בריאיון לאתר הידען, החוקר הישראלי מאוניברסיטת רייס צופה שינוי עמוק בחברה, מזהיר מפער בין ההשקעות לתועלת העסקית, ומתאר התנגדות תושבים למרכזי נתונים וקושי לחזות אילו מקצועות ישתנו ראשונים
פרופ׳ משה ורדי (Moshe Y. Vardi), חוקר מדעי המחשב ובינה מלאכותית מאוניברסיטת רייס, משוכנע שהבינה המלאכותית תשנה את העולם באופן עמוק. דווקא משום כך, הוא אינו ממהר לקבל את ההבטחות של חברות הטכנולוגיה או להציע תחזית מפורטת על החיים בעוד עשור. ״החלק המסובך זה אנחנו, זה בני אדם״, הוא אומר בריאיון לאתר הידען. יכולות המחשוב הן רק חלק מהסיפור; בני האדם, התמריצים הכלכליים והתגובות החברתיות יקבעו כיצד ייראה השינוי.
ורדי הוא מדען מחשבים ישראלי מאוניברסיטת רייס (Rice University) ביוסטון, זוכה פרס גדל לשנת 2000 עם פייר וולפר (Pierre Wolper), וחוקר של לוגיקה ואימות תוכנה וחומרה. השיחה עמו התקיימה בעקבות מעורבותו בחשיפת אקדמיות מדעיות מפוברקות, אבל התרחבה לשאלות על מקומה של הבינה המלאכותית במחקר, בכלכלה ובחיי היום־יום.
העמדה שהוא מציג משלבת ציפייה להשפעה ארוכת טווח עם ביקורת על אופן הפיתוח בהווה. לדעתו, הצלחה טכנולוגית אינה מבטיחה כשלעצמה תועלת חברתית, וקצב ההשקעות אינו מעיד בהכרח על קצב האימוץ או על היכולת להפיק הכנסות.
התחום ותיק, המפגש הציבורי חדש
ורדי מבקש להבחין בין ההיסטוריה של התחום לבין מועד כניסתו לתודעה הציבורית הרחבה. העיסוק באינטליגנציה של מכונות קדם בהרבה ל־ChatGPT. אחד משורשיו המרכזיים הוא מאמרו של אלן טיורינג (Alan Turing), ״Computing Machinery and Intelligence״, שפורסם ב־1950. המונח ״בינה מלאכותית״ התגבש בהמשך, בשנות החמישים.
לעומת זאת, עבור אנשים רבים המפגש הישיר עם התחום הגיע רק בשנים האחרונות, באמצעות מערכות שמקבלות בקשה בשפה טבעית ומחזירות טקסט, תמונה או קוד. הפער בין תחום מחקר ותיק לבין חוויה ציבורית חדשה מסביר חלק מעוצמת ההתלהבות, וגם מן הבלבול לגבי מה שהמערכות מסוגלות לעשות.
ורדי מתאר כיצד ההתעניינות חורגת כיום מגבולות האקדמיה. ביום הכיפורים האחרון, הוא מספר, התבקש לשאת בקהילה היהודית שלו דרשה על בינה מלאכותית מנקודת מבט יהודית. הטכנולוגיה הפכה לשאלה שאנשים מבקשים להבין גם בהקשרים תרבותיים ומוסריים.
שינוי עמוק אינו מבטיח הצלחה עסקית מיידית
אחת הדאגות המרכזיות שלו היא הפער בין ההשקעות הגדולות בתשתיות AI לבין היכולת להראות מודל עסקי שמצדיק אותן. הוא מתאר חברות המשקיעות סכומים גדולים ומוציאות כסף רב, בזמן שהקשר בין ההוצאות להכנסות עדיין מעורר שאלות.
ורדי מדגיש שאינו מומחה לעסקים, ושהערכתו נשענת גם על קריאת העיתונות הכלכלית. הוא חושש מבועה ומעריך שהתפוצצותה עלולה לגרום לפגיעה כלכלית משמעותית. זו תחזית שלו, ולא קביעה שניתן לדעת מראש מתי תתממש או באיזה היקף.
כדי להסביר מדוע אינו רואה סתירה בין החשש מבועה לבין הציפייה למהפכה טכנולוגית, הוא מזכיר את חוק אמארה: הנטייה להפריז בהשפעה של טכנולוגיה בטווח הקצר ולהמעיט בהשפעתה בטווח הארוך.
האינטרנט הוא הדוגמה שלו. בועת הדוט־קום התפוצצה, אבל בשנים שלאחר מכן הטכנולוגיה המשיכה להתפשט ושינתה את המסחר, התקשורת וחיי היום־יום. כישלון של ציפיות כלכליות מסוימות לא ביטל את השינוי הארוך יותר.
״ההשפעה של AI הולכת להיות הרבה יותר גדולה מההשפעה של האינטרנט״, הוא מעריך. אבל השפעה כזו אינה מבטיחה שכל חברה תצליח, שכל השקעה תחזיר את עצמה או שהשינוי יתרחש בקצב שהמשקיעים מצפים לו.
כשהבינה המלאכותית מגיעה לשכונה
עבור הציבור, הדיון אינו מוגבל למה שמופיע על מסך המחשב. פיתוח AI מחייב גם תשתית פיזית, וורדי מצביע על מרכזי הנתונים כנקודת חיכוך משמעותית.
הוא מתאר תגובת נגד חריפה, המכונה לעיתים Techlash, כלפי תעשיית הטכנולוגיה. הביטוי המוחשי שלה בהקשר שעליו דיבר הוא התנגדות תושבים להקמת מרכזי נתונים בעירם או סמוך לבתיהם. לדבריו, ההתנגדות אינה מוגבלת למחנה פוליטי אחד בארצות הברית.
ההבחנה חשובה: אין מדובר רק בוויכוח מופשט על רובוטים או על עתיד האנושות. אנשים נשאלים כיצד הם מרגישים ביחס לטכנולוגיה, ובאותה עת מתבקשים לקבל הקמת תשתיות גדולות בסביבת מגוריהם. התועלת המובטחת רחבה ועתידית; ההשפעה המקומית מורגשת הרבה יותר מקרוב.
ורדי קושר את הדיון הזה לצריכת האנרגיה, לעלות התשתיות ולהשפעה הסביבתית. מבחינתו, השאלה היא גם איך לפתח מערכות שזקוקות לפחות משאבים, ולא רק איך להרחיב שוב ושוב את התשתית.
הוא מתרשם שקיימות דרכים לבנות מודלים חסכוניים יותר, ומבקש להפנות תשומת לב לעלות האנרגטית והכלכלית של הפיתוח. היקף ההשקעה, כשלעצמו, אינו מדד מספיק לתרומה לאנושות.
״בואו נעשה דברים שעוזרים לאנושות״
ורדי מבקש שהדיון על מטרות הפיתוח יהיה קונקרטי יותר. במקום להסתפק בהבטחה כללית שהבינה המלאכותית תועיל לכולם, הוא שואל אילו בעיות החברות מבקשות לפתור ומה התועלת של המוצרים שהן מציעות כעת.
כדוגמה הוא מזכיר מחקר שיוביל לטיפול בסרטן. ״לרפא סרטן — אני מצביע עם עשרים אצבעות״, הוא אומר. הוא היה רוצה לראות מאמץ משמעותי המכוון לבעיות כאלה, בעלות ובהשפעה סביבתית שניתן להצדיק.
אין זו טענה שה־AI כבר יכולה לפתור את המחלה, אלא הצעה לסדר עדיפויות. ורדי מבדיל בין תמריץ של חברה להגדיל רווחים לבין החלטה חברתית על היעדים שבהם כדאי להשקיע.
הפער בין ציפיות מופיע גם בין אזורים בעולם. בכנס שבו השתתף, הוא מספר, נציגים מהדרום הגלובלי דיברו על מחסור בגישה לבינה מלאכותית, בעוד נציגים מהצפון הגלובלי העלו דאגה מפני עודף שימוש בה. זו התרשמות ממפגש מסוים, אך היא ממחישה שאין חוויה ציבורית אחת של הטכנולוגיה.
הוא חשב על נהגים — הדוקטורנטים שואלים על עצמם
ורדי עוסק בהשפעת הבינה המלאכותית על העבודה כבר שנים רבות. הוא מודה שגם התחזיות שלו לא התממשו לפי הסדר שציפה לו. בעבר חשב שנהגים יהיו בין הראשונים שיאבדו את עבודתם, ושמתמטיקאים יהיו בין האחרונים שייפגעו.
בפועל, הוא מציין, המעבר לנהיגה אוטונומית מתקדם לאט מכפי שציפה, בזמן שחוקרים צעירים בתחומים מתמטיים ותיאורטיים כבר שואלים מה יהיה מקומם בעולם שבו מערכות AI מסייעות במשימות המחקר שלהם.
הוא אינו אומר שכל המקצועות האלה ייעלמו. השאלה היא איך העבודה תשתנה ומה יהיה הערך של הכשרה ארוכה בתוך תהליך שינוי שקשה לחזות. לדוקטורנטים המבקשים ממנו עצה, הוא אומר: ״תהיה גמיש וזריז״.
העצה נובעת גם מהכרה בגבולות היכולת שלו לחזות. לדעתו, קל להמעיט בשינויים המצטברים שמתרחשים לאורך עשור, וקשה במיוחד לדעת כיצד בני אדם יגיבו אליהם.
מה אסימוב הבין על בני האדם
כדי להמחיש את מגבלות התחזית, ורדי פונה למדע הבדיוני. הוא סבור שלסופרים היה לעיתים דמיון רחב יותר מזה של מדעני המחשב בכל הקשור להשלכות חברתיות של מכונות אינטליגנטיות.
הוא מזכיר את יצחק אסימוב (Isaac Asimov) ואת שלושת חוקי הרובוטיקה. בפרשנותו של ורדי, מי שקורא את הסיפורים רק כדי לחלץ מהם רשימת כללים מפספס את המורכבות שהעלילות חושפות: כללים פשוטים נתקלים בעולם אנושי מסובך.
״הרובוטים הם פשוטים, אנשים הם דבר מסובך״, הוא אומר. קשר רגשי עם רובוט או עם חבר וירטואלי אינו נובע רק מיכולת חישוב. הוא קשור בצורך אנושי בחברה, באמון ובאהבה.
לכן, לדעתו, קשה לצפות את העתיד באמצעות רשימה של יכולות טכנולוגיות בלבד. המערכות ימשיכו להתפתח, אבל בני האדם יעניקו להן תפקידים ומשמעויות שהמפתחים לא בהכרח צפו. ״אנחנו החלק שקשה לצפות״, הוא מסכם.
שאלות ותשובות
האם ורדי חושב שהבינה המלאכותית היא רק בועה?
לא. הוא צופה השפעה עמוקה וארוכת טווח, ובמקביל חושש שההשקעות והציפיות הכלכליות בהווה מקדימות את קצב האימוץ ואת התועלת העסקית המוכחת.
לאיזו התנגדות ציבורית הוא מתייחס?
בין היתר, להתנגדות תושבים להקמת מרכזי נתונים בעירם או ליד בתיהם. הוא מציג אותה כביטוי מוחשי לתגובת נגד כלפי תעשיית הטכנולוגיה.
מה ההמלצה שלו לחוקרים צעירים?
לפתח גמישות ויכולת הסתגלות. הוא אינו מבטיח שמקצוע מסוים יהיה חסין משינוי, ומודה שקשה לו לחזות במדויק את המצב בעוד עשור.
מדוע הוא מדגיש את הגורם האנושי?
משום שההשפעה של הטכנולוגיה תלויה גם בהתנהגות, בצרכים רגשיים, בתמריצים כלכליים ובהחלטות חברתיות. התקדמות ביכולות המחשב אינה קובעת לבדה כיצד ייראו חיינו.
המאמר המדעי
הכתבה מבוססת על ריאיון מקורי של אבי בליזובסקי עם פרופ׳ משה ורדי ב־4 באוקטובר 2026. התחזיות וההערכות המובאות בה הן דבריו בריאיון. לקריאה על אחד השורשים ההיסטוריים של התחום, להלן מאמרו של טיורינג שהוזכר בשיחה; הוא אינו המקור לתחזיות של ורדי.
