מהנדס החופים הוותיק מצביע על קצב עלייה מהיר בחדרה, על פער של כ־24 סנטימטרים בין מפלס הים לבין נקודת הייחוס המשמשת לתכנון, ועל ירידה באספקת החול מדרום. המשרד להגנת הסביבה: נערכים למפלס של 1.06 מטרים מעל אפס האיזון הארצי עד 2100; עדכון קו הייחוס יידון השנה
ישראל צריכה להתייחס בתכנון החופים לעלייה של כשני מטרים במפלס הים, ולא להמשיך להסתמך על קו חוף סטטוטורי שנקבע בגובה 75 סנטימטרים מעל אפס האיזון הארצי. כך אומר בריאיון לאתר הידען המהנדס דב (סרג'יו) רוזן, לשעבר מנהל המחלקה לגיאולוגיה ימית ותהליכים חופיים בחקר ימים ואגמים לישראל ומומחה להנדסה חופית, נמלית וימית.
ההשוואה בין שני מטרים ל־75 סנטימטרים דורשת הבהרה: 75 הסנטימטרים אינם תחזית לעליית מפלס הים. זהו הגובה שבו מוגדר כיום קו החוף בחוק שמירת הסביבה החופית. אולם לדעת רוזן, נקודת הייחוס הזאת כבר אינה מספקת לתכנון ארוך טווח בתנאים של עליית מפלס, סערות ושחיקת חופים. המלצתו לשני מטרים היא מעטפת תכנונית־הנדסית זהירה, ולא קביעה שמפלס הים בהכרח יעלה בשני מטרים בדיוק עד סוף המאה.
המפלס בחדרה עולה מהר מהממוצע העולמי
לדברי רוזן, נתוני תחנת הניטור בקצה המזח בחדרה מצביעים על מגמת עלייה של 5.1 מילימטרים בשנה עד סוף 2024. רוזן הקים את התחנה בשנת 1991 וטיפל במשך שנים במדידות ובעיבוד הנתונים שלה. התחנה בחדרה היא חלק מרשת הניטור העולמית של מפלס הים.
הנתון שמציג רוזן גבוה מן הממוצע העולמי, המוערך בשנים האחרונות בכ־3.7 מילימטרים בשנה. עם זאת, דוח הניטור הלאומי של הים התיכון לשנת 2024, שפורסם באפריל 2026, מציג נתון מצטבר של כ־15 סנטימטרים מאז 1992 — כ־4.7 מילימטרים בשנה בממוצע. שני המספרים אינם זהים, ולכן יש לייחס כל אחד מהם למקור ולשיטת החישוב שלו. המשרד להגנת הסביבה לא השיב ישירות לשאלה אם הוא מאשר את נתון ה־5.1 מילימטרים.
רוזן מדגיש כי גם נתוני לוויין של הים הפתוח אינם מספרים לבדם מה קורה ממש ליד החוף. בסמוך ליבשה פועלים תהליכים מקומיים: רוח חזקה יכולה לדחוף מים אל החוף; גלים נשברים גורמים להיערמות מים; וגלים המטפסים על מצח החוף מוסיפים גובה נוסף. משום כך, לדבריו, תכנון טיילת, שכונת מגורים, תחנת כוח או מתקן התפלה אינו יכול להסתמך רק על ממוצע גלובלי או אגני.
פער של כ־24 סנטימטרים כבר בנקודת ההתחלה
אחת הטענות המרכזיות של רוזן נוגעת ל"אפס האיזון הארצי" — נקודת הייחוס הטופוגרפית שאליה מיוחסים גבהים בתכנון ובבנייה בישראל.
לדבריו, ניתוח של 19 שנות מדידות שעתיות בחדרה הראה כי מפלס הים הממוצע היה גבוה ב־14.9 סנטימטרים מאפס האיזון הארצי. לאחר שמביאים בחשבון את העלייה שנמדדה מאז שנת הייחוס 2005 ועד סוף 2024, מתקבל לדבריו פער נוכחי של כ־24 סנטימטרים.
המשמעות, לטענתו, היא שחלק מן התכנון מתחיל מנקודת מוצא נמוכה מדי. אם תחזית עתידית מחושבת ביחס לאפס האיזון הארצי בלי להביא בחשבון את הפער הקיים, שולי הבטיחות של מבנים, מערכות ניקוז ותשתיות חופיות מצטמצמים כבר בשלב התכנון.
רוזן מציע לעדכן את נקודת הייחוס או, לכל הפחות, לחייב את המתכננים להוסיף את הפער הקיים לכל תרחיש עתידי. הוא מזכיר תרחיש של עלייה של 1.6 מטר עד שנת 2100 ותוספת למצבי סערה. לעומת זאת, המשרד להגנת הסביבה מסר כי ההמלצה שאימצה המינהלת הבינמשרדית לשינוי אקלים היא להיערך עד 2100 למפלס של 1.06 מטרים מעל אפס האיזון הארצי בים שקט, וכי מתבצע מחקר המשך על מצבי סערה.
למה קו של שני מטרים ישנה את מפת הבנייה
חוק שמירת הסביבה החופית מגדיר כיום את קו החוף לאורך הים התיכון בגובה 0.75 מטר מעל אפס האיזון הארצי. רוזן ממליץ להעלות את קו הייחוס המשמש בתכנון לסדר גודל של שני מטרים.
שינוי כזה איננו תיקון טכני בלבד. במקומות נמוכים ומתונים הוא עשוי להזיז את קו הייחוס מזרחה, לצמצם שטחים שניתן לבנות בהם ולחייב בדיקה מחדש של תוכניות קיימות. הוא עלול להשפיע על יזמים, בעלי קרקעות ורשויות מקומיות — ולכן גם לעורר התנגדות. אבל לדברי רוזן, דחיית ההחלטה אינה מבטלת את הסיכון; היא רק מעבירה אותו לבעלי המבנים ולציבור בעתיד.
עליית המפלס אינה מאיימת רק בהצפה ישירה. היא עלולה להגביה ולהמליח את מי התהום במישור החוף, להאיץ קורוזיה בצנרת וביסודות, לפגוע בחניונים תת־קרקעיים ובמנהרות ולהגדיל את הלחץ על מצוקי הכורכר.
נמל אל־עריש חוסם את החול שמגיע מדרום
בעיה נוספת היא מאזן החול. חופי ישראל הם חלק מן התא החופי של הנילוס, והחול נע לאורך החוף מדרום לצפון. סכרים על הנילוס, מתקנים ימיים ונמלים שינו במשך השנים את התנועה הזאת.
לדברי רוזן, הרחבת נמל אל־עריש והעמקתו לכ־15 מטרים יצרו מחסום חדש בפני החול הנע לאורך החוף. מרבית ההסעה מתרחשת ברצועת המים הרדודים, ולכן שוברי הגלים והעומק של הנמל לוכדים חלק גדול מן החול ממערב לנמל ומעכבים את הגעתו לחופי ישראל.
בטווח הארוך עשוי קו החוף סביב הנמל להשתנות ולאפשר לחלק מן החול לעקוף אותו, אך רוזן מעריך שהתהליך עלול להימשך עשור או שניים. בינתיים, המחסור בחול עלול להאיץ נסיגת חופים ושחיקת מצוקים בישראל.
גם הרחבת תעלת סואץ נכנסת למשוואה
רוזן מבקש שלא להתעלם גם מהרחבת תעלת סואץ. לטענתו, הגדלת חתך הזרימה והעמקת התעלה מפחיתות את ההתנגדות ההידראולית ומאפשרות זרימה גדולה יותר מים סוף לים התיכון. מאחר שמפלס ים סוף בקצה הדרומי של התעלה גבוה בממוצע ממפלס הים התיכון בקצה הצפוני, קיימת במשך חלק ניכר מן הזמן זרימה צפונה של מים חמים ומלוחים יותר.
לדבריו, לתוספת המים הזאת עשויה להיות השפעה על מאזן המפלס בדרום־מזרח הים התיכון, לצד ההשפעה הגלובלית של התחממות מי הים והמסת הקרח. עם זאת, את גודל התרומה של התעלה יש לחשב באמצעות מודל הידרודינמי אזורי מכויל; אין די בהנחה כללית.
בתגובתו לא התייחס המשרד להגנת הסביבה במישרין להשפעת הרחבת תעלת סואץ או נמל אל־עריש. המשרד מסר כי הוא בוחן את מאזן החול הרב־שנתי סביב נמל אשדוד, לרבות התנועה הימית מדרום.
לא מודל עולמי — מודל שמכיר את החוף הישראלי
המלצתו המעשית של רוזן היא לחייב שימוש במודלים הידרודינמיים וסדימנטולוגיים מקומיים, או לפחות במודלים שכוילו לנתונים הישראליים. מודל כזה צריך לכלול את מבנה קרקעית הים, רוחות, גלים, סערות, זרמים, תנועת חול ומאפייני המבנה המתוכנן.
הצורך הזה מקבל חיזוק גם בתגובת המשרד, שמסר כי במבנים ימיים הוא מנחה יזמים להפעיל מודלים המכוילים במיוחד לחופי ישראל. השאלה שנותרה פתוחה היא אם אותה דרישה מיושמת באופן עקבי גם בתכנון היבשתי הסמוך לחוף ובבחינת תשתיות קיימות.
הוויכוח בין רוזן למשרד איננו על עצם עליית מפלס הים, אלא על גובה מעטפת התכנון, על נקודת הייחוס ועל המהירות שבה צריך לשנות את הכללים. המשרד נשען כיום על מפלס יעד של 1.06 מטרים מעל אפס האיזון הארצי בים שקט עד 2100. רוזן סבור שהנדסה אחראית צריכה להביא בחשבון פער קיים של כ־24 סנטימטרים, תחזיות מחמירות יותר ותוספת לאירועי סערה — ולהתייחס בפועל לעלייה של כשני מטרים.
תגובת המשרד להגנת הסביבה
המשרד להגנת הסביבה פועל באופן רציף להיערכות לשינויי אקלים, תוך התבססות על מחקרים והערכות רשמיות של המכון לחקר ימים ואגמים לישראל, המהווה את הגורם המנחה לניטור ימי. בהקשר זה, המינהלת הבינמשרדית לשינוי אקלים שהמשרד עומד בראשה אימצה המלצה להיערכות למפלס ים עתידי בים שקט של 1.06 מטרים מעל אפס האיזון הארצי עד לשנת 2100. בימים אלו מקדם המשרד מחקר המשך לבחינת ההשלכות המדויקות של שינויי האקלים על קווי המפלס החזויים ועל מצבי סערה במרחב החופי.
בנוגע להטמעת נתונים אלו במערכת התכנון, הוועדה לשמירה על הסביבה החופית קבעה מדיניות מנחה לתכניות חדשות, והמשרד דורש מיוזמי תכניות רלוונטיות להתייחס למפלס שהומלץ על ידי המנהלת לשינוי אקלים במסגרת הנחיות למסמך סביבתי או תסקיר השפעה על הסביבה. בכל הנוגע למבנים ימיים, המשרד מנחה את היזמים להפעיל מודלים הידרודינמיים וסדימנטולוגיים המכוילים ספציפית לחופי ישראל, על מנת לבחון את השפעת המבנה על הסביבה, לרבות על קו החוף וקרקעית הים.
סוגיית עדכון קו הייחוס התכנוני עתידה לעלות לדיון במנהלת ההיערכות לשינוי אקלים במהלך שנה זו, וזאת לאור דיוק המיפוי של המרחב החופי המתבצע בימים אלו. לאחר דיוני המנהלת, תגובש עמדת המשרד בנושא. יצוין כי המשרד פועל במקביל לבחינת מאזן החול הרב־שנתי סביב נמל אשדוד, הבוחן את השפעות הפעילות באזור, לרבות התנועה הימית מהדרום, על אספקת החול לחופי ישראל.
לסיכום, ניטור עליית מפלס הים נתון בידי חיא"ל, בעוד שהטמעת הנתונים בתרחישי האקלים ובמערכת התכנון נעשית בשיתוף פעולה בין המנהלת להיערכות לשינוי אקלים, היחידה הארצית להגנת הסביבה הימית במשרד ומינהל התכנון.
לפרסום המקורי: פתיחת הפרסום המקורי
מקורות וקישורים
- דוח הניטור הלאומי של הים התיכון לשנת 2024
- דוח ההיערכות לעליית מפלס הים בישראל
- תחנת הניטור בחדרה של חקר ימים ואגמים לישראל
- קו החוף הסטטוטורי ומפת 0.75 מטר
