גם אם אותות מתרבויות טכנולוגיות הגיעו לאזורנו, ייתכן שלא זוהו בגלל מגבלות טווח, משך ועוצמה. החוקרים מסיקים כי הסיכוי לגילוי יגדל בעיקר בחיפושים ממושכים למרחקים גדולים יותר
מאמר חדש מציע מסגרת סטטיסטית להבנת השתיקה המתמשכת בחיפושי SETI לפי המחקר, גם אם אותות מתרבויות טכנולוגיות הגיעו לאזורנו, ייתכן שלא זוהו בגלל מגבלות טווח, משך ועוצמה. החוקרים מסיקים כי הסיכוי לגילוי יגדל בעיקר בחיפושים ממושכים למרחקים גדולים יותר.
מאז ראשית חיפושי SETI בשנת 1960 מנסים אסטרונומים לאתר סימנים לקיומן של תרבויות טכנולוגיות מחוץ לכדור הארץ. במשך עשרות שנים נסרקו אזורים שונים בשביל החלב בחיפוש אחר שידורי רדיו מלאכותיים, הבזקי לייזר או פליטות אינפרה־אדומות חריגות, אך עד כה לא התקבל אות מאומת. מחקר חדש של הפיזיקאי התאורטי קלאודיו גרימלדי מ־EPFL, מציע לבחון את השאלה מכיוון מעט שונה: לא רק מדוע עדיין לא זוהה אות, אלא מה אפשר להסיק מן האפשרות שאותות כבר הגיעו לסביבת כדור הארץ וחמקו מגילוי.
חתימות טכנולוגיות
המאמר, שפורסם ב־The Astronomical Journal , עוסק בחתימות טכנולוגיות, כלומר כל סימן נצפה שיכול להעיד על טכנולוגיה מתקדמת שאינה ממקור טבעי, למשל שידורי רדיו מלאכותיים, קרני לייזר מכוונות או פליטות חום מעודף אנרגיה של מבנים הנדסיים גדולים. אולם כדי שחתימה כזו תתגלה, לא די בכך שתגיע לכדור הארץ. עליה להיות גם חזקה מספיק, להופיע בתחום תדרים שאנו בודקים, ולהימשך מספיק זמן כדי להיקלט על-ידי מכשירי התצפית. לכן, מבחינה עקרונית, ייתכן שאותות כאלה עברו כאן בעבר מבלי שהאסטרונומים היו מסוגלים לזהותם.
גרימלדי השתמש במודל בייסיאני כדי לקשור בין שלושה משתנים עיקריים: מספר האותות שאולי חצו את מסלול כדור הארץ מאז 1960, משך החיים הטיפוסי של חתימות טכנולוגיות כאלה, והמרחק שממנו מכשירים קיימים או עתידיים יוכלו לזהות אות. המודל מתייחס גם לאותות המתפשטים לכל הכיוונים, וגם לאותות ממוקדים יותר, כגון משואות או אלומות לייזר. במסגרת זו, כדור הארץ נחשב כמי שקלט אות כאשר האות עבר דרך מיקומו, אך גילוי בפועל מתרחש רק אם האות נשאר בטווח ובעוצמה המתאימים למדידה.
המסקנה המרכזית של המחקר היא שאין סיבה להניח שגילוי אות קרוב הוא אירוע צפוי בטווח המיידי. לפי החישובים, כדי לקבל הסתברות גבוהה לזיהוי חתימות טכנולוגיות במרחק של כמה מאות או כמה אלפי שנות אור בלבד, צריך להניח שמספר גדול מאוד של אותות כבר חלף ליד כדור הארץ מבלי להתגלות. בתרחישים מסוימים המספר הנדרש אף נעשה כה גדול, עד שהוא נראה בלתי סביר ביחס למספר כוכבי הלכת תומכי החיים האפשריים באזור זה של הגלקסיה. משום כך, המחקר מצביע על כך שהסיכוי לגילוי נעשה ממשי יותר בעיקר כאשר מרחיבים את החיפוש למרחקים של אלפי שנות אור.
גם בתרחיש זה, נדרשת זהירות בהסקת המסקנות. המחקר אינו טוען שאותות כאלה אכן התגלו או אפילו בהכרח קיימים, אלא רק שבמסגרת המודל הסטטיסטי, היעדר גילוי עד כה אינו מפתיע במיוחד. אם קיימות תרבויות טכנולוגיות בשביל החלב, ואם הן פולטות חתימות הניתנות לזיהוי, סביר שהן נדירות, רחוקות, או משדרות אותות ארוכי־טווח שאינם רבים. מכאן שהמשך החיפושים מחייב אסטרטגיה סבלנית יותר, המבוססת על תצפיות ארוכות, כיסוי רחב של השמים ושיפור מתמשך של רגישות המכשירים.
מבחינה זו, תרומתו של המחקר אינה בהכרזה על גילוי אפשרי של חייזרים, אלא בניסיון לכמת באופן מפוכח יותר את תנאי הגילוי. הוא מזכיר כי גם בהיעדר ממצאים חיוביים, אפשר ללמוד מן השתיקה עצמה על היקף החיפוש הנדרש. במקום לצפות לאות ברור וקרוב בזמן הקרוב, מציע המאמר לראות בחיפוש אחר חתימות טכנולוגיות משימה ארוכת טווח, שבה גם היעדר גילוי הוא נתון מדעי שיש לפרש בזהירות.
למאמר המדעי DOI: 10.3847/1538-3881/ae394b
עוד בנושא באתר הידען:
