כיצד מדענים גולים מאירופה האיצו את פרויקט מנהטן, ולמה “אבי פצצת המימן” נותר דמות שנויה במחלוקת עד ימינו?
בשנת 1939 גילו המדענים הגרמנים אוטו האן (לימים חתן פרס נובל לכימיה) ופריץ שטרסמן את אפקט ביקוע הגרעין של אורניום-235, מה שסלל את הדרך ליצירת נשק גרעיני. היה ברור לפיזיקאים שהגיעו לארה"ב מאירופה שתוכנית הגרעין הגרמנית בהובלה של פיזיקאי גרמני גדול, חתן פרס נובל לפיזיקה, ורנר הייזנברג, עלולה להוביל ליצירת הפצצה הגרעינית הנאצית. רק הפנטגון לא הבין את זה. אז ליאו סילארד, אדוארד טלר ויוג'ין ויגנר, זוכה פרס נובל לפיזיקה – כולם יהודים וילידי בודפשט – ניסחו מכתב אזהרה בפני הסכנה הגרעינית הנאצית שנחתם על ידי אלברט איינשטיין לנשיא רוזוולט. במהרה, הקים הנשיא את ועדת האורניום, שסימנה את תחילת פרויקט מנהטן בלוס אלמוס.
אחד מיוצרי מכניקת הקוונטים, זוכה פרס נובל לפיזיקה מקס בורן, יהודי גרמני, כתב: "הפיזיקאים הגולים ידעו שלא תהיה ישועה אם הגרמנים יהיו הראשונים ליצור פצצת אטום. אפילו איינשטיין, שהיה פציפיסט כל חייו, חלק את הפחד הזה; שכנעו אותו מספר פיזיקאים הונגרים צעירים שביקשו ממנו להזהיר את הנשיא רוזוולט." לאורה פרמי, אשתו היהודייה של אחד היועצים המדעיים הראשיים לפרויקט הגרעיני האמריקאי, זוכה פרס נובל לפיזיקה אנריקו פרמי, ציינה בספרה "אטומים במשפחה" (1955) כי מהגרים יהודים מאירופה, ולא אמריקאים, ילידי הארץ, הם שיזמו את פרויקט הגרעין האמריקאי: "לכן האזהרה הראשונה לנשיא רוזוולט הגיעה מאנשים כמו איינשטיין, סילארד, ויגנר וטלר, בעוד שפיזיקאים שנולדו וגדלו באמריקה המשיכו לשבת ב'מגדל השן' שלהם. הזרים האלה ידעו מהי מדינה צבאית ומה משמעותו של ריכוז כוח ביד אחת, בעוד שהאמריקאים חיו רק על פי רעיונותיהם על דמוקרטיה ויוזמה חופשית."
רקע יהודי תרבותי ופסנתר
אדוארד טלר נולד ב-15 בינואר 1908 בבודפשט. הוא היה בנו של עורך הדין מקס טלר ואשתו, הפסנתרנית אילונה. הטלרים צמו ביום כיפור, וראש המשפחה התפלל בשבת ובחגים יהודיים בבית כנסת. אדוארד הפגין יכולות מתמטיות ומוזיקליות יוצאות דופן. נגינה בפסנתר נותרה תחביב עבור טלר. הרבה יותר מאוחר, הוא היה יושב ליד פסנתר הסטיינוויי בלוס אלמוס בלילה וניגן את יצירותיהם של מוצרט ובטהובן.
בשנת 1919 הוכרזה הרפובליקה הסובייטית ההונגרית בראשות היהודי בלה קון. משפחתו של טלר, שגרה במרכז בודפשט, נאלצה לחלוק את דירתם עם שני חיילים שהשתינו בעציץ. הטרור האדום הפך לצמיתות את הנער שכבר היה "מנוכר חברתית" לאנטי-קומוניסט משוכנע. המשטר הקומוניסטי של הרפובליקה הסובייטית ההונגרית ביצע "טרור אדום" שדגם את עצמו על פי המשטר של רוסיה הסובייטית. מתוך 49 קומיסרי העם (השרים) בממשלה החדשה, 31 היו יהודים, ומתוך 202 הפקידים הבכירים, 161 היו יהודים. לאחר תבוסת הרפובליקה הסובייטית ההונגרית, המדינה צללה לתהום של "טרור לבן", שהתברר כלא פחות עקוב מדם וקיבל אופי אנטישמי. הרפובליקה הסובייטית ההונגרית התקיימה במשך 133 ימים. האוכלוסייה תפסה את הממשלה הסובייטית במדינה כשלטון יהודי. המרד נגד הקומוניסטים היה עז ורצוף דם, והיה לו אופי אנטישמי. למרות שהיהודים גם היו בין קורבנות הדיכוי המהפכני הקומוניסטי, אלפים רבים של יהודים חפים מפשע סבלו מהטרור הלבן ומהפוגרומים. הפוגרומים בהונגריה, שהחלו לאחר תבוסת המהפכה, נמשכו עד 1921: הונגרים נקמו ביהודים פשוטים, שלא היה להם שום קשר לאירועים המהפכניים, על מעשיה של הממשלה הקומוניסטית.
מהונגריה לגרמניה לארצות הברית
הנומרוס קלאוזוס, שהגביל את קבלת היהודים לאוניברסיטאות ההונגריות, אילץ את אדוארד לעזוב לגרמניה בשנת 1926. בשנת 1928 הוא קיבל תואר ראשון בהנדסת כימיה, אך הוא התלהב מפיזיקת הקוונטים. בלייפציג, תחת הנחייתו של הייזנברג, הגן טלר על עבודת הדוקטורט שלו, והפך לדוקטור לפיזיקה תיאורטית בגיל עשרים ושתיים. לאחר שהנאצים עלו לשלטון, הוא עזב את גרמניה ובשנת 1935 הפך לפרופסור באוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון בארצות הברית.
בשנת 1941, עבד טלר בשיתוף פעולה הדוק עם אנריקו פרמי, שדבק בו ברעיון של פצצת מימן, שהאנרגיה שלה תהיה גדולה פי עשרות אלפים מפיצוץ גרעיני קונבנציונלי. טלר הפך אובססיבי לרעיון של יצירת פצצת המימן, אך ראש הפרויקט הגרעיני האמריקאי, רוברט אופנהיימר, האמין שרדיפה אחרי "שתי ארנבות" היא מותרות שאי אפשר לעמוד בהן, ולכן הוא מיקד את כל מאמציו בפיתוח נשק גרעיני. עד אמצע 1945, העבודה על הפצצה הושלמה, אך גם המלחמה עם גרמניה הסתיימה, מה שלפי רבים מעמיתיו של טלר הפך את הנשק הגרעיני למיותר ומסוכן. ליאו סילארד, שפעל באופן נמרץ למען תוכנית הגרעין לפני שש שנים, יזם עצומה עליה חתמו שלושים משתתפי פרויקט מנהטן לנשיא ארצות הברית, הקוראת שלא להשתמש בנשק החדש נגד יפן ולהעביר את אנרגיית הגרעין לשליטה בינלאומית. אדוארד לא חתם על המסמך: "אני לא רואה שום סיכוי לאסור כל סוג של נשק. העובדה שעבדנו על הדבר הנורא הזה לא נותנת לנו זכות להחליט איך צריך להשתמש בו."
לאחר השימוש בשתי פצצות הגרעין נגד יפן, רבים מהמשתתפים בפרויקט מנהטן בלוס אלמוס החלו לעזוב לאוניברסיטאות שלהם עד סתיו 1945. הם התייחסו בביטול לנשק הגרעיני, אבל טלר, שהיה במיעוט, חלם על פצצת מימן. ב-27 באוגוסט 1949 נוסתה הפצצה הגרעינית הסובייטית הראשונה באתר ניסוי ליד עיר סמיפלטינסק. פרויקט הגרעין הסובייטי הובל על ידי יהודי, יולי חריטון. אירוע זה אישר את נקודת המבט של טלר. ב-31 בינואר 1950, באישורו של הנשיא טרומן, קיבל טלר הרשאה מלאה לפתח את פצצת המימן. פצצה זו פוצצה באחד מאיי מרשל ב-1 בנובמבר 1952 – הפטרייה הגרעינית התנשאה לגובה של 37 ק"מ, וקוטר "הכובע" שלה עלה על 160 ק"מ. במקום שבו היה פעם אי נוצר מכתש בקוטר של כמעט שני קילומטרים ובעומק של 50 מטרים. באותה שנה, ביוזמתו של טלר, נפתחה המעבדה הלאומית לורנס ליברמור – המרכז המוביל לפיתוח נשק גרעיני בארצות הברית.
חלם על פצצת מימן
בשנים 1964-1967 ביקר טלר בישראל שש פעמים, ונתן הרצאות על פיזיקה תיאורטית באוניברסיטת תל אביב. במשך שנים רבות הוא שימש גם כיועץ לממשלת ישראל בנושאי בטיחות גרעינית, ושיכנע את הישראלים לא לחתום לעולם על האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני. הוא גם הצליח לשכנע את ממשלת ארצות הברית לא לפקח על מרכז המחקר הגרעיני בדימונה, למרות שהמדען אישר שישראל מחזיקה ביכולות גרעיניות. לטלר מייחסים את הרעיון להקים פארקים תעשייתיים באוניברסיטאות ישראליות ליישום מעשי של תגליות מדעיות ועל יזום פיתוח כלי טיס בלתי מאוישים למטרות ביון בישראל. הוא קידם את מערכת הטילים הבליסטיים פולאריס לצוללות, שכנע את הנשיא רייגן להקצות כספים משמעותיים לפרויקט מלחמת הכוכבים, ופיתח את תותח הלייזר החללי אקסקליבר, שעד היום עובר שיפורים.
טלר חווה אנטישמיות מסוגים שונים, מהונגרית ועד הגרמנית. בראיון שנתן לעיתון "החדשות היהודיות של צפון קליפורניה" ב-22 בינואר 1988, אמר טלר: "יותר מכל דבר אחר, האנטישמיות גרמה לי להבין את העובדה שאני יהודי". טלר שהכיר היטב את הנאציזם ואת הקומוניזם, הפך לאנטי-נאצי ואנטי-קומוניסט. הוא האמין שהדרך היחידה להילחם במשטרים טוטליטריים היא להשתמש נגדם בנשק גרעיני ובנשק התקפי אחר. הוא סבר שמשטרים כאלה מתנגדים למדינת ישראל ומבקשים להשמיד אותה. לכן, הוא חשב שאין סיכוי לשלום עם הערבים וששפת התקשורת היחידה איתם היא מלחמה, כי היא הינה מאבק על ההישרדות. עבור ליברלים בארצות הברית ובישראל, היה טלר דמות שנואה, מיליטריסט ו"מחרחר מלחמה". בזיכרונותיו, "מסע במאה העשרים במדע ובפוליטיקה" (2001), כתב טלר: "שלום לא ניתן להשיג רק על ידי משאלות. אנחנו חיים באותו עולם עם רוסיה, שמנהיגה הצהיר שהוא "רוצה לקבור אותנו" – והוא מתכוון לזה. פירוק נשק והפסקת ניסויים לא יובילו אותנו אוטומטית לשלום".
טלר הפך לדוקטור לשם כבוד של עשרים ושלוש אוניברסיטאות, קיבל את פרס איינשטיין, את המדליה הלאומית למדע של ארצות הברית ואת מדליית החירות הנשיאותית. מאז 1999, מדליית טלר מוענקת על הישגים בתחום היתוך גרעיני.
טלר לקה בשבץ מוחי ומת בסטנפורד, קליפורניה, ב-9 בספטמבר 2003. הוא כתב: "אני בטוח שהמאה ה-21 תהיה המאה של האינטלקט היהודי".
בנאום שנשא בפני תת-הוועדה לפירוק נשק של ועדת החוץ של הסנאט האמריקאי, תיאר טלר את עמדתו כך: "בחרתי במקצוע המדען, ואני אוהב את המדע; לא הייתי רוצה לעסוק מרצוני החופשי בשום דבר אחר מלבד מדע טהור. […] אני לא אוהב נשק. אני מעדיף שלום. אבל כדי להשיג שלום, אנחנו זקוקים לנשק. […] אני בטוח שאני תורם למטרה של שלום עולמי." האם אדוארד טלר הפך את העולם לבטוח יותר?
עוד בנושא באתר הידען:
