החללית LINK תשוגר ב-30 ביוני באמצעות רקטת פגסוס XL ממטוס ותנסה להיאחז במצפה החלל הוותיק של נאס״א, שאיבד גובה בגלל גרר אטמוספרי מוגבר. שלושה מנועי יונים יעלו אותו בהדרגה למסלול גבוה יותר ויוכלו להאריך את פעילותו בשנים
נאס״א מתכוננת למבצע הצלה יוצא דופן בחלל. לוויין שירות רובוטי בשם LINK אמור לצאת למסלול, להתקרב למצפה החלל ניל גרלס סוויפט, להיאחז בו באמצעות שלוש זרועות ולהעלות אותו בהדרגה למסלול בטוח יותר.
השיגור מתוכנן לא לפני יום שלישי, 30 ביוני 2026, מאזור אטול קווג'לין שבאיי מרשל. LINK יישא בתוך רקטת פגסוס XL, שתשוחרר בגובה רב ממטוס Stargazer של נורת'רופ גרומן.
המשימה נועדה להציל מצפה חלל שעדיין פועל היטב מבחינה מדעית, אך הולך ומאבד גובה. אם המבצע יצליח, הוא עשוי לא רק להאריך את חיי סוויפט, אלא גם להדגים דרך חדשה לטיפול בלוויינים שלא תוכננו מראש לתיקון או לתדלוק בחלל.
טלסקופ ותיק שעדיין ממלא תפקיד מרכזי
סוויפט שוגר בנובמבר 2004 כדי לחקור התפרצויות קרני גמא – מן הפיצוצים החזקים ביותר ביקום. הוא נושא שלושה מכשירים המאפשרים לו לזהות התפרצות, להסתובב במהירות לעברה ולצפות בה בקרני X, באור על־סגול ובאור נראה.
היכולת הזאת הפכה אותו למעין מערכת התרעה לאסטרונומים. כאשר הוא מזהה אירוע קצר וחולף, הוא מפיץ את מיקומו למצפים אחרים על הקרקע ובחלל, כדי שיוכלו להתחיל בתצפיות המשך במהירות.
במהלך יותר משני עשורים זיהה סוויפט יותר מ־1,700 התפרצויות קרני גמא. הוא שימש גם לחקר סופרנובות, חורים שחורים, כוכבי נייטרונים, שביטים, גלקסיות ואירועים הקשורים לגלי כבידה.
אף שהמשימה תוכננה במקור לתקופה קצרה בהרבה, המכשירים עדיין פעילים. הבעיה היא המסלול.
פעילות השמש האיצה את אובדן הגובה
גם בגובה של מאות קילומטרים האטמוספרה של כדור הארץ אינה נעלמת לחלוטין. מולקולות דלילות יוצרות גרר המאט בהדרגה חלליות במסלול נמוך וגורם להן לאבד גובה.
לוויינים המצוידים במנועים יכולים לתקן את מסלולם. לסוויפט אין מערכת הנעה שתאפשר לו לבצע העלאת מסלול עצמאית.
הבעיה החמירה בעקבות העלייה בפעילות השמש. קרינה והתפרצויות מן השמש מחממות את השכבות העליונות של האטמוספרה וגורמות להן להתפשט. כתוצאה מכך גדל הגרר בגבהים שבהם סוויפט נע.
בסוף 2025 הראו חישובי נאס״א כי המצפה עלול לרדת כבר בקיץ 2026 מתחת לגובה קריטי של כ־298 קילומטרים. משם עלולה הירידה להאיץ עד לכניסה לאטמוספרה ולהישרפות.
הפיכת הטלסקופ ל"אווירודינמי" יותר
כדי לקנות זמן שינה צוות התפעול את אופן הפעלת סוויפט. במקום לבחור מטרות רק לפי חשיבותן המדעית, נבחרו גם כיווני הצבעה שמקטינים את שטח הפנים של החללית מול זרימת האטמוספרה הדלילה.
הצוות גם הפחית את צריכת החשמל וכיוון את הלוחות הסולאריים כך שייצרו פחות גרר. חלק מהתצפיות המדעיות הופסקו זמנית כדי לשמור על החללית בגובה הנדרש עד הגעת LINK.
לפי התחזיות המעודכנות, הצעדים האלה אמורים להשאיר את סוויפט מעל הגובה הקריטי לפחות עד הסתיו. עם זאת, אין מדובר בפתרון קבוע.
רקטה שמשוגרת מתחת למטוס
LINK תשוגר באמצעות פגסוס XL, רקטה תלת־שלבית המונעת בדלק מוצק ומשוגרת מן האוויר.
מטוס Stargazer, גרסה מוסבת של מטוס הנוסעים L-1011, ימריא כשפגסוס מחוברת מתחת לגופו. בגובה של כ־12 קילומטרים ישוחרר הטיל, ייפול במשך שניות אחדות ואז יצית את מנועו הראשון.
השיטה מאפשרת לבחור את נקודת השיגור ואת כיוון הטיסה בהתאם למסלול היעד. במקרה הזה, השיגור מאזור קו המשווה מסייע להגיע למסלול בעל נטייה נמוכה הדומה למסלולו של סוויפט.
המטוס, הרקטה והלוויין הועברו ממתקן וולופס של נאס״א בווירג'יניה לאטול קווג'לין, והגיעו לשם ב־25 ביוני.
שלוש זרועות ושלושה מנועי יונים
LINK נבנתה בידי חברת Katalyst Space בלוח זמנים חריג. נאס״א התקשרה עם החברה בספטמבר 2025, כך שנותרה פחות משנה לתכנון, לבנייה, לבדיקות ולשיגור.
החללית שוקלת כ־400 קילוגרמים. היא מצוידת בשלוש זרועות רובוטיות, בשלושה מנועי יונים המוזנים בקסנון ובלוחות סולאריים שאורכם הכולל כשישה מטרים.
לאחר השיגור יעבור LINK כמה שבועות של בדיקות. המהנדסים יבחנו את מערכות החשמל, החיישנים, הניווט וההנעה לפני שיאשרו לו להתקרב לסוויפט.
לאחר מכן יצלם LINK את המצפה מטווח קרוב. הבדיקה חיונית משום שסוויפט שהה יותר מ־20 שנה בחלל, והמהנדסים צריכים לוודא שנקודות האחיזה המתוכננות לא ניזוקו.
רק לאחר אישור התמונות והנתונים יתקרב LINK, יפרוש את זרועותיו וייאחז בטלסקופ.
העלאה איטית למסלול של כ־600 קילומטרים
לאחר החיבור יפעיל LINK את מנועי היונים שלו. מנועים אלה מספקים דחף חלש יחסית, אך יכולים לפעול במשך זמן רב ולשנות מסלול ביעילות.
תהליך העלאת סוויפט צפוי להימשך כמה חודשים. היעד הוא מסלול בגובה של קרוב ל־600 קילומטרים, הדומה למסלול שבו פעל המצפה בראשית דרכו.
לאחר השלמת ההעלאה אמור LINK להתנתק מסוויפט. בהמשך הוא ייכנס לאטמוספרה ויסיים את פעילותו, בעוד המצפה יוכל לשוב לתצפיות מדעיות.
הצוותים מקווים שהמסלול החדש יוסיף לסוויפט שנים רבות של פעילות. עם זאת, נאס״א מדגישה כי מדובר במשימה בסיכון גבוה: סוויפט לא תוכנן להתחברות של חללית אחרת, וכל טעות בהתקרבות או באחיזה עלולה לפגוע בו.
מבחן לתעשיית השירות בחלל
מעבר להצלת מצפה אחד, המשימה היא מבחן לטכנולוגיית שירות מסלולי. לוויינים יקרים רבים מסיימים את חייהם לא מפני שהמכשירים התקלקלו, אלא משום שאזל הדלק שלהם או שמסלולם השתנה.
חלליות שירות רובוטיות עשויות בעתיד להעביר לוויינים למסלולים חדשים, לתדלק אותם, לתקן רכיבים או להרחיק אותם באופן מבוקר בתום חייהם.
טלסקופ החלל האבל קיבל בעבר תחזוקה והעלאות מסלול מאסטרונאוטים במעבורות החלל. מאז פרישת המעבורות אין לנאס״א יכולת דומה לטיפול שגרתי בלוויינים שאינם מאוישים.
אם LINK יצליח להיאחז בסוויפט ולהעלות אותו, תהיה זו הדגמה חשובה של שירות מסחרי לחללית ממשלתית שלא הוכנה מראש למשימה כזאת.
שאלות ותשובות
מדוע סוויפט מאבד גובה?
האטמוספרה הדלילה במסלול נמוך יוצרת גרר שמאט אותו. פעילות שמש מוגברת חיממה והרחיבה את האטמוספרה העליונה והאיצה את הירידה.
מדוע סוויפט אינו מעלה את עצמו למסלול גבוה יותר?
הוא לא צויד במערכת הנעה שמסוגלת לבצע תיקוני מסלול משמעותיים.
כיצד LINK יתחבר אליו?
החללית תצלם תחילה את סוויפט ותבדוק את מצבו. לאחר מכן היא אמורה להיאחז בו באמצעות שלוש זרועות רובוטיות.
כמה זמן תימשך העלאת המסלול?
לאחר כמה שבועות של בדיקות והתקרבות, העלאת המסלול עצמה צפויה להימשך כמה חודשים.
לאיזה גובה יועלה סוויפט?
היעד הוא קרוב ל־600 קילומטרים, לעומת הגובה הקריטי של כ־300 קילומטרים שאליו התקרב.
האם המשימה מבטיחה שסוויפט יינצל?
לא. נאס״א מגדירה אותה משימה בעלת סיכון גבוה ותמורה אפשרית גדולה. סוויפט לא תוכנן לקבל שירות בחלל, ולכן ההתקרבות והאחיזה מורכבות במיוחד.
עוד בנושא באתר הידען
- נאס"א יוצאת למבצע חילוץ בחלל: חללית רובוטית תנסה להציל את טלסקופ סוויפט
- נאס״א בוחנת “אינטרנט חללי” גמיש יותר: חלליות שיעברו בין רשתות תקשורת
- סוויפט מוכן לאתר התפרצויות קרני גאמא
- פיצוץ משגר ניו גלן: מכה לבלו אוריג׳ין – וסימן אזהרה לתוכנית החזרה לירח
- שיגור טלסקופ החלל רומן שיחפש כוכבי לכת חוץ שמשיים עשוי להתקיים כבר בספטמבר 2026
