ניסוי בדארטמות' הראה שתמנונים יכולים להסיק ממראה היכן נמצא מקור מזון מחוץ לשדה הראייה שלהם, כאשר האינטלגנציה שלהם נוצרה כאבולוציה מתכנסת, והיא משתווה לבעלי חוליות מפותחים ביותר
תמנונים נחשבים זה שנים לאחד הענפים המפתיעים ביותר באבולוציה של האינטליגנציה. הם אינם יונקים, אינם עופות, ואין להם מוח הדומה לזה של בעלי חוליות. ובכל זאת, הם פותרים בעיות, לומדים מסביבות חדשות ומשתמשים בגופם ובזרועותיהם בדרכים מורכבות. כעת מצטרפת לכך עדות חדשה: תמנונים מסוג California two-spot octopus הצליחו להשתמש במראה כדי לאתר טרף שלא היה בתחום הראייה הישיר שלהם. (home.dartmouth.edu)
המחקר נערך במעבדת התמנונים של דארטמות' ופורסם ב־Current Biology. לפי החוקרים, זו הפעם הראשונה שבה הודגם שחסרי חוליות יכולים להשתמש במראה כדי להבין את סביבתם ולמצוא טרף. עד כה יכולות כאלה תועדו בעיקר אצל בעלי חוליות, ובהם כמה יונקים ועופות.
לא מבחן זיהוי עצמי
חשוב להבהיר מה המחקר בדק — ומה הוא לא בדק. החוקרים לא בדקו אם התמנונים מזהים את עצמם במראה, בדומה למבחני “זיהוי עצמי” שנעשו בעבר בקופי אדם, דולפינים, פילים ועופות מסוימים. השאלה הייתה מעשית יותר: האם התמנון יכול ללמוד שמראה אינה רק משטח נוצץ, אלא כלי שמספק מידע על מה שקורה במקום אחר במרחב.
לשם כך אימנו החוקרים שלושה תמנונים. תחילה הרגילו אותם לנוכחות מראה בסביבתם. לאחר מכן לימדו אותם לקשר בין מה שנראה במראה לבין מיקום של מקור מזון אמיתי. בשלב האימון השתמשו בסרטן חי בתוך צנצנת זכוכית, שהתמנון יכול היה לראות דרך המראה. כדי להגיע אליו היה עליו לבצע פנייה של 90 מעלות סביב פינה.
סרטן וירטואלי וניווט אמיתי
בניסוי המרכזי החוקרים לא השתמשו בסרטן חי כמקור ריח, משום שלתמנונים יש קולטנים כימיים שמאפשרים להם להריח ולטעום באמצעות מגע. שימוש בטרף חי היה עלול לאפשר להם למצוא אותו בעזרת רמזים שאינם קשורים לראייה. לכן הוצגה להם תמונה וירטואלית של סרטן.
התמנון הוצב בתיבת התחלה פתוחה מלמעלה ומלפנים, מול מראה. תמונת הסרטן הוקרנה מאחוריו, בצד ימין או בצד שמאל, כך שהתמנון ראה אותה רק דרך ההשתקפות. אם היה מפרש את התמונה כעצם שנמצא “בתוך” המראה, היה אמור לגשת למראה עצמה. במקום זאת, פעמים רבות הוא הסתובב ב־180 מעלות ופנה אל מקום ההקרנה האמיתי. כאשר הגיע לצד הנכון קיבל פרס בדמות סרטן חי.
התוצאות היו ברורות אך לא מוחלטות: התמנונים הגיעו לצד הנכון בכ־73% מהמקרים. החוקרים גם עקבו אחר נקודה בין העיניים על המעטפת של התמנון וחישבו את מסלולי התנועה שלו. הם לא תמיד בחרו במסלול הקצר ביותר, אך עם הזמן נעשו מהירים יותר בהגעה למקום שממנו הגיע הגירוי.
אינטליגנציה במסלול אבולוציוני אחר
המחקר מעניין במיוחד משום שהתמנונים רחוקים מאיתנו מאוד מבחינה אבולוציונית. לפי החוקרת הראשית מרי קיזלר, האב הקדמון המשותף האחרון של בני אדם ותמנונים היה ככל הנראה יצור דמוי תולעת שחי לפני כ־350 עד 500 מיליון שנה. אם תמנונים פיתחו יכולת להשתמש במראה לעיבוד מידע מרחבי, ייתכן שמדובר בדוגמה לאבולוציה מתכנסת: ענפים שונים מאוד של עץ החיים שמגיעים לפתרונות קוגניטיביים דומים.
הדבר מתאים גם לסביבת החיים של התמנונים. שוניות אלמוגים וקרקעית הים הן סביבות מורכבות, עשירות במסתורים, טורפים וטרף. בעל חיים שיכול לבנות ייצוג מרחבי של סביבתו, גם אם אינו רואה כל נקודה ישירות, עשוי ליהנות מיתרון ברור בציד ובהתחמקות מטורפים.
עם זאת, החוקרים עצמם נזהרים. הם מציינים כי נדרש מחקר נוסף כדי להוכיח שלתמנונים יש “מפות פנימיות” של המרחב. הניסוי מראה יכולת להשתמש במראה ככלי לפתרון בעיה מרחבית, אך אינו מוכיח שהתמנונים מבינים מראות באותו אופן שבו בני אדם משתמשים בהן.
מה זה אומר על המוח
התמנונים מזכירים לחוקרים שהאבולוציה אינה מחויבת לתבנית אחת של אינטליגנציה. אצל בני אדם, יונקים ועופות, עיבוד מרחבי מתקדם קשור למערכות עצביות מסוימות במוח. אצל תמנונים, חלק גדול ממערכת העצבים פרוש גם בזרועות. לכן יכולת למידה מרחבית כזו מעלה שאלה רחבה יותר: כמה דרכים שונות קיימות בטבע לבנות “מוח חכם”.
זו אינה הוכחה לכך שתמנונים חושבים כמו בני אדם. היא כן מחזקת את התמונה שלפיה אינטליגנציה יכולה להתפתח גם במבנים עצביים שונים מאוד, כאשר הסביבה מציבה בעיות דומות ודורשת פתרונות מהירים.
FAQ קצר:
האם התמנונים זיהו את עצמם במראה? לא. המחקר בדק שימוש במראה לפתרון בעיית ניווט, לא זיהוי עצמי.
כמה תמנונים השתתפו בניסוי? שלושה תמנונים אומנו ונבדקו.
מה היה שיעור ההצלחה? התמנונים הגיעו לצד הנכון בכ־73% מהמקרים.
עוד בנושא באתר הידען:
