חקלאות יכולה להיות בת קיימא ואפילו לספוח פחמן

עבור רוב האנשים הקשר בין דלק מחצבי לגזי-חממה ידוע ומוכר. פחות אנשים מודעים ל״תרומת״ החקלאות להתחממות העולמית, ״תרומה״ שניתן להפחיתה ולהפכה לספיחת גזי-חממה ע"י ניהול נכון של המשק החקלאי

חקלאות. איור: shutterstock
חקלאות. איור: shutterstock

עבור רוב האנשים הקשר בין דלק מחצבי לגזי-חממה ידוע ומוכר. פחות אנשים מודעים ל״תרומת״ החקלאות להתחממות העולמית, ״תרומה״ שניתן להפחיתה ולהפכה לספיחת גזי-חממה ע"י ניהול נכון של המשק החקלאי.

חקלאות ויערנות מהוות מקור של כ 20% מכלל פליטות גזי-חממה. חיות משק, דשנים, שריפת גזם ועוד גורמים לפליטות של מתאן, תחמוצת-חנקן, דו תחמוצת הפחמן או שילוב של כל הגזים שגורמים להתחממות. על כך נוספת הפגיעה ביערות וכריתה לצורך גידולים חקלאיים.
אלא שאין זה מצב הכרחי שכן חקלאות ויערנות יכולות להוות מקור לספיחת דו תחמוצת הפחמן, משום שצמחים נושמים דו תחמוצת הפחמן ומאכסנים את הגז בקרקע. כלומר השימוש בקרקעות יכול להיות חלק מהפתרון ולא הבעיה. החל מ 2016 מתבצע מיזם מטעם המחלקה הסביבתית של האו"ם. מטרת המיזם היא לעזור לחקלאים בעולם כולו להעריך את כמות הפליטות ולנהל את משקם כך שיהיה בעל מאזן פחמן חיובי, כלומר לנהל את השימוש בקרקע כך שתהיה ספיחת פחמן ותימנע מפליטות גזי חממה.

מיזמים לניהול בר-קימא למען מיתון שינויי האקלים

מופעלים בין היתר בהרי האנדים באזורים ביצתיים בהם יש בקרקע ריכוז גבוה של פחמן, – אזור ״שפקבום וולד״ ( Spekboomveld) שבדרום אפריקה בו יש סיכון לקרקע בגלל רעית יתר ופגיעה בקרקע חקלאית. – מיזם דומה קיים גם סביב אגם טאנה שבאתיופיה , כך גם ביערות מקומיים במערב קניה. במיזם משתמשים בכלים שפותחו ע"י ״סביבה עולמית״ (GEF ) ונקרא המיזם לרווח מפחמן (Carbon Benefits Project ) בשיתוף עם האו"ם ואוניברסיטת קולורדו. הכלים מאפשרים לחקלאים למדוד ולדעת איך פעילותם משפיעה על האקלים לחיוב או לשלילה. לרשות החקלאים עומד ״אתר המיזם״ בו הם מקבלים מידע שיעזור להם לשנות את השימוש בקרקע ולהשוות את השינוי למצב הקודם.

הכלים בהם החקלאי יכול להשתמש הם שינוי הגידול, מחזור זרעים, חידוש קרקע פגועה, ״חקלאות-יער״ וכמובן יעור מחדש. עד כה איפשר המיזם הערכה של ״רווח מפחמן״ ע"י ניהול קרקע נכון ב 130 מדינות. אחת המדינות בהן יש תוצאות היא אתיופיה שבה יושם ״ניהול קרקעות בר-קיימא״ ב 2005, רווח משני מהתכנית היה ספיחה מוגברת של פחמן בקרקע והפחתה בפליטות. המיזם באתיופיה השתרע על כ-6,000 קמ"ר, ובין 2005 ל-2014 היתה ירידה של שני אחוז (2%) כל שנה בסך הפליטות של אתיופיה כולה.

בסין יושמה השיטה ע"י נטיעת מטעי גוג'י (Lycium barbarum) שגודלו על קרקעות שהומלחו וננטשו. שוב הסתבר כי הרווח היה כפול, המטעים שגשגו ועזרו לשפר את איכות הקרקע והשיחים קלטו דו תחמוצת הפחמן בשיעור של כ 30 טון לכל קמ"ר כל שנה. נוסף לכך הסתבר כי המגדלים הרוויחו יפה וכך שיפר המיזם את המצב החברתי.

אוניברסיטת קולורדו בשיתוף עם אוניברסיטת ברן ממשיכות ומשדרגות את הכלים ומתאימות אותם על-פי המשתמשים ע"י קישורים לטכנולוגיות שימור ולבסיס נתונים בהם יש גם המלצות של האו"ם למאבק במידבור.

מיזמים כאלה מצביעים על כלים שיאפשרו למשתמש בכל מדינה ובכל מחוז להעריך את ההשפעה של הפעילות החקלאית על האקלים, למתן את פליטות גזי החממה ולתגבר את ספיחת הגזים ע"י ניהול נכון של המשק החקלאי על כל מרכיביו וסביבתו וכך לייצר מזון תוך עזרה במאבק למיתון ההתחממות העולמית.

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

2 תגובות

  1. הייתי מצפה מבעל תואר דוקטור לא לכתוב משפט כמו" צמחים נושמים דו תחמוצת הפחמן".
    הם לא נושמים את הגז ובטח שלא מאחסנים אותו בקרקע.
    הם קולטים אותו כחלק מתהליך ההטמעה לסוכר ולא מאחסנים אותו בקרקע .

  2. הרעיון מעולה, הוא גם הופך את העולם לנעים יותר. בשורה התחתונה המשמעות שלו, שהיא מקסימה בעיניי, היא הגדלת שטח היערות בעולם.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן