בריאיון להידען מסביר פרופ' אלכס גורדון את המחשבה שמאחורי ספרו החדש על מדענים, סופרים ומלחינים יהודים, ועל האופן שבו ניסו להתמודד עם השאלה היהודית באירופה של המאות ה־19 וה־20 ומה הקשר ל-7 באוקטובר
יצא לאור הספר "יהודים אינטלקטואלים, יוצרים והורסים, בפני "השאלה היהודית" מאת פרופסור אלכס גורדון.
פרופ' אלכס גורדון הוא כותב קבוע באתר הידען, בסדרת מאמרים על מדענים יהודים שהתבלטו במאות ה-19 וה-20 במעצמות המדעיות של התקופה: האימפריה הרוסית וברית המועצות שלאחריה, גרמניה ואוסטריה, בריטניה וכמובן רבים מהם הגיעו לארה"ב. בסדרה למדנו על היחס לשאלה היהודית של מי שהזדהה כיהודי, ומי שהתרחק מזהותו היהודית.
לאחרונה הוא הוציא את הספר "יהודים אינטלקטואלים, יוצרים והורסים, בפני "השאלה היהודית" שם הוא פורס את היחס של המדענים היהודים לשאלה היהודית
ביקשנו מפרופ' אלכס גורדון להסביר לנו את המחשבה העומדת מאחרי הספר:
בוויקיפדיה כתוב: "השאלה היהודית" היא דיון שהתעורר בחברה האירופית במאות ה-18-20 על מקומם, תפקידם ומעמדם החוקי של המיעוט היהודי. הדיון עסק בשאלות של שוויון אזרחי, אינטגרציה, הטמעה או, לחלופין, הגבלת זכויותיהם של היהודים. במאה ה-19 היה זה ויכוח על שוויון זכויות, ובמאה ה-20, במיוחד בגרמניה הנאצית, המונח הפך לכיסוי למדיניות גזענית אנטישמית." השאלה היהודית נותרה פתוחה במשך זמן רב. אבל לאחר מלחמת העולם השנייה נוצר הרושם שנמצאה תשובה לשאלה היהודית: הקמת מדינת ישראל ויחס חיובי של אנשי התרבות המערבית כלפי העם היהודי בתפוצות.
האירועים של ה-7 באוקטובר 2023 בישראל והשלכותיהם על הפזורה היכו את העם היהודי במכה חזקה ובלתי צפויה: השאלה היהודית חזרה. היא צצה שוב, נוצצת בהבזק דמים. היהודים חשבו שהיא מתה, נעלמה לתוך ההיסטוריה, קיימת רק בספרים ובארכיונים. הם חשבו שכבר יש תשובה לשאלה הארורה הזאת: מדינת ישראל או חיים שלווים וטובים בתפוצות. אבל מה שקרה ב-7 באוקטובר 2023 בישראל ולאחר מכן בתפוצות הראה שהאנטישמיות חיה, בריאה וחזקה, ושהשאלה היהודית הישנה צצה שוב בפני היהודים, על אף קיומן של ישראל ושל הציוויליזציה המערבית. תחושה זו של היסטוריה שטפה לפתע את הישראלים ואת יהודי התפוצות: החל מ-7 באוקטובר, הם, שעד אותו יום ראו את עצמם כישראלים, אמריקאים, אוסטרלים, בריטים, צרפתים וכו', חשו בבהירות את יהדותם.
הטבח ב-7 באוקטובר 2023 לא היה רק כישלון פוליטי וצבאי, אלא גם תוצאה של ניסיון כושל להוכיח שההיסטוריה היהודית של הפוגרומים הסתיימה, ושמקום המפלט בישראל לעם היהודי שולל סיכוי לפוגרום. אך התברר שההיסטוריה היהודית אינה ספר שכתיבתו נגמרה בניצחון הציונות. הישראלים, שהכריזו בגאווה על השתייכותם לעם החדש, החופשי ונטול התסביכים, השתכנעו שהם עדיין יהודים וששנאת היהודים היא תופעה שעדיין רלוונטית עבורם. הישראלים חילקו את ההיסטוריה של העם היהודי לשני חלקים: לפני השואה ואחריה, שאחריה שום פוגרום לא יכול להתרחש. אך הישראלים לא לקחו בחשבון את האזהרה הידועה של ההיסטוריה של העם היהודי, "שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו". ניסיון כזה לא התרחש בחג הפסח, אלא בחג שמחת תורה.
התברר שישראל אינה חסינה מהשאלה היהודית, ושהציוויליזציה המערבית נגועה באנטישמיות עזה. האנטישמיות התבררה כלא רוח רפאים חסרת גוף, אלא כתנועה עולמית רחבה הפועלת בחמש היבשות. והיהודים שוב החלו לשאול שאלות רבות בנוגע לשאלה היהודית.
ספר זה הוא על "השאלה היהודית" ועל ההיסטוריה של אישים עושי היסטוריה. הם עשו היסטוריה בתחומיהם המקצועיים: מדע, מוזיקה, ספרות, אמנות, פילוסופיה, פוליטיקה. כיהודים, הם ניסו לשנות גם את ההיסטוריה של העם היהודי, הצליחו לתרום לה הרבה, אבל הם היו יותר דומים לאנטי-גיבורים של היסטוריה זו.
המוטיב העיקרי, שמהדהד בספר זה, הוא התמודדותם של יהודים אינטלקטואלים אירופיים עם "השאלה היהודית". הדמויות בספר זה חיו בעשר מדינות אירופה: אוסטריה, בריטניה, ברית המועצות, גרמניה, הולנד, הונגריה, פולין, צ'כיה, צרפת ורוסיה. חייהם ופעילותם נבחנים על פני תקופה של כשלוש מאות שנים. העמדה האמביוולנטית של גיבורי הספר כלפי אומתם וכלפי האומות הזרות, השולטות במדינותיהם, האהבה הנכזבת, שחשו אותם היהודים כלפי מדינות אירופה, שבהן נולדו וחיו, הפכה לנטל כבד על קיומם האישי ועל שייכותם היהודית. הם נחשבו ליהודים, גם אם לא רצו להשתייך לעם היהודי. הם היו יהודים בעל כורחם, הנושאים ב"קלון" כיהודים, גם אם המירו את דתם.
משותפת לגיבורי הספר ההכרה ש"השאלה היהודית" אינה ניתנת לפתרון. המתח, ששרר סביב "השאלה היהודית", לא נרגע מאז המאבק למען האמנציפציה. הוא שינה צורות ויצר סוגים "אנתרופולוגיים" חדשים של יהודים, המעבירים את מרכז ההתעניינות והדאגה שלהם מ"השאלה היהודית" לבעיות האינטרנציונליות, המעמדיות, החברתיות, הרחוקות מהיהדות. גיבורי הספר שייכים לצמרת האינטלקטואלית והיצירתית במדינותיהם. הם בלטו בתחומי הידע שלהם והיו עסוקים בפתרון בעיות מדעיות ובכתיבת יצירות מופת בספרות ובמוזיקה, אשר הביאו להם תהילה בתחומיהם המקצועיים. חלקם ניסו את כוחם במאבק באנטישמיות, אבל לא הצליחו. יתכן שכישלונם נבע מהעובדה, שבזמן מאבקם, לא הייתה להם מדינה משלהם. האנטישמיות, שהם נתקלו בה, הייתה ממלכתית. אולם קיומה של מדינה אינה מבטלת את האנטישמיות: גם לאחר הקמת מדינת ישראל, האנטישמיות ממשיכה לשגשג. בלי מדינת היהודים הייתה אנטישמיות, ועם מדינת היהודים קיימת אנטישמיות. האנטישמיות, שבה דנים בספרים רבים ובספר זה, לא נשארה שאלה אקדמית והיסטורית, אלא ממשיכה להיות אקטואלית. עד עצם היום הזה, רבים, כולל אלו, שביצעו את הפוגרום בדרום ישראל ב-7 באוקטובר 2023, ותומכיהם, שוללים את זכות הקיום של ישראל כמדינה של העם היהודי. הגבולות בין האנטישמיות לבין האנטי-שראליות טושטשו, או אולי אף נמחקו. האנטישמיות החדשה, האנטי-ישראלית, התמזגה עם האנטישמיות הישנה, "הקלאסית". האם השאלה היהודית נותרה פתוחה?
ספר חדש חייב להיות חדשני. סופרים אחרים כתבו, כותבים ויכתבו על הדמויות שתיארתי. גם על אהבה כתבו, כותבים ויכתבו רבות, כי נושא זה תמיד נשאר רלוונטי, למרות שאינו חדש, כמו גם האנטישמיות. השאלה היא לא רק על מה לכתוב, אלא גם איך לעשות זאת. לדעתי, מצאתי את נקודת המבט משלי על השאלה היהודית. גיבוריי היו אנשים מוכשרים להפליא, כוכבים בתחומיהם, אך למרות כל הישגיהם, הם היו כוכבים נודדים, המחפשים את מקומם ועונים בשאלה על השאלה היהודית.
הכתיבה של ספר זה הושפעה מאישיותו הבולטת של אבי החורג, פרופסור לפיזיקה, חבר באקדמיה למדעים של אוקראינה הסובייטית, מיכאל דייגן – יהי זכרו ברוך – שלימד אותי לחשוב ופתח בפניי את ההיסטוריה של העם היהודי. אני אסיר תודה לו על כך, שהעניק לי חיים רוחניים עשירים. כמדען, כאדם העוסק במדע, התעמקתי ותיארתי בעניין רב ובהתלהבות את חייהם ועבודתם של 15 המדענים וההוגים, המופיעים בספר זה, וביניהם ברוך שפינוזה, משה מנדלסון, משה הס, אוטו וינינגר, וחתני פרס נובל אנרי ברגסון, פאול ארליך וריכרד וילשטאטר. כבנו של פרופסור לספרות גרמנית וצרפתית וכאחיינה היחיד של פרופסורית למוזיקה, נטולת ילדים, חקרתי ותיארתי בלהט את חייהם ויצירתם של 20 הכותבים והמלחינים המופיעים בספר זה, וביניהם היינריך היינה, בנימין דיזראלי, ג'קומו מאייבר, פליקס מנדלסון, ארנולד שנברג, פרנץ קפקא ואז'ן יונסקו.
עוד בנושא באתר הידען:
- לחיצת יד אחת עד לאלברט איינשטיין: סיפורם של פרופסור נתן רוזן והמדענים היהודים בברית המועצות
- רצח של פיזיקאי שחיסל תחום מדעי שלם
- אדוארד טלר: מהאזהרה מפני “פצצה נאצית” ועד חזון פצצת המימן
- זלמן וקסמן: מעיירה יהודית קטנה באוקראינה לחתן נובל שגילה את הסטרפטומיצין נגד שחפת
- התנגשות בין תורת היחסות לדיאלקטיקה המטריאליסטית – סיפור חייו ופועלו של סמיון סמקובסקי
