סיקור מקיף

הרבה גוזלים זה סימן טוב, אבל האם הם מתפתחים יפה?

איזה מידע אוספות ציפורים לפני שהן מחליטות היכן לקנן ולהטיל

מרית סלוין


תצלום:  Science: אחד הקנים שנבדקו בניסוי. חטפיות   רבות נטשו את החלקה ה

החלטות שבעלי חיים מקבלים עשויות לעתים להיות גורליות. בחירת בית גידול טוב היא דוגמה להחלטה כזאת. במקרים רבים היא קובעת אם בעל החיים יביא צאצאים רבים או מעטים ואם הצאצאים ישרדו או ייכחדו.

כשמדובר בהחלטות הרות גורל מעין אלה בעלי החיים מבססים את הבחירה שלהם על מידע שאספו מהסביבה. לעתים זאת משימה מורכבת ביותר: הסביבה אוצרת מידע רב, שממנו צריך בעל החיים לדלות את הרמזים שיסייעו לו בהחלטתו.
אקולוגים מכנים את המידע שאוספים בעלי חיים מהסביבה "מידע ציבורי". אבל אילו שיקולים מנחים את איסוף המידע? אילו רמזים סביבתיים מסייעים לבעלי חיים להחליט על המקום שבו יגדלו את צאצאיהם, ואיך הם מנצלים את המידע הזה לצורך קבלת ההחלטה?

את השאלות הללו החליטה לבדוק חוקרת הציפורים בלנדין דוליגז מאוניברסיטת אופסלה בשוודיה. את מחקרה ערכה דוליגז באתר ניסויי באי גוטלנד שבשוודיה, שבו מקננות חטפיות – ציפורים נודדות המטילות ודוגרות בצפון-מערב אירופה. החוקרת השוודית ידעה שהחטפיות נוהגות להציץ לקנים של שכניהן, אבל, כפי שסיפרה לכתב העת " ,"Science"אף אחד לא התמקד בפשר ההתנהגות הזאת. אני חשבתי שזהו סימן לכך שהן אוספות אינפורמציה".

דוליגז שיערה שהמידע שאוספות החטפיות הוא על מידת ההצלחה של רביית חבריהן. במלים אחרות, הן פשוט סופרות את הגוזלים שנמצאים בקנים. על מנת לאשש את השערתה היא וצוות המחקר שלה יצרו ארבע חלקות ניסוי שבכל אחת כמה קנים. בחלקה הראשונה החוקרים דימו שיעור רבייה גבוה: הם העבירו אל הקנים שבה גוזלים מחלקה אחרת, וגרמו לכך שהיו בה הרבה

צאצאים. בחלקה השנייה, זו שממנה נלקחו הגוזלים, היה כביכול שיעור רבייה נמוך. לצדן היו שתי חלקות ביקורת, שהושארו במצבן הטבעי.

החוקרים תיעדו את את תנועות הציפורים בין החלקות במשך שלוש שנים וספרו כמה ציפורים היגרו אל החלקות השונות וכמה ציפורים נטשו אותן. כך הם עקבו למעשה אחרי דרך קבלת ההחלטות של הציפורים.

"בהסתמך על הנחת 'איסוף המידע הציבורי', ציפינו שההגירה אל החלקות תגדל ושנטישתן תקטן ככל שעולה הצלחת הרבייה", כתבו החוקרים. אולם הציפורים הפתיעו אותם. מתברר שהחטפיות משתמשות באינפורמציה נוספת, והחלטתן יותר מתוחכמת מהמצופה.

חטפיות שהגיעו לחלקות בחיפוש אחר מקום הטלה בחרו ברובן להטיל את הביצים בחלקה ה"מוצלחת", לאחר שכנראה ספרו את מספר הגוזלים בכל אחת מהחלקות. בשנה הראשונה ההגירה הגדולה היתה איפוא לחלקה ה"מוצלחת", בהשוואה לחלקות הביקורת, וודאי בהשוואה לחלקה ה"גרועה" שבה היה שיעור ההגירה הנמוך ביותר. עד כאן פעולות הציפורים תאמו את ההשערות.

אבל בשנה השנייה נכנס מידע חדש למערכת השיקולים של הציפורים. בחלקה שבה הגדילו החוקרים את מספר הגוזלים, ההורים נאלצו לחלק את המזון למספר רב של פיות, והדבר הביא להתפתחות גוזלים קטנים ופחות מוצלחים.

החטפיות שקיננו בחלקה הזאת הבינו מה מתרחש, ובאותה שנה מצאו החוקרים כי חטפיות רבות נטשו את החלקה ה"מוצלחת". חטפיות נטשו גם את החלקה ה"גרועה". לעומת, זאת בשתי חלקות הביקורת לא היה שינוי בממדי ההגירה. החוקרים מוסיפים כי ההגירה לחלקה המוצלחת המשיכה להיות הגבוהה ביותר, מה שמלמד כי ציפורים שבאו מבחוץ אינן חשופות למידע הגלוי לעינן של הציפורים תושבות החלקה.

"תבנית ההתנהגות הזאת רומזת שהציפורים משתמשות במידע על כמות הגוזלים וגם על איכותם כאשר הן עומדות בפני החלטה על בחירת מקום הקינון. כאשר הציפורים מבחינות שהכמות או האיכות של הגוזלים נמוכה, הן מעריכות את החלקה כגרועה ומחליטות לעזוב", כותבים החוקרים.

"התוצאות שלנו מדגישות את המורכבות של התהליכים הקוגניטיוויים המעורבים בשימוש ב'מידע ציבורי'", מסכמים החוקרים. "החלטות שונות מתבססות על רמזים שונים, ופרטים השונים זה מזה משתמשים ברמזים האלה באופן שונה, בהתאם למיומנויות ולניסיון החיים שלהם".

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן