יערות הגשם תלויים באבק ממדבר סהרה

הנתונים הראו שעמק בודולה "מספק" כ-65% מכמות האבק המגיעה אל יערות האמזונס, וכי אפריקה "מייצאת" ליערות הגשם באיור האמזונס כ-50 מיליון טונות אבק מדי שנה. הערכה זו גבוהה בהרבה מאומדן קודם (שעמד על 13 מיליון טון בשנה), והיא מתאימה לחישובים תיאורטיים שנעשו באחרונה

יער הגשם
קיומם של יערות הגשם תלוי באספקת מינרלים המגיעים על גבי חלקיקי אבק ממדבר סהרה, מעברו השני של האוקיינוס האטלנטי. קבוצת מדענים בראשותו של ד"ר אילן קורן, מהמחלקה למדעי הסביבה ולחקר האנרגיה במכון ויצמן למדע, גילתה כי יותר ממחצית כמות האבק החיונית מגיעה מעמק הבודולה שבצפון צ'אד. המדענים הציעו הסבר לתופעה, המתבסס על מבנהו הייחודי של העמק.
קיומם של יערות הגשם באיזור האמזונס תלוי באבק שמגיע מהמדבר הגדול בעולם – מדבר סהרה. כמויות הגשם הגדולות שיורדות באמזונס גורמות לשטיפה מתמדת של המינרלים מהקרקע. ענני אבק מהסהרה, העוברים מרחק של כ-5,000 ק"מ מעל לאוקיינוס האטלנטי, נושאים מינרלים חיוניים אלו ומנחיתים אותם על הקרקע, כמעין סיוע אווירי שמאפשר את המשך קיומם של היערות. ללא אספקת המינרלים הקבועה מהסהרה, אפשר להניח כי יערות הגשם היו נכחדים, ואיזור האמזונס היה הופך ל"מדבר רטוב".
בשנים האחרונות התברר כי אחד המקורות העיקריים לאבק הוא עמק בודולה בצפון צ'אד, אך ניסיונות להעריך באופן  כמותי את כמות האבק הנפלטת מהסהרה בכלל ומעמק בודולה בפרט, נתקלו בקשיים. ד"ר קורן ושותפיו למחקר השתמשו בנתוני לוויין שנאספו במכשירים שונים, ששילובם איפשר לראשונה לקבל מידע כמותי על משקל האבק. מדידת כמויות האבק נעשתה בכמה נקודות: כאשר ענני האבק נמצאו בסמוך לעמק בודולה, עם הגעתם לאוקיינוס האטלנטי, ובנקודה נוספת מעל האוקיינוס. בדרך זו הצליחו המדענים לקבל הערכה טובה יותר של כמות האבק שמגיעה ליעדה בדרום אמריקה.
הנתונים הראו שעמק בודולה "מספק" כ-65% מכמות האבק המגיעה אל יערות האמזונס, וכי אפריקה "מייצאת" ליערות הגשם באיור האמזונס כ-50 מיליון טונות אבק מדי שנה. הערכה זו גבוהה בהרבה מאומדן קודם (שעמד על 13 מיליון טון בשנה), והיא מתאימה לחישובים תיאורטיים שנעשו באחרונה.
ד"ר קורן בחן את התכונות המיוחדות של העמק, המאפשרות לו למלא תפקיד כה משמעותי בשחרור האבק. "הסתכלתי בתצלום לוויין של האזור, והתשובה הייתה מול עיני". עמק בודולה תחום משני עבריו בגושי הרים בזלתיים עצומים, כך שהוא מעוצב כמעין משפך בעל פתח צר. הרוחות מתנקזות אל תוך העמק, ועוברות "מיקוד" דרך פתח המשפך, בדומה לדרך שבה עדשה אופטית ממקדת את קרני האור. כך נוצרות מעין "מנהרות רוח" המכסות שטח נרחב, ומתקדמות מצפון-מזרח לכיוון הפתח. סילוני הרוח החזקים מרימים את כמויות האבק הגדולות המצטברות בעמק – תוצר השחיקה של ההרים הסמוכים.   

 

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן