אסף רוזנטל מרחיב את היריעה בעקבות הידיעה המסעירה מסוף השבוע אודות היעלמות הדגים ופירות הים בתוך חמישים שנה
בצעד לא אופייני הודיעה יפן כי ניתנה הוראה לצי הדיג להוריד את כמות דגי-הטונה הנידוגים לחצי. בשר הטונה משמש להכנת “שוסי /שסימי” וככזה נחשב למעדן ביפן ובמסעדות יפניות ברחבי העולם, מה שמזין את הביקוש הרב.
כ-10.000 טון דגי טונה נצרכו כל שנה רק ביפן, הדייג הפראי של דגי טונה גרם לדילדול חריף ולכן ניקבעו מיכסות.
במשך שנים לא צייתה יפן למיכסות בטענות שונות ומשונות, השנה הודיעה כי “למרות הפגיעה בכלכלה ולמרות הדרישה לדגים, היא מסכימה למיכסות, מתוך ההכרה כי דייג-יתר יפגע בענף”. ההודעה התקבלה בשמחה ע”י כל הגופים הירוקים ולמרות זאת מזהירים כי ללא צמצום משמעותי נוסף בכמויות הדייג קיימת סכנה ממשית לקיום המין.
מין דגים אחר הוא הבקלה, COD. מאז 2001 מציעים חוקרי דגים להפסיק לחלוטין את דייג הבקלה בים-הצפוני, מתוך הבנת הצורך לאושש את אוכלוסית הבקלה, הסכימו הרשויות (האיחוד הארופי) להפחית בהדרגה את מיכסת הדייג – מ 100.000 טון ב-1990 ל50.000 טון שנידוגו ב-2000, ובהמשך ירדה המיכסה ל-23.000 טון ב-2006, ולמרות זאת אין האוכלוסיה מתאוששת. מסתבר כי הבעיה היא ב”דייג עקיף”, דייג שמכוון למיני דגים אחרים (“חמור-ים” “לבנין” ואחרים ) אינו בררני וכאשר ברשת עולים גם דגי בקלה אין הם מוחזרים לים (ואין הם ניכנסים לחישוב המיכסות), וכך בעצם ממשיכה הפגיעה באוכלוסיה למרות כוונות השימור.
מאחר ודגי הטונה כמו הבקלה הם דגים טורפים שמקומם בשרשרת המזון גבוה – בחלק העליון של הפרמידה, פגיעה באוכלוסיתם היא פגיעה אנושה בכל המערכת הימית, כלומר קיום אוכלוסיות בריאות של הטורפים חשוב למערכת. כדי לאפשר לאוכלוסיות להתאושש, מציעים המומחים לקבוע איזורים נרחבים בהם יהיה אסור הדיג לחלוטין, מאין שמורות ימיות נרחבות.הפגיעה הכלכלית המידית ברורה, היתרון הכלכלי העתידי גבוה בהרבה.
כולנו שומעים, חדשות לבקרים איך משפיעה האנושות על הסביבה ויותר מכך על האקלים העולמי. מסתבר כי לא רק לנו השפעה, בדיקות ומחקרים הראו איך תנועת הפלנקטון (בעלי חיים זעירים) והפיטופלנקטון (צמחים זעירים) וכן תנועת להקות דגים, משפיעים על זרמי האוקינוסים. הבסיס המזוני לקיום באוקינוסים הם אותם בעלי חיים וצמחים זעירים שמהווים את רוב ה ביו-מסה בימים, חשיבותם למערכת ידועה זה מכבר, בחישוב הערך הקלורי הסתבר כי לפלנקטון (ופיטופלנקטון) ערך אנרגטי ששווה פי חמישה מהצריכה של כל האוכלוסיה האנושית. ייצור אנרגיה של היצורים הזעירים שנעים בכמויות ענק משפיע על זרמי האוקינוסים, כך בניגוד למה שהיה מקובל עד כה – שהפלנקטון פסיבי לחלוטין. מתברר כי תנועתו גורמת להעצמת הזרמים האוקיאניים, אותם זרמים שנעים במחזוריות מצפון לדרום (וחזור), מקבלים תאוצה ע”י תנועת החיות בים, להקות דגים, לוויתנים, פנלקטןן ופיטופלנקטון, כולם נעים בעזרת הזרמים ותוך כדי כך מעצימים אותם.
על פי החוקרים תרומת התנועה שווה לתרומת הרוחות ולתנועת השפל והגאות. התנועה מעלה מים קרים רוויי מזון מהעומק לפני הים, כלומר מזינה את המערכת. ההשפעה האנושית על מערכות האקלים העולמי – התחממות עולמית, משפיעה גם על מערכת הרוחות והזרמים באוקינוסים, השפעה ש.. שוב פוגעת במחזוריות תנועת המזון וכך במשוב פוגעת במערכת הסביבתית.
פגיעה נוספת הולכת ומתגברת מופיעה כ “אזורים מתים” (ocean dead zones) אזורים נרחבים באוקינוסים בהם אין חיים. זה מכבר ידוע המושג “אזור מת” באוקינוסים. אצות ופיטופלנקטון מתרבים וצומחים במהירות גבוהה בהרבה מהרגיל, ומגיעים לצפיפות (ביו-מסה) גבוהה במאות אחוזים מעל לצפיפות הטבעית, לא רק ריבוי מהיר אלא גם מחזור חיים מהיר /קצר, שבסיומו שוקעים הצמחים לקרקעית האוקינוס. השקיעה מפרה את איזון הגאזים במפלס העליון, מורידה את כמות החמצן במים. בקרקעית נאכלים הצמחים ע”י בקטריות שלצורך פעילותן “גוזלות” חמצן וכך איזורים בהם מופיעה התרבות האצות והפיטופלנקטון הופכים לאזורים חסרי חמצן שבהם אין חיים.
מייחסים את התופעה לזהום… בעיקר ע”י חומרי דישון זרחניים שנשטפים לים ע”י נהרות, זהום משטחי חקלאות כתוצעה מדישון יתר, הדשנים נשטפים לעומק ובהמשך מגיעים לנחלים ונהרות שנשפכים לים. גם לביוב שאינו מטוהר חלק נכבד בהזרמת חמרי מזון לאוקינוסים. התחזית היא כי ב 2030 יזרימו הנהרות 15% יותר “חמרים מזינים” לאוקנוסים ובכך יעצימו ויגדילו את ה “אזורים המתים”.
ה” אזורים המתים” גדלים בהתמדה : על פי דווח אחרון של האו”ם קיימים כ 200 “אזורים מתים”, כמות גדולה ב-34% מלפני שנתיים. “אזורים מתים ” מופו בים-פינלנד, לגונת פוסו (גאנה), שפכי הנהרות – הפנינים וצ'נגיאנג בסין, שפך נהר המרסי באנגליה, בים האגאי (יוון), מפרץ פאראקאס בפרו, שפך נהר המונדגו בפורטוגל, מפרץ מונטווידאו באורוגוואי, מערב האוקינוס ההודי, מול חופי קליפורניה, מול חופי פלורידה, מפרץ מקסיקו, גודלם של האזורים מגיע למאות אלפי קמ”ר, כך שכאשר יצורים / דגים ניקלעים לאיזור כזה אחד גורלם – מוות בחנק. כלומר ה”אזורים המתים” מהווים מלכודת מוות לדגים רכיכות ויונקים ימיים, הנזק לסביבה ברור, במקביל כמובן גם השפעה (שלילית) מיידית על ענף הדייג כלומר על כלכלת כל מי שקשור לדייג !
מעניין לעניין באותו עניין: רשויות איסלנד הודיעו על חידוש צייד לוויתנים. זאת אחרי שבמשך 20 שנים נמנעו האיסלנדים מהצייד בעיקר בגלל לחץ בינלאומי, מובן שההודעה התקבלה בתרעומת רבה אצל כל מדינות האיחוד האירופי, כמו גם מדינות רבות בעולם, תגובת הקהל העולמי היתה מיידית וכואבת…אחד הענפים החשובים באיסלנד היא התיירות כאשר “תיירות-לוויתנים” מהווה חלק חשוב, רבים התיירים שהיו מקדישים חלק רב מביקורם באיסלנד לשייט למטרת צפייה בלוויתנים, מיד אחרי ההודעה על חידוש הצייד דווחו סוכני נסיעות על ירידה חדה בהזמנות התיירים. עכשיו נותר להשוות את הרווחים מצייד לוויתנים לעומת ההפסדים מתיירות, ולקוות שה”רמז ” יובן לאיסלנדים וגם לאחרים.
