שני מחקרים מערערים על ההסבר הגנטי להתפתחות חברות הנמלים והדבורים

במשך עשרות שנים הסבירו ביולוגים את החברות המורכבות של נמלים, דבורים וצרעות בשיטה הגנטית שקובעת את מינם. שני מחקרים שבחנו אלפי מיני חרקים לא מצאו לכך תמיכה, ומפנים את תשומת הלב לגורמים אקולוגיים ולאורח החיים

המחשה של נמלים היוצרות גשר בעבודה משותפת
נמלים היוצרות גשר בעבודה משותפת. המחשה: Depositphotos.

במינים רבים של נמלים ודבורים, המלכה מטילה את הביצים והפועלות מטפלות בצאצאיה. מספר המלכות והפועלות ויכולת הרבייה של הפועלות משתנים בין המינים. חלוקת עבודה רבייתית, יחד עם טיפול משותף בצאצאים וחפיפה בין דורות, מאפיינת אאוסוציאליות, "סוציאליות אמיתית". מאז ימי דרווין היא נחשבה לחידה: איך יכולה הברירה הטבעית להעדיף פרטים שמוותרים על רבייה?

ב־1964 הציע הביולוג הבריטי ויליאם המילטון את תאוריית ברירת השארים. לפיה, פרט יכול להעביר את הגנים שלו לדור הבא גם בעקיפין, כשהוא עוזר לקרובי משפחה שנושאים עותקים של אותם גנים. כדי להסביר מדוע אאוסוציאליות נפוצה דווקא בסדרת הדבוראים, שכוללת את הנמלים, הדבורים והצרעות, הצביע המילטון על השיטה שבה נקבע המין בסדרה זו.

השערת ההפלודיפלואידיות

בדבוראים, זכרים מתפתחים מביצים שלא הופרו ונושאים סט אחד של כרומוזומים, ונקבות מתפתחות מביצים מופרות ונושאות שני סטים. שיטה זו נקראת הפלודיפלואידיות. אחת התוצאות שלה היא שאחיות שנולדו לאותה מלכה ולאותו זכר חולקות בממוצע שלושה רבעים מהגנים שלהן, יותר מהמחצית שהן חולקות עם בנותיהן. זהו הבסיס להשערה, אך הקרבה הגנטית לבדה אינה מספיקה: כדאיות העזרה תלויה גם במחיר לפועלת, בתועלת למקבלי העזרה ובהרכב הצאצאים שהיא מגדלת.

ההשערה הפכה לאחת הדוגמאות המוכרות ביותר בספרי הלימוד לאבולוציה של התנהגות. עם זאת, כבר לפני עשרות שנים התברר שהיא אינה מסבירה הכול. טרמיטים וחולדים עירומים, למשל, הם אאוסוציאליים, אף שהזכרים והנקבות שלהם נושאים שני סטים של כרומוזומים. במינים רבים המלכה מזדווגת עם כמה זכרים, וכך הקרבה הגנטית בין הפועלות יורדת. מה שחסר היה מבחן כמותי רחב: האם אאוסוציאליות באמת מתפתחת לעיתים קרובות יותר בקבוצות הפלודיפלואידיות?

אין הבדל בקצב

מחקר שפורסם בפברואר 2026 בכתב העת PNAS ערך את המבחן הזה. ד"ר רוזה בוניפצ'י, פרופ' סטיוארט וסט ועמיתיהם מאוניברסיטת אוקספורד ניתחו, לפי המאמר המדעי, נתונים על 5,678 מיני חרקים מכל הסדרות העיקריות. הם השתמשו בשיטות פילוגנטיות שסופרות כל מעבר אבולוציוני לאאוסוציאליות כאירוע עצמאי. כך נמנעה טעות שהחוקרים מכנים "ספירה כפולה": מינים רבים בקבוצה אחת יורשים את אותה תכונה מאב קדמון משותף, ואינם עדות נפרדת לכך שהתכונה התפתחה שוב ושוב.

התוצאה הייתה ברורה. "האבולוציה של האאוסוציאליות לא התרחשה בקצב גבוה יותר במינים הפלודיפלואידיים", אמרה ד"ר בוניפצ'י בהודעה לעיתונות של אוניברסיטת אוקספורד. לדברי החוקרים, הממצא נשמר גם כשבחנו הגדרות שונות לאאוסוציאליות ולהפלודיפלואידיות, וגם כשהביאו בחשבון אי־ודאות בסיווג המינים. לדבריהם, קשרים שדווחו בעבר נבעו ככל הנראה מכך שבסדרת הדבוראים התרחשו מעברים רבים לאאוסוציאליות. כל תכונה אחרת של הדבוראים יכולה להסביר זאת באותה מידה, למשל טיפול הורי, מונוגמיה או עוקץ חזק. "הראינו שהפלודיפלואידיות אינה מסבירה את האאוסוציאליות", אמר פרופ' וסט בהודעה לעיתונות.

מחקר שני, מסקנה דומה

באוגוסט 2026 פרסמו סאצ'ין סורש ופרופ' טימותי לינקסווייר מאוניברסיטת אריזונה סטייט מחקר נוסף בכתב העת Current Biology. הם אספו נתונים חברתיים וגנטיים על עשרות אלפי מיני חרקים ומיפו אותם על שני עצים אבולוציוניים גדולים של החרקים.

בניתוח הראשוני נראה שאאוסוציאליות אכן נפוצה יותר בחרקים הפלודיפלואידיים. אולם כמעט כל הקשר הזה נבע מקבוצה אחת, הדבוראים העוקצים, שכוללת את הנמלים, הדבורים וצרעות רבות. מחוץ לקבוצה זו, חרקים הפלודיפלואידיים פיתחו אאוסוציאליות בקצב דומה לזה של חרקים דיפלואידיים. בהודעה לעיתונות של אריזונה סטייט אמר סורש שהחוקרים לא מצאו "קשר אמיתי בין שיטת קביעת המין לבין אאוסוציאליות", והיא "קשורה יותר לגורמים סביבתיים ולתכונות של מחזור החיים של החרקים". לדבריהם, ייתכן שתכונות כמו העוקץ והתנהגויות קינון מיוחדות חשובות יותר.

ברירת השארים לא נפלה

חשוב להבחין בין שתי טענות. המחקרים אינם מפריכים את תאוריית ברירת השארים, שלפיה עזרה לקרובים יכולה להעביר גנים לדור הבא. הם אינם מוצאים תמיכה בהפלודיפלואידיות כהסבר כללי לעלייה בקצב ההתפתחות של אאוסוציאליות.

למעשה, הממצאים מתיישבים עם מחקר שפורסם ב־2008 בכתב העת Science, ושהראה כי בכל הקבוצות שנבדקו, הנקבות הקדמוניות שמהן התפתחו המינים האאוסוציאליים הזדווגו עם זכר אחד בלבד. הזדווגות עם זכר יחיד שומרת על קרבה גנטית גבוהה בין הצאצאים, ועשויה לסייע להתפתחות עזרה לאחים ולאחיות בשילוב תנאים אקולוגיים מתאימים. לפי החוקרים מאוקספורד, השלב הבא הוא לבדוק אילו גורמים, כמו מונוגמיה וטיפול הורי ממושך, אכן מסבירים את המעבר לחיים חברתיים.

שאלות ותשובות

מהי אאוסוציאליות?

צורת חיים הכוללת טיפול משותף בצאצאים, חפיפה בין דורות וחלוקת עבודה רבייתית בין פרטים מתרבים לבין פרטים שעוסקים בעיקר בתפקידים אחרים. היא קיימת בנמלים, בטרמיטים, בחלק מהדבורים ומהצרעות, וגם בכמה יונקים, כמו החולד העירום.

מהי הפלודיפלואידיות?

שיטה לקביעת המין שבה זכרים מתפתחים מביצים שלא הופרו ונושאים סט אחד של כרומוזומים, ונקבות מתפתחות מביצים מופרות ונושאות שני סטים. היא קיימת בכל הדבוראים ובכמה קבוצות נוספות של חרקים.

האם המחקרים החדשים מפריכים את תאוריית ברירת השארים?

לא. הם לא מצאו תמיכה בהשפעה כללית של הפלודיפלואידיות על קצב ההתפתחות של אאוסוציאליות. ברירת שארים עדיין נחשבת להסבר מרכזי לכך שפרטים עוזרים לקרוביהם.

מה כן מסביר את האאוסוציאליות?

החוקרים מציעים לבחון גורמים אקולוגיים ומאפייני אורח חיים, כמו מונוגמיה, טיפול הורי ממושך והגנה על הקן. המחקרים הנוכחיים אינם מוכיחים איזה מן הגורמים האלה היה המכריע.

מקורות:

עוד בנושא באתר הידען

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.