ורק אחר כך להכניס חי"ר.
    צריך להחריב את עזה ודרום לבנון עד היסוד עם כל הנסראלות והילדים שלהם.

    וחשוב יותר מכל – לא להכניס שום אמצעי תקשורת לאיזור לחימה במלחמה הבאה.

    כמובן, שעכשיו אתה תוכל לראות את השמוליקים צצים מהחורים שלהם ויתחילו לבכות כמה נורא ואיזו גזענות… חכה תראה.. הם מאוד צפויים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן