מהימורי בחירות במאה ה־19, דרך ניסוי דרפ״א ושווקי תחזיות פנימיים בגוגל ובפורד, ועד רעיון “עתידרכיה”: כך “חוכמת ההמונים” מתורגמת למחירי הסתברויות
בימים האחרונים התחוללה מהפכה מחשבתית קטנה בשוק התחזיות Polymarket: פתאום הרבה מאד אנשים מוכנים לשים כסף טוב על האפשרות שח'אמנאי יפרוש או יופרש עד סוף 2026. למעשה, הסיכוי שזה יקרה (לפי המהמרים) כמעט הכפיל את עצמו מאז דצמבר 2025. ואם זה לא מספיק, הרי שרוב המהמרים (62%) מאמינים שעד סוף מרץ, ארצות הברית תתקוף את איראן.
כדי להבין למה כדאי בכלל להתייחס להימורים האלו ברצינות, אני צריך קודם להסביר מהם בכלל שווקי תחזיות. או אולי נכון יותר לקרוא להם – שווקי הימורים. כי זה מה שאנשים עושים בהם: מהמרים על העתיד.
באופן לא-מפתיע, הימורים מהסוג הזה היו קיימים כבר מזה זמן רב. בכל מחזור בחירות בארצות הברית עד 1940, אפשר היה למצוא הימורים בהון-תועפות על תוצאות הבחירות. לפחות באחד ממחזורי הבחירות שם אפשר היה למצוא הימורים בגובה של 165 מיליון דולרים (במונחים של ההווה), שהותירו מאחור גם את היקף המסחר במניות בוול סטריט.
הדבר המפתיע הוא שמכל ההימורים האלו, אפשר היה להסיק בצורה די מהימנה מה יהיו תוצאות הבחירות. ב- 15 מחזורי בחירות בין 1884 ל- 1940, רק במקרה אחד קרה שהמועמד המוביל בהימורים הוא זה שנפל בסופו של דבר בקלפי. שווקי ההימורים הצליחו להגיע לתוצאה הנכונה ברוב המקרים, למרות שלא היו קיימים סקרים ברמה מדעית גבוהה באותו הזמן, שעליהם המהמרים היו יכולים להסתמך.
בשלב מסוים החליט המחוקק בארצות הברית לאסור על ההימורים על תוצאות הבחירות, או על הימורים בכלל על העתיד. ובכל זאת, קשה לעצור את הכמיהה האנושית לשים כסף על מה שיקרה. בשנת 1988 הצליחה אוניברסיטת איווה לקבל אישור יוצא-דופן מהמדינה להריץ שוק הימורים חדש, בו אנשים יכלו להמר בכספם על תחזיות מסוימות. לא הרבה כסף, נכון – עד 500 דולרים לכל היותר – אבל אפילו בסכום הכסף הזעום הזה, התחזיות היו מוצלחות במיוחד. למעשה, הן היו מדויקות יותר מהתחזיות הלאומיות של סוקרים רציניים, ב- 74 אחוזים מהמקרים.
למה שווקי ההימורים – או התחזיות – מגיעים לרמה גבוהה כל-כך של דיוק?
פשוט: בגלל חכמת ההמונים.
איך עובדים שווקי התחזיות
עקרון חוכמת ההמונים קובע שכאשר אנחנו אוספים מידע ממקורות רבים ושונים, שלכל אחד מהם יש ידע ומומחיות משלו, הרי שבעלי הידע מאזנים את 'השוטים', ובסופו של דבר מתקבלת תוצאה יחסית-מדויקת. היא לפחות אמורה להיות מדויקת יותר מתחזית שמגיעה ממספר מצומצם של מקורות, כמו ממומחים ידועים. לכל אחד מהמומחים הללו יש הטיות ואינטרסים משלו, ולכן לא כדאי לסמוך על התחזית שלו בפני עצמה. אבל כשלוקחים מומחים רבים ושונים ממגוון תחומים, מתקבלת תמונת מצב רחבה ואמינה יותר.
זה בדיוק מה שקורה בשווקי התחזיות. במקום שנסתמך על הפרשן הפוליטי הבודד, או על סקר (שתמיד מוטה לכיוון מסוים), בשווקי התחזיות אנחנו מסתמכים על כוחם של ההמונים. אנחנו סוקרים, למעשה, את הסבתא שמקבלת את המידע שלה מהאינטרנט ומקריאת עיתונים, את הכלכלן שמבין את הכוחות הפועלים בוולסטריט, ואת העוזר הבכיר של הפוליטיקאי שמקבל את המידע שלו ישירות מהצבא. כולם תורמים לתוצאה הסופית בשוק התחזיות.
איך זה עובד? בשווקי התחזיות הטיפוסיים, נפתחות תחזיות רבות מדי יום. למשל – "ח'אמנאי עדיין ישלוט באיראן עד סוף 2026."
כל 'מניה' בתחזית כזו שווה דולר אחד אם התחזית מתגלה כנכונה, או אפס עגול אם היא שגויה. אם אתם סבורים שהסיכוי שהתחזית תתממש בהצלחה הוא שבעים אחוזים, אז בוודאי תסכימו לקנות את המניה ב- 70 סנט. אם הרבה אחרים מסכימים איתכם ומשלמים סכום דומה על התחזית, הרי שמחיר השוק שלה יהיה שבעים סנט – והצופים מהצד יסיקו שהסיכוי שהתחזית נכונה הוא שבעים אחוזים.
ומה אם אנשים חושבים שאתם אופטימיים מדיי? במקרה זה, הם יהיו מוכנים לשלם פחות על רכישת אותה מניה. לאורך זמן, ועם מספיק מהמרים שגם רוכשים ומוכרים מניות זה מזה, השוק יאזן את עצמו עד לקביעת הערך הסופי של המניה. כלומר, רמת הביטחון בהתממשות התחזית.
לשווקי התחזיות יש שני יתרונות גדולים על פני פרשנים מקצועיים. ראשית, הם מדויקים יותר. ושנית, הם משתנים במהירות. הפרשנים האנושיים מקובעים לעיתים קרובות בדעותיהם. שווקי התחזיות, לעומת זאת, הפכפכים ומשתנים – בדיוק כמו המציאות. וכך הסיכוי למאורע מסוים יכול להכפיל את עצמו בין לילה, בהתאם לאירועים בשטח.
כל זה טוב ויפה, אבל הספקנים ישאלו עכשיו – אם שווקי התחזיות באמת מוצלחים כל-כך, למה לא משתמשים בהם בצבא, בממשלה או בחברות הגדולות?
מסתבר שבהחלט משתמשים בהם. ואפילו – ובזה ניגע בסוף המאמר – יש רעיונות להפוך אותם לבסיס לממשלה מסוג חדש לגמרי, המכונה Futarchy, או "עתידרכיה".
כשדרפ"א בכתה וגוגל צחקה
בדרפ"א – הסוכנות למחקרים פורצי-דרך במשרד המלחמה של ארה"ב – החליטו לכונן ב- 2003 שוק תחזיות, שכל אדם בממשל האמריקני יוכל להירשם אליה ולהתחיל להמר בכסף אמיתי לגמרי על אירועים עתידיים: "בכמה תצמח תפוקת הנפט של מצרים בשנה הבאה?" "האם צבא ארצות-הברית יצא מאפגניסטן תוך שנתיים או פחות?" וכן הלאה וכן הלאה.
בדיעבד, אפשר היה לנחש מה יהיו תוצאות הפרויקט: שהוא יהפוך לשק החבטות של פוליטיקאים. כמה מהפוליטיקאים באותו הזמן טענו שהממשל יצר דרך לתמרץ את אזרחי אמריקה להמר על מועדי פיגועים ורציחות של נשיאים. חלה סערה פוליטית קטנה, ודרפ"א החליטו לסגת מכל העניין.
באופן אירוני, שווקי התחזיות הדגימו את יעילותם דווקא לאחר שדרפ"א החליטה לבטל את הפרויקט. שוק תחזיות עצמאי בשם Tradesports.com העלה להימורים תחזית חדשה לגבי הסיכויים שראש דרפ"א דאז, האדמירל ג'ון פוינדקסטר, יסולק עד סוף אוגוסט 2003. המסחר המוקדם בתחזית הראה שיש סבירות של 40% שהאדמירל יסולק עד לאותו תאריך. ואז, ביולי 31, התחזיות זינקו פתאום מעלה-מעלה, לשמונים אחוזים. בסופו של דבר פוינדקסטר אכן התפטר לפני סוף אוגוסט, והראה שהמהמרים צדקו.
גם התעשייה משתמשת בשווקי תחזיות. גוגל, פורד ופירם-X (חברה פרטית גדולה שעוסקת בהנדסת חומרים) הריצו שווקי תחזיות פנימיים משלהן, כדי לנסות לחזות את סיכויי ההצלחה וזמני המימוש של פרויקטים. עובדים בחברות 'הימרו' על תחזיות שונות, ויכלו לזכות בתהילה ובפרסים של עד 10,000 דולרים. כפי שאפשר היה לצפות, שווקי התחזיות בכל שלוש החברות הצליחו לספק תחזיות שהיו מדויקות יותר ב- 25 אחוזים מאלו של המומחים.
כל זה לא אומר שקל להפעיל שווקי תחזיות, או שתמיד 'השוק צודק'. גם בשווקי תחזיות יכולות להיות, למשל, 'בועות'. במקרים כאלו, מהמרים נועזים סוחפים בעקבותיהם אחרים שבטוחים ש- "מישהו יודע משהו, אחרת לא היו שמים כל-כך הרבה כסף על התחזית הזו!"
במקרה הטוב, מסתבר שאותם מהמרים נועזים באמת ידעו משהו חשוב, וכולם מנצחים ביחד. במקרה הרע, הבועה מתפוצצת – וכולם מפסידים את הכסף שלהם.
נקודת תורפה אחרת של שווקי התחזיות בגוגל ובפורד הייתה שקיימת בהם אופטימיות-יתר לגבי העתיד. אלא מה? מסתבר שהמהמרים המנוסים יותר, ובמיוחד אלו עם ביצועים מרשימים מהעבר, הצליחו להתגבר על הטיית האופטימיות הזו.
כל זה בא לומר שלא מדובר במנגנון פשוט של "בואו נראה איפה שמים יותר כסף, וזה מה שיקרה". הפעלת שווקי תחזיות מחייבת שילוב של מדע ואומנות, והרבה ניסוי וטעיה, מכיוון שגם אחרי כמעט מאתיים שנים של הפעלת שווקים כאלו בבחירות בארצות-הברית, עדיין אנחנו מנסים להבין איך להפוך אותם למוצלחים יותר בחיזוי העתיד לבוא.
ועדיין, הם יותר אמינים מהפרשן הפוליטי, הגאו-פוליטי, והכלכלי הממוצע. ועובדה זו, בפני עצמה, מרמזת שראוי שנשים לב לתחזיות שצוברות תאוצה בפלטפורמות הללו.
ואולי, רק אולי, שווקי התחזיות יעזרו לנו לפתח סוג חדש של שלטון – כזה שמתבסס על קבלת החלטות שמגיעה מהציבור עצמו.
עתידרכיה
הכלכלן רובין הנסון ידוע ככזה שאוהב להעלות רעיונות מוזרים, מאתגרים ואפילו מעצבנים. אחד מאותם רעיונות, משנת 2000, היה זה של מערכת שלטונית חדשה מסוג "עתידרכיה" (Futarchy).
בשלטון מסוג "עתידרכיה", האזרחים מצביעים בעד הערכים – ואז השוק מחליט על המדיניות הנדרשת כדי לממש את הערכים הללו.
נניח, למשל, שבבחירות הקרובות יצביעו האזרחים בעד הצורך להוציא לפועל רפורמה משפטית. טוב ויפה, אבל איך מבצעים את אותה רפורמה? מה היא צריכה לכלול? בשלב זה נפתח שוק תחזיות, בו האזרחים יכולים להמר על התוצאות של גרסאות שונות של הרפורמה. האם גרסה א', למשל, תביא לכך שלפחות שלושה שופטים שמרנים ייבחרו בשנתיים הקרובות? או שאולי דווקא גרסה ב' תוביל לתוצאה זו? האם גרסה א' או ב' הן אלו שיובילו לכך שהעומס בבתי-המשפט יוקל בשנתיים הקרובות? או אולי דווקא גרסה ג'?
האזרחים, כאמור, יהמרו, והממשלה היא זו שתוציא לפועל לפי ההימורים. אם מספיק מהאזרחים סבורים שגרסה ב' היא המוצלחת ביותר – לפי הקריטריונים שנקבעים מראש – הרי שגרסה ב' היא זו שתושק. ואם היא באמת תצליח, הרי שכל מי ששם עליה כסף, גם יזכה בהימור.
האם זו שיטה מוצלחת לניהול שלטון? כנראה שלא. יש בה שפע של בעיות, בין היתר האפשרות שמדינות זרות יתערבו במנגנון קבלת ההחלטות באמצעות הזרקת הימורים גרועים לתוך המערכת. ועדיין, מעניין לחשוב על עתיד שבו האנושות מנוהלת על-ידי ציבור המהמרים.
ומי יודע? אולי אפשרות שכזו עדיין תהיה מוצלחת יותר מהמצב הנוכחי.
סיכום
שווקי התחזיות נחשבו למוקצים ושוליים במשך זמן רב, אבל כיום הם חוזרים למרכז הבמה, עם הימורים בשווי של מיליארדי דולרים בשנה. מי שרוצה לקבל הבנה טובה יותר של העתיד – מומלץ לו לבדוק את שווקי התחזיות מדי בוקר. ואולי בעתיד נוכל להוסיף לדברי רבי יוחנן כי –
"מיום שחרב בית המקדש, ניטלה נבואה מן הנביאים וניתנה לשוטים ולתינוקות… ולמהמרים."
עוד בנושא באתר הידען:
