מנכ"ל ClickUp מציג חזון של “ארגון פי מאה”: עובדים שמנהלים סוכני בינה מלאכותית, מנהלי מוצר שהופכים גם למעצבים, ואנשי חזית שלא מוחלפים דווקא בגלל הקשר האנושי עם הלקוחות
עוד חודש עובר, עוד חברה מפטרת חמישית (22%) מעובדיה, ומציעה רף משכורות של מיליון דולרים לשנה לחלק מעובדיה. ולא, לא רק לאנשי הבינה המלאכותית.
מנכ"ל ClickUp – זב אוואנס – פרסם השבוע מכתב פתוח בו הוא מסביר את הסיבה למהלך, ומפרט לעומק על השינוי שהם מחוללים בחברה, וכיצד נראים התפקידים החדשים בה. והכל לפי ניסויים פנימיים שהחברה ערכה – לפחות לפי מה שהוא אומר.
ואם הוא צודק בטענה שלו שלשם הולכת התעשייה, אז כדאי שכולנו ניערך בהתאם.
בקיצור נמרץ, אוואנס טוען שהמטרה החשובה ביותר כרגע היא לבנות מחדש את החברה כארגון "פי מאה". כלומר, ארגון שמפיק פי מאה יותר מבעבר. התפקידים הנדרשים לשם כך שונים דרמטית מאלו שראינו בארגוני העבר. ולא, לא מספיק ללמד את כולם לעבוד עם בינה מלאכותית. מה שבאמת חשוב, לפי אוואנס, זה לשמר את אלו שיודעים לעשות את התפקידים החדשים ברמה הגבוהה ביותר, בעזרת בינה מלאכותית.
ובכן, מהם אותם תפקידים חדשים? לפי אוואנס, יש ארבעה כאלו.
מהנדס פי-מאה
הראשון הוא "מהנדס הפי-מאה". לא מדובר סתם במהנדס שנעזר בבינה מלאכותית כדי להפיק יותר קוד, אלא כזה שמסוגל לנצח על תזמורת שלמה של סוכני בינה מלאכותית, להכווין את כולם באותו הזמן, לסקור את העבודה שלהם ולבקר עליה. אוואנס מכנה אנשים כאלו "מהנדסי פי-מאה", ומבהיר שהמיומנות החשובה ביותר שלהם היא יכולת השיפוט והבקרה. הבינה המלאכותית עושה עבודה בהיקף עצום, אבל מהנדסי הפי-מאה יודעים לכוון אותה נכון ולשמר רק את התוצרים המוצלחים ביותר בכל שלב.
אוואנס ניסה לשלב את מהנדסי הפי-מאה עם מהנדסים רגילים, וגילה שזה פשוט לא עובד. מהנדסי הפי-מאה עובדים כל-כך יותר מהר מהאחרים, שאפילו כשמהנדסים רגילים משתמשים בבינה מלאכותית כדי להתמודד עם בעיות, הם לא מצליחים לעמוד בקצב של מהנדסי הפי-מאה. למעשה, הם מאיטים את כל זרם העבודה, מכיוון שמהנדסי הפי-מאה צריכים לחכות לחבריהם האיטיים יותר כדי שיאמתו ויבדקו את הקוד שכתבו. הסוד הוא לתת למהנדסי הפי-מאה לעבוד בכוחות עצמם ולבנות על הפיתוחים שלהם.
הסוג השני של עובדים שצריך לעבור שינוי הוא מנהלי המוצר. תפקיד מנהל המוצר מתמזג עכשיו עם תפקיד המעצב (designer). גם כאן, המיומנות המרכזית הנדרשת היא שיפוט וביקורתיות ברמה גבוהה. מנהל המוצר יכול להחליט איך הוא רוצה שהמוצר ייראה, ואם הוא משתמש בכלים הנכונים – הרי שהם עושים עבורו את עבודת העיצוב. מנהל המוצר צריך בעיקר לדעת לדבר עם הבינה המלאכותית, עם הלקוחות ועם מהנדסי הפי-מאה. אם הוא יודע לעשות זאת, הרי שהוא מקבל בעצמו יכולות-על.
מנהלי אוטומציה
הסוג השלישי של עובדים הוא מנהלי המערכות. אלו האנשים שמוכנים לעשות אוטומציה לעבודה שלהם בעזרת בינה מלאכותית. הם בונים פלטפורמות חדשות עבור המחלקות שלהם, ומאיצים קדימה את הארגון כולו באמצעות האפליקציות והכלים שהם יוצרים. על הדרך, הם גם עוזרים לארגון להתנתק מהמערכות הישנות והפרימיטיביות שמקובלות בו, ולהיכנס בהצלחה לעולם החדש בו מהנדסים עושים פי מאה יותר עבודה.
"רוב החברות שוגות בדמיונות אם הן חושבות שהן יכולות לפעול על מערכות קיימות, ועדיין להתחרות בעולם החדש." כותב אוואנס. "אתה חייב ליצור מספיק ערעור כך שמערכות עתיקות ייזנחו לגמרי."
התפקיד האחרון שאוואנס מדגיש הוא זה של "חלוצי החזית": האנשים שעומדים בחזית הארגון ומתקשרים עם הלקוחות. את אלו, בפשטות, אסור להחליף. אפילו כשהבינה המלאכותית תגיע לרמה גבוהה מספיק כדי לבצע שיחות וידאו, עדיין תהיה לאותם אנשים עבודה.
"אסור לעשות אוטומציה למפגשים אחד-על-אחד עם לקוחות." כותב אוואנס. "צריך לעשות אוטומציה למערכות שמסביב למפגשים האלו – כך שחלוצי החזית יבלו כמעט מאה אחוזים מהזמן שלהם עם הלקוחות."
אלו השינויים המרכזיים לתפקידים הנדרשים כדי להעמיד "ארגון פי-מאה". ומסתבר שבארגון כזה צריך פחות עובדים, ולכן המנכ"ל פיטר זה-עתה יותר מחמישית ממספר העובדים. מה החברה תעשה עם כל הכסף שנחסך על המשכורות של המפוטרים?
היא תנתב אותו מחדש, כדי לתגמל טוב יותר את העובדים שנשארו.
"אנחנו חייבים לתגמל את האנשים שיוצרים פריון בהתאם." מסביר אוואנס. "ובעולם בו האנשים הטובים ביותר שלך יוצרים אימפקט גדול פי מאה, אתה לא יכול להרשות לעצמך לאבד אותם. אתה צריך לכוון לשמר את העובדים האלו במשך עשורים. כמעט בלתי-אפשרי להחליף את ההבנה שיש להם והיכולת שלהם לתזמר ולבקר ביעילות [את העבודה של סוכני הבינה המלאכותית]."
לא מאמינים? אוואנס הכריז שהוא פותח מסלולי הכנסה חדשים בחברה, עם משכורות שנתיות של מיליון דולרים. וכמעט כל אחד בחברה יכול להתחרות על המסלולים הללו – אם רק יראה שהוא מייצר אימפקט גדול פי-מאה.
זהו עתיד העבודה לפי אוואנס, ואם לומר את האמת – הוא לא נשמע נוראי כל-כך. יש בו מקום לאנשים עם כל מגוון המיומנויות: אלו שיודעים ורוצים לעבוד עם בינה מלאכותית, אלו שמוכנים לפתח מערכות עבור עצמם ועבור אחרים, ואפילו לאלו שפשוט טובים עם בני-אדם. וכמובן שכולם מתוגמלים בהתאם ליכולותיהם ולרמת ההשקעה שלהם בעבודה.
האם זה המסלול הנכון לעתיד? עדיין קשה לומר. הוא מתאים למה שאני מכנה בשם "עידן הסוכנים", בו יש צורך עדיין בבני-אדם שיפקחו על עבודת הסוכנים וינהלו אותם. בהחלט ייתכן שבעוד מספר שנים הסוכנים ישתפרו מספיק כדי שלא יהיו זקוקים כבר למנהלים אנושיים, ואז ניכנס לתקופה חדשה בה ארגונים יוכלו לנהל את עצמם. אם וכאשר יקרה השינוי הזה, הרי שעבודת המהנדס תשתלב עם משרת מנהל המוצר, ונקבל את ה- "מנהל פי-מיליון". יהיה צורך רק באדם אחד שיגיד לבינה המלאכותית מה לעשות – והיא תנהל את כל הארגון בהתאם.
וגם אז, כנראה שעדיין יהיה צורך בבני-אדם שיספקו יחס אישי וחם ללקוחות. פשוט מכיוון שאנחנו, כבני-אדם, מעריכים השקעה. ובאותו עתיד בו כל אחד יוכל לקבל שירות מצוין מבינה מלאכותית, נוכל לדעת שהחברה באמת משקיעה בנו רק אם היא שולחת בני-אדם בשר-ודם (ויקרים) לתת לנו שירות.
יש עתידים גרועים מאלו.
FAQ קצר
מהו “ארגון פי מאה”?
זהו ארגון שמנסה להגדיל מאוד את הפריון בעזרת סוכני בינה מלאכותית, אוטומציה ותפקידים חדשים.
האם הבינה המלאכותית מחליפה את כל העובדים?
לא בהכרח. לפי המודל המתואר, חלק מהעובדים מוחלפים, אך אחרים מקבלים תפקידים חזקים יותר בניהול, בקרה ותפעול של מערכות AI.
למה דווקא אנשי קשרי לקוחות נשארים חשובים?
מפני שגם בעידן של שירות אוטומטי, לקוחות עדיין מעריכים יחס אישי, אנושי וישיר.
מהם “מהנדסי פי מאה”?
אלה מהנדסים שמנהלים סוכני AI רבים במקביל, בודקים את עבודתם ומחליטים אילו תוצרים ראויים לשימוש.
עוד בנושא באתר הידען:
