גיליון מיוחד של כתב העת Science חוזר אל בנג'מין פרנקלין, תומס ג'פרסון והאוניברסיטאות הראשונות כדי לבחון כיצד נקשרו ידע, חינוך וחירות בסיפור הקמתה של ארצות הברית – ומדוע ההבטחה המדעית מעולם לא קוימה באופן שווה כלפי כל האמריקנים
כשהאמריקנים אימצו את הכרזת העצמאות לפני 250 שנה, הם לא הקימו מעצמה מדעית. לא היו בארצות הברית אוניברסיטאות מחקר מן הסוג המוכר כיום, הממשלה כמעט שלא מימנה מחקר, והמרכזים החשובים של המדע העולמי נמצאו באירופה. ובכל זאת, האמונה בידע, בסקרנות ובהתקדמות הייתה שזורה כבר מראשיתה ברעיון האמריקני. גיליון מיוחד של כתב העת Science, שפורסם לרגל יובל ה־250 לארצות הברית, בוחן את הקשר המורכב בין ההבטחה הדמוקרטית לבין המדע האמריקני – קשר שהוליד הישגים עצומים, אך גם הדרה, ניצול והרס.
בנג'מין פרנקלין גילם אולי יותר מכל אדם אחר את החיבור הזה. הוא היה מדינאי ומנסח של מוסדות פוליטיים, אך גם חוקר טבע ונסיין שהתעניין בחשמל, במטאורולוגיה, בזרמי ים ובדרכים מעשיות לשיפור החיים. מבחינתו, החיפוש אחר חוקי הטבע והחיפוש אחר צורת שלטון טובה יותר נבעו מאותו מקור: ההנחה שבני אדם מסוגלים להבין את העולם ולשנות אותו באמצעות תבונה, בדיקה וניסיון.
גם תומס ג'פרסון ראה במדע ובחינוך תנאי להצלחתה של הרפובליקה. לאחר שסיים את כהונתו כנשיא הקדיש מאמצים רבים להקמת אוניברסיטת וירג'יניה. הוא אף הורה להקים מעבדת כימיה במרתף בניין הרוטונדה שלה, בהשראת הכימאי הצרפתי אנטואן לבואזיה, שאת עבודתו הכיר בתקופת שליחותו בצרפת. ג'יימס מדיסון ניסח את העיקרון במילים ברורות: מוסדות של ידע צריכים להיות יעד מועדף של כל עם חופשי.
המדע נכנס גם לחוקה
הקשר בין ידע למדינה החדשה לא נותר בגדר רעיון מופשט. חוקת ארצות הברית העניקה לקונגרס סמכות לקדם את התפתחות המדע והאמנויות השימושיות באמצעות הגנה מוגבלת בזמן על זכויותיהם של מחברים וממציאים. הסעיף נועד לעודד יצירה והמצאה באמצעות פטנטים וזכויות יוצרים. הוא לא הקים מערכת למימון מחקר, אך ביטא את ההכרה בכך שייצור ידע אינו עניין פרטי בלבד: הוא עשוי לשרת את החברה כולה.
עם זאת, האוניברסיטאות האמריקניות הראשונות עדיין לא היו מוסדות מחקר במובן המודרני. רובן עסקו בעיקר בהוראה, בהכשרת אנשי דת ובחינוך מוסרי של בני האליטה. רק בסוף המאה ה־19, ובייחוד עם הקמת אוניברסיטת ג'ונס הופקינס בשנת 1876, החל להתבסס בארצות הברית מודל חדש שחיבר בין הוראה, לימודים מתקדמים ויצירת ידע מקורי. המודל נשען במידה רבה על אוניברסיטאות המחקר הגרמניות, אך האמריקנים התאימו אותו לחברה ולכלכלה שלהם.
במאה ה־20 נוסף למערכת מרכיב מכריע: המימון הפדרלי. מלחמת העולם השנייה המחישה לממשל כי אוניברסיטאות, חברות ומעבדות מסוגלות לספק פתרונות למשימות לאומיות דחופות. לאחר המלחמה התפתחה מערכת שבה סוכנויות ממשלתיות מימנו חוקרים על בסיס תחרות וביקורת עמיתים, בעוד האוניברסיטאות שמרו על מידה רבה של עצמאות בקביעת דרכי המחקר. השילוב בין כסף ציבורי, תחרות מדעית וחופש אינטלקטואלי נעשה לאחד מיסודות ההצלחה האמריקנית.
הבטחה שלא נועדה לכולם
אלא שהשפה האוניברסלית של חירות, שוויון וידע התקיימה לצד מציאות שונה לחלוטין. בשנת 1776 רוב הנשים לא יכלו ללמוד באוניברסיטאות, וילידים אמריקנים ואפרו־אמריקנים הוצאו כמעט לחלוטין מן המוסדות שהגדירו מהו ידע ומי רשאי לייצר אותו. מיליוני בני אדם חיו בעבדות, וגם מומחיותם החקלאית והטכנולוגית נוצלה בלי ששמותיהם או תרומתם הוכרו.
הבוטנאית ברונדה מונטגומרי מזכירה בגיליון Science כי משועבדים הביאו עמם ידע חיוני בגידול אורז, אינדיגו, טבק וקנה סוכר. היא מספרת גם על אנטואן, אדם משועבד מלואיזיאנה, שיצר בשנת 1846 את זן הפקאן המסחרי המורכב הראשון. במקרים רבים נרשמו ההישגים לזכות בעלי העבדים, ואילו בעלי הידע עצמם נותרו חסרי שם.
זהו אחד הניגודים המרכזיים בתולדות המדע האמריקני: חברה שהעלתה על נס את חירות המחשבה הסתמכה במשך דורות על שלילת חירותם של רבים. היא עודדה המצאות, אך לא הכירה תמיד בממציאים. היא הרחיבה את גבולות הידע, אך גם השתמשה בשפה מדעית כדי להצדיק היררכיות גזעיות, עיקור כפוי ואפליה.
אותו מנגנון – תועלת עצומה וכוח הרסני
הגיליון המיוחד של Science אינו מציג את ההיסטוריה האמריקנית כרשימת ניצחונות. עורכיו בחרו לבחון שישה צמתים שבהם המדע, המדינה והחברה נפגשו: פרויקט מנהטן, תרומתם המושכחת של משועבדים לחקלאות, הופעת הביוטכנולוגיה, עליית עמק הסיליקון, תנועת האאוגניקה ותוכנית החלל.
כל אחד מן המקרים האלה חושף סתירה. פרויקט מנהטן הוכיח את יכולתם של מדענים, מהנדסים, תעשיינים והממשלה לפעול יחד בקנה מידה שלא נודע קודם לכן – אך התוצאה הייתה גם נשק להשמדה המונית ומערכת מחקר סודית שכמעט לא הייתה כפופה לפיקוח דמוקרטי. תוכנית החלל הרחיבה את הידע האנושי והולידה טכנולוגיות חדשות, אך צמחה מתוך תחרות צבאית בין מעצמות. עמק הסיליקון הפך לסמל של יוזמה פרטית, אף שהתבסס על תקציבי ביטחון, הזמנות ממשלתיות, השקעה באוניברסיטאות וקליטת מהגרים.
אין כאן טענה שהישג מדעי מתבטל משום שנעשה בו שימוש מזיק, או שכל השקעה ממשלתית מובילה בהכרח להתקדמות. הטענה היא שהמדע אינו פועל מחוץ לחברה. המוסדות המממנים אותו, האנשים המחליטים אילו שאלות לחקור והגופים הנהנים מתוצאותיו משפיעים כולם על כיוונו.
אמון אינו נוצר באמצעות יחסי ציבור
הולדן ת'ורפ, העורך הראשי של כתבי העת ממשפחת Science, מציב את שאלת האמון במרכז מאמר הפתיחה שלו. לדבריו, הקהילה המדעית מרבה להסביר לציבור מדוע המדע חשוב, אך הסברה לבדה אינה יוצרת אמון. ההיסטוריונית בוורלי גייג', שאותה ראיין, ניסחה זאת בפשטות: „אמון נוצר כשעושים את מה שאומרים שיעשו, ועושים זאת היטב.”
הציבור אינו חייב להתעלם מן הכישלונות כדי להאמין במדע. אפשר להכיר בתרומתם של מחקרים לבריאות, לתוחלת החיים, לטכנולוגיה ולכלכלה, ובה בעת לשאול מי זכה ליהנות מהם, מי נשא בסיכונים ומי לא הורשה להשתתף. גייג' טוענת שביקורת עצמית אינה עדות לחולשה. להפך: היא מאפשרת למוסדות להתקרב אל היעדים שהם עצמם מצהירים עליהם.
הדבר נכון במיוחד כאשר מוסדות המדע נתונים ללחץ פוליטי. המודל האמריקני הצליח לא רק משום שהוקצו לו סכומי כסף גדולים, אלא משום שהענקת המימון נשענה במידה רבה על איכות המחקר, תחרות פתוחה וביקורת של חוקרים. החלפת העקרונות האלה בנאמנות פוליטית או בהחלטות שרירותיות עלולה לפגוע בתשתית שנבנתה במשך דורות. רונלד דניאלס, נשיא אוניברסיטת ג'ונס הופקינס, מזהיר כי קל הרבה יותר להרוס מוסדות מתפקדים מאשר להקים אותם מחדש.
אהבת מולדת שאינה עוצמת עיניים
אחד המאמרים בגיליון מציע לחשוב על ההיסטוריה המדעית של ארצות הברית כעל ויכוח בין אוהבים: לא הערצה עיוורת המתעלמת מן הכשלים, אך גם לא ביקורת השוללת כל הישג. ארצות הברית אכן יצרה מערכת מחקר שהרחיבה במידה עצומה את הידע האנושי. אותה מערכת גם שירתה מלחמות, חיזקה מוקדי כוח והדירה אנשים שהיו שותפים ביצירת הידע.
יובל ה־250 אינו רק הזדמנות למנות פרסי נובל, המצאות ומשימות חלל. הוא מאפשר לשאול האם המדע האמריקני עדיין מחויב להבטחה של ידע הפתוח לביקורת, של הזדמנות המבוססת על כישרון ושל תועלת שאינה שמורה למעטים. זהו גם המבחן של 250 השנים הבאות: לא רק אילו תגליות ייעשו, אלא איזה סוג של חברה תבחר לעשות בהן שימוש.
זוהי הכתבה הראשונה בסדרת „אמריקה במבחנה”, המבוססת על הגיליון המיוחד של Science לציון 250 שנה לארצות הברית. הכתבה הבאה תעסוק בהולדתה של אוניברסיטת המחקר האמריקנית ובהשפעת המודל הגרמני.
עוד בנושא באתר הידען
- 250 שנה לארצות הברית: כך נבנתה מעצמת המדע הגדולה בעולם — וכך היא מסכנת את עתידה — סקירת הרקע הרחבה על עליית ההגמוניה המדעית של ארצות הברית והאיומים עליה כיום.
- עבודת האל דרך מדע פופולרי – על ג'וזף פריסטלי ולידתה של ארצות הברית — על החיבור בין המדע, הנאורות, בנג'מין פרנקלין והמהפכה האמריקנית.
- המלחמה על המדע עולה שלב: חייבים להחזיר את האמון במדע כדי להציל את הדמוקרטיה ואת עתיד האנושות — על הקשר בין ראיות מדעיות, אמון במוסדות ותפקודה של דמוקרטיה.
- היהודים, הנאצים והמירוץ אחר פצצת האטום — על תרומתם של מדענים מהגרים מאירופה ליוזמת פרויקט מנהטן ולהקמת המערכת המדעית האמריקנית של תקופת המלחמה.
- על אאוגניקה וגנטיקה – כיצד תשנה ההנדסה הגנטית את חזון הגזע העליון — על שורשי האאוגניקה, חוקי העיקור והקשר בין גנטיקה, כוח פוליטי ואפליה.
- ירידה באמון הציבור במדענים ובתרומת המדע לאנושות בארה"ב — נתונים על שחיקת האמון במדענים ועל הפערים הפוליטיים ביחס למדע בארצות הברית.
