מחקרים גנטיים וארכיאולוגיים מראים כי המעבר לחקלאות במגרב נבע ממפגשים בין ציידים־לקטים מקומיים, חקלאים מאירופה ורועים שהגיעו ממזרח הסהרה
המהפכה הניאוליתית נחשבת לאחת מנקודות המפנה הגדולות בתולדות האדם. לפני כעשרת אלפים שנה החלו קהילות אנושיות במקומות שונים בעולם לעבור בהדרגה מציד, ליקוט ונדידה אל חקלאות, ביות בעלי חיים, ייצור מזון והקמת יישובי קבע. המעבר הזה סלל את הדרך להתפתחות כפרים, ערים, חברות מורכבות ומבנים חברתיים חדשים.
אולם המחקר הארכיאולוגי של העשורים האחרונים מראה כי לא הייתה “מהפכה ניאוליתית” אחת. המעבר לחקלאות התרחש בקצבים שונים, בדרכים שונות ובאמצעות שילובים שונים של הגירה, חילופי ידע והתאמה מקומית. בצפון אפריקה, ובעיקר באזור המגרב, השאלה המרכזית הייתה אם החקלאות התפתחה מתוך אוכלוסיות מקומיות, או שהגיעה מבחוץ עם קבוצות מהגרות.
מחקר שפורסם ב־Nature מצייר תמונה מורכבת יותר. לפי הממצאים, התפתחות החקלאות במגרב בין 5500 ל־4500 לפני הספירה לא נבעה ממקור יחיד. היא עוצבה באמצעות מפגשים חוזרים בין ציידים־לקטים מקומיים מאפריקה, חקלאים מוקדמים מאירופה ורועים שמקורם באזור הסהר הפורה ומזרח הסהרה. המפגשים האלה לא שינו רק את הכלכלה ואת אורח החיים, אלא גם את ההרכב הגנטי של אוכלוסיות צפון אפריקה.
החוקרים ניתחו דנ"א עתיק משרידי אדם שנמצאו בשלושה אתרים במרוקו: מערת Kaf Taht el-Ghar ליד טטואן, אתר Ifri n’Amr Ou Moussa במחוז ח’מיסאת, ואתר Skhirat-Rouazi מדרום לרבאט. הממצאים הגנטיים איפשרו להשוות בין אוכלוסיות מתקופות שונות ולבדוק כיצד השתנו מקורות המוצא שלהן עם התפשטות אורחות החיים הניאוליתיים.
באתר Kaf Taht el-Ghar זוהו בני אדם שמוצאם קשור לחקלאים אירופים שהגיעו לאזור לפני כ־7,400 שנה. לעומת זאת, באתרIfri n’Amr Ou Moussa , כמה מאות שנים מאוחר יותר, נמצאו פרטים בעלי מוצא מקומי מלא, אף שכבר השתמשו בכלי חרס ובפרקטיקות הקשורות לחקלאות. המשמעות היא שהקבוצות המקומיות לא נעלמו כאשר הופיעו מנהגים חדשים. לפחות חלקן אימצו טכנולוגיות ורעיונות חדשים בלי לאבד את זהותן הגנטית המקומית.
באתרSkhirat-Rouazi , המתוארך לכאלף שנה מאוחר יותר, התמונה משתנה שוב. שם מצביעים הגנומים על תרומה גנטית של קבוצות רועים שמקורן קשור לסהר הפורה. הממצא מחזק עדויות ארכיאולוגיות מוקדמות שלפיהן קבוצות רועים נעו מערבה לאורך צפון אפריקה והביאו איתן מסורות חומריות, דפוסי קיום ומרכיבים גנטיים חדשים.
המחקר מדגיש כי המגרב היה מחובר לעולמות שסביבו הרבה לפני התקופות ההיסטוריות המוכרות יותר, כגון התקופה הרומית או התפשטות האסלאם. כבר באלף השישי והחמישי לפני הספירה התקיימו קשרים בין שני צדי מצר גיברלטר, ובמסגרתם עברו ידע, טכנולוגיות, מסורות תרבותיות וגם גנים.
מעבר מאיבריה אל צפון אפריקה
רפאל מ. מרטינס מאוניברסיטת קורדובה ציין כי הממצאים מסמנים נקודת מפנה בהבנת התפשטות הניאולית באזור. לדבריו, העדויות מצביעות על כיוון ברור של מעבר, ככל הנראה מאיבריה אל צפון אפריקה. הוא הוסיף כי כלי החרס המוטבעים הקדומים במרוקו שייכים למסורת מערב־ים־תיכונית רחבה, בעוד שכלי החרס מסחיראת שונים באופיים ומעוטרים בדגם חבל, המקושר לקבוצות רועים מהסהרה.
חואן קרלוס ורה מאוניברסיטת הואלבה אמר כי העדויות הגנומיות מאשרות את מה שהארכיאולוגיה כבר רמזה עליו. ממצאים קודמים של זרעי דגנים וקטניות באתרים ניאוליתיים במרוקו הצביעו על תהליך של הפצת חקלאות. כעת, לדבריו, הדנ"א העתיק מראה שגם אנשים עצמם הגיעו לאזור והותירו בו את חותמם הגנטי.
לפי כריסטינה ולדיוסרה מאוניברסיטת בורגוס, ממובילות המחקר, להבנת הממצאים יש משמעות רחבה לתולדות צפון אפריקה. אוכלוסיות המגרב המאוחרות יותר, ובכללן אבותיהם של הברברים ההיסטוריים, האימאזיע׳ן, עוצבו משלושה מקורות עיקריים: ציידים־לקטים אפריקנים, חקלאים ניאוליתיים מאירופה וקבוצות רועים שנעו מערבה מהסהר הפורה דרך סיני וצפון אפריקה.
מחקר נוסף שפורסם ב־Nature ב־2025 מוסיף שכבת מורכבות נוספת. לפי אותו מחקר, המעבר הניאוליתי לא התרחש באותו אופן בכל צפון אפריקה. בעוד שבמגרב המערבי נמצאו עדויות חזקות יותר להגירה ולערבוב גנטי, במגרב המזרחי נרשמה רציפות גנטית גבוהה יותר של אוכלוסיות מקומיות, גם כאשר הן אימצו חלק מהמנהגים, בעלי החיים והטכנולוגיות של התקופה הניאוליתית.
ביחד, שני המחקרים מציגים סיפור היסטורי עשיר יותר: החקלאות בצפון אפריקה לא הייתה תוצאה של החלפה פשוטה של אוכלוסייה אחת באחרת, וגם לא המצאה עצמאית לחלוטין. היא הייתה תהליך אזורי משתנה, שבו קהילות שונות בחרו, אימצו, ערבבו והתאימו ידע חיצוני לצורכיהן המקומיים.
למחקר הראשון DOI: 10.1038/s41586-023-06166-6
למחקר השני DOI: 10.1038/s41586-025-08699-4
עוד בנושא באתר הידען:
