בדיקה גאו־ארכיאולוגית מקיפה סביב כרנך ליד לוקסור מצאה שהאתר הפך בר־יישוב רק אחרי 2520 לפנה״ס, ומצביעה על אי מוגבה בין ערוצי נילוס קדומים שעשוי להסביר גם את ההיגיון הדתי בבחירת המקום
מחקר פורץ דרך מציע כי מקדש כרנך המפורסם נבנה במקום שבו המיתולוגיה המצרית העתיקה והנילוס "עלו מן המים" יחד – פשוטו כמשמעו. צוות ארכיאולוגים בינלאומי השלים את הבדיקה הגאו-ארכיאולוגית המפורטת והמקיפה ביותר שנעשתה אי פעם במקדש ההיסטורי הסמוך ללוקסור, שהוא אחד ממתחמי המקדשים הגדולים והמרשימים ביותר בעולם העתיק ואתר מורשת עולמית מוכר של אונסק"ו.
הבדיקה החדשנית מספקת תמונה ברורה הרבה יותר של מועד ההתיישבות הראשון באתר המקודש הזה, ומציעה קשר אפשרי ומרתק בין בחירת מיקומו המדויק לבין תפיסות מצריות קדומות ועמוקות על בריאת העולם ותחילת הקיום.
הממצאים המרתקים, שפורסמו לאחרונה בכתב העת המדעי המוביל Antiquity, מציגים ראיות חדשות ומפתיעות על גילו האמיתי של המקדש, בוחנים בעומק זיקות אפשריות למיתולוגיה המצרית ומסבירים בפירוט כיצד שינויי הנוף של הנילוס השפיעו באופן מכריע על מי שחיו באתר והרחיבו אותו לאורך תקופה עצומה של כשלושת אלפים שנה.
"המחקר החדש שלנו מספק פירוט חסר תקדים על התפתחותו המדהימה של מקדש כרנך, החל מאי קטן ועד שהפך לאחד המוסדות המכוננים והמרכזיים ביותר של מצרים העתיקה", מסביר ד"ר בן פנינגטון, המחבר הראשי של המחקר וחוקר אורח מוערך בתחום הגאו-ארכיאולוגיה באוניברסיטת סאות'המפטון.
המיקום ההיסטורי של כרנך
מקדש כרנך שוכן כחמש מאות מטרים ממזרח לערוץ הנילוס המודרני, בסמיכות ללוקסור, באזור שהיה בעבר הלב הדתי הפועם של מצרים העתיקה בעיר תבאי העתיקה והמפוארת.
המחקר החדש מציע כי מקדש כרנך צמח ממה שהיה פעם אי שנוצר בידי הנילוס עצמו, ובכך משנה באופן משמעותי את ההבנה הקיימת שלנו לגבי מקורותיו. הגאוגרפיה הייחודית והמיוחדת של האתר עשויה הייתה להיבחר בכוונה תחילה כדי לשקף ולגלם אמונות מצריות קדומות על הבריאה עצמה ועל ראשית העולם.
שחזור הסביבה הקדומה סביב מקדש כרנך
הצוות המחקרי הבינלאומי הוביל על ידי ד"ר אנגוס גרהאם מאוניברסיטת אופסלה בשוודיה וכלל כמה חוקרים מובילים מאוניברסיטת סאות'המפטון. החוקרים בחנו בקפידה ובפירוט שישים ואחת דגימות ליבה של משקעים שנלקחו ממקומות שונים מתוך מתחם המקדש העצום וסביבתו הקרובה. כדי לדייק ולכייל את ציר הזמן ההיסטורי, הם ניתחו גם עשרות אלפי שברי חרס עתיקים שנמצאו באתר לאורך שנות המחקר.
שילוב מתוחכם של כל הנתונים הללו אפשר לצוות לשחזר בדיוק רב כיצד הנוף סביב האתר השתנה והתפתח בתקופות היסטוריות שונות. לפי הניתוח המדוקדק, לפני בערך אלפיים וחמש מאות ועשרים שנה לפני הספירה, האזור הוצף לעיתים תכופות במי שיטפונות מהירים ועוצמתיים של הנילוס, מה שהפך התיישבות ארוכת-טווח ויציבה במקום לבלתי מעשית לחלוטין.
לכן, ההתיישבות הרציפה המוקדמת ביותר במקדש כרנך מתוארכת ככל הנראה לתקופת הממלכה הקדומה של מצרים (בערך בין השנים 2591 עד 2152 לפני הספירה). גם ממצאי החרס העתיקים תומכים בכך ומחזקים את המסקנה הזו: השברים הקדומים ביותר שנמצאו מתוארכים לתקופה שבין כ-2305 עד 1980 לפני הספירה.
"גילו האמיתי של מקדש כרנך היה נושא לויכוח חריף ומתמשך בקהילת הארכיאולוגים במשך שנים רבות, אבל הראיות החדשות והמוצקות שלנו מציבות גבול זמן ברור הרבה יותר להתיישבות ולבנייה המוקדמות ביותר באתר", הסביר ד"ר קריסטיאן סטרט, שותף מרכזי למחקר מאוניברסיטת סאות'המפטון.
כיצד ערוצי הנהר יצרו קרקע קדושה
לפי ממצאי המחקר המפורטים, הקרקע שעליה התפתח בהמשך מקדש כרנך המפואר נוצרה כאשר ערוצי הנילוס העתיקים חתרו והעמיקו את מצעם ממערב וממזרח לאתר. התהליך הגאולוגי הטבעי הזה הותיר מאחוריו "אי" מוגבה של קרקע יציבה וקשה יותר במה שהוא כיום החלק המזרחי והדרום-מזרחי של תחום המקדש הרחב. האזור המוגבה והיציב הזה סיפק בסיס אידיאלי ומתאים להתיישבות מוקדמת ולבנייה ראשונית.
במהלך מאות השנים שלאחר מכן, ערוצי הנהר משני הצדדים של האי התרחקו בהדרגה זה מזה, בתהליך טבעי של שינוי מסלול הנהר. התזוזה הטבעית והאיטית הזו פתחה שטחים נוספים של קרקע יציבה, ואפשרה למתחם המקדש להתרחב ולגדול בהדרגה לאורך זמן ולהגיע לממדיו העצומים.
ממצא מפתיע ובלתי צפוי נוגע לערוץ המזרחי של הנילוס: במחקרים ארכיאולוגיים קודמים הוא נחשב במידה רבה להשערה תיאורטית בלבד, אולם הנתונים החדשים והמוצקים מראים בבירור שהיה שם ערוץ מוגדר היטב ופעיל, וייתכן מאוד שאף היה גדול ורחב יותר מן הערוץ המערבי שעליו הדגישו והתמקדו מחקרים מוקדמים יותר.
"הערוצים העתיקים שסבבו את האתר משני צדדיו עיצבו באופן ישיר ומכריע את האופן שבו המקדש יכול היה להתפתח ואת המקומות שבהם ניתן היה לבנות", הסביר דומיניק ברקר, שותף חשוב למחקר מאוניברסיטת סאות'המפטון. "בנייה חדשה והרחבות נעשו לעיתים קרובות מעל ערוצי נהר ישנים שכבר לא היו פעילים, לאחר שהתמלאו באופן טבעי בסחף ובמשקעים".
הוא הוסיף והדגיש: "אנחנו גם רואים בבירור כיצד המצרים הקדמונים עיצבו ושינו בכוונה את מסלול הנהר עצמו, למשל באמצעות השלכה מכוונת של חול מן המדבר הסמוך אל ערוצים מסוימים, אולי כדי ליצור במודע קרקע חדשה ויציבה לבנייה והרחבה נוספת של המקדש".
הדמיון המרתק למיתוסי הבריאה המצריים
שחזור הנוף העתיק והגאולוגיה שמתחת לאתר מקדש כרנך דומה באופן מפתיע ומרתק מאוד לדימויים ולתיאורים המופיעים בסיפורי הבריאה המפורסמים של מצרים העתיקה. הדמיון המובהק הזה הוביל את החוקרים להציע תיאוריה מרתקת ש רעיונות דתיים ואמונות קוסמולוגיות השפיעו באופן משמעותי על בחירת המיקום המדויק של המקדש.
טקסטים קדומים מן הממלכה הקדומה של מצרים מתארים את האל הבורא כמי שמופיע ומתגלה כתל גבוה של אדמה יציבה שעולה מתוך "האגם הקדמון" או "מי התהום". חשוב במיוחד לציין: האי הטבעי שעליו הוקם בסופו של דבר מקדש כרנך הוא האזור המוגבה היחיד הידוע בכל הסביבה הרחבה, שהיה בעבר מוקף לחלוטין במים מכל עבריו.
"מפתה מאוד להציע ולהעלות את האפשרות שהאליטה התבאית השלטת בחרה במכוון את מיקומו הספציפי של מקדש כרנך כמקום ראוי למשכנו של מופע חדש ומחודש של האל הבורא, 'רע-אמון', דווקא משום שהאתר הטבעי התאים בצורה מושלמת לסצנת הבריאה המתוארת במיתוסים: אדמה גבוהה ויציבה שעולה ומתגלה מתוך מים עמוקים המקיפים אותה מסביב", מסביר בהתלהבות ד"ר פנינגטון.
כתבים וטקסטים דתיים מאוחרים יותר מתקופת הממלכה התיכונה (בערך בין השנים 1980 עד 1760 לפני הספירה) מרחיבים ומעמיקים את הרעיון התיאולוגי הזה, ומתארים בפירוט רב יותר "תל קדמון" או "גבעה ראשונה" שעולה ומתגלה מתוך "מי התוהו" או "האוקיינוס הקדמון". באותה תקופה היסטורית, נסיגת מי השיטפונות העונתיים והמחזוריים של הנילוס הייתה עשויה להמחיש ולהפגין את המיתוס הדתי הזה ממש לעיני המתבונן המאמין: התל הטבעי שמתחת למקדש כרנך היה נראה כאילו הוא עולה ומתפשט בפועל כאשר המים נסוגים בהדרגה לאחר עונת ההצפות.
הרחבת המחקר במישור ההצפה של לוקסור
לאחר שהצוות קיבל אישורים רשמיים מהרשויות המצריות לחקור ולבדוק גם את מישור ההצפה הרחב והנרחב של לוקסור, צוות המחקר הבינלאומי מרחיב ומגדיל כעת את העבודה המדעית והשטחית לאתרים ארכיאולוגיים מרכזיים ומשמעותיים נוספים באזור ההיסטורי. המטרה המוצהרת של ההרחבה היא להבין טוב יותר ובאופן מקיף כיצד נופים טבעיים ונתיבי מים עתיקים עיצבו והשפיעו על התפתחותו של כל מרחב הבירה הדתית והתרבותית של מצרים העתיקה במשך אלפי שנים.
פרטי פרסום ומימון
הפניה מדעית: "Conceptual origins and geomorphic evolution of the temple of Amun-Ra at Karnak (Luxor, Egypt)" מאת Benjamin Thomas Pennington ועמיתיו למחקר, שפורסם ב-6 באוקטובר 2025 בכתב העת המדעי Antiquity. מזהה דיגיטלי: DOI: 10.15184/aqy.2025.10185
הפרויקט המחקרי המקיף נתמך כלכלית על ידי קרן Knut och Alice Wallenbergs Stiftelse (מענק מספר KAW 2013.0163) ואוניברסיטת אופסלה (מענק מספר HUMSAM 2014/17), וכן במענק קטן נוסף מקרן M och S Wångstedts Stiftelse. המחקר השטחי והארכיאולוגי בוצע במלואו בחסות ובפיקוח של Egypt Exploration Society ובהיתר רשמי ומפורש ממשרד התיירות והעתיקות של ממשלת מצרים.
עוד בנושא באתר הידען:
