קאהן, ממייסדי אמדוקס, היה עוגן מרכזי בפרויקט SpaceIL והתעשייה האווירית; החללית הגיעה למסלול סביב הירח ב־2019 אך התרסקה בניסיון הנחיתה, והותירה “אפקט” חינוכי ותשתיתי
היזם והפילנתרופ מוריס קאהן, ממייסדי אמדוקס ואחד מהשמות המזוהים ביותר עם פרויקט החללית הישראלית “בראשית”, הלך לעולמו בלילה שבין 31.12.2025 ל־01.01.2026. קאהן היה דמות מרכזית מאחורי המהלך שהביא את SpaceIL והתעשייה האווירית עד למסלול סביב הירח ולניסיון הנחיתה באפריל 2019 — ניסיון שהסתיים בהתרסקות, אך סימן קפיצת מדרגה ביכולת ההנדסית והחינוכית של אקוסיסטם החלל הישראלי. הוא גם תרם להקמת תחנת מוריס קהאן לחקר הים באוניברסיטת חיפה.
“בראשית” – מימון, גיוס שותפים והפיכת רעיון למסע חלל
המעורבות של קאהן ב“בראשית” לא הסתכמה בתרומה סמלית. לאורך שנות הפיתוח הוא שימש עוגן פיננסי שמאפשר לפרויקט להתקדם, וגם “מגנט” שסייע לרתום תורמים ושותפים נוספים. הפרויקט יצא לדרך כמאמץ של עמותת SpaceIL, ובהמשך הובל בשותפות עם התעשייה האווירית, במודל שהיה חריג בנוף המקומי: יוזמה אזרחית־פרטית שמנסה לבצע משימת ירח בעלות נמוכה משמעותית מהמקובל בתוכניות חלל לאומיות.
לצד העניין הטכנולוגי, קאהן דחף שוב ושוב את הממד החינוכי: שימוש במשימה כדי להצית דמיון, למשוך תלמידים למקצועות מדע והנדסה, ולהראות שגם מדינה קטנה ועמותה אזרחית יכולות “לשחק” בזירה שבה פועלות מעצמות. הדברים הללו הפכו עם השנים למה שכמה מאנשי הפרויקט כינו “אפקט בראשית” — לא הישג מדעי בודד, אלא גל הדף תרבותי־חינוכי שנועד להישאר גם אחרי סיום המשימה.
המסלול לירח וההתרסקות: הישג חלקי עם מחיר אמיתי
“בראשית” שוגרה ב־21.02.2019 (כמטען משותף על גבי Falcon 9) והתקדמה בהדרגה למסלול ירחי באמצעות סדרת הקפות והגבהות מסלול. ב־11.04.2019, במהלך ניסיון הנחיתה, החללית איבדה שליטה והתרסקה על פני הירח. האירוע סגר את החלון לנחיתה ישראלית ראשונה, אך השאיר מאחוריו שורה של הישגים: ניווט בין־כוכבי, תפעול חללית במסלול ירחי, והוכחת יכולת לפתח פלטפורמת חלל מורכבת במסגרת משאבים מוגבלת יחסית.
במבט לאחור, ההחלטה “ללכת על זה” נבחנת בשני מישורים. מצד אחד, הכישלון בנחיתה הוא עובדה, והדגיש את רמת הסיכון שמוטמעת בפרויקטי חלל — במיוחד כשמנסים לקצר לוחות זמנים ולחסוך עלויות. מצד שני, עצם ההגעה למסלול ירחי וניהול משימה עצמאית עד שלב הסופי נתפסו כקפיצה תשתיתית: ניסיון שנצבר אצל צוותים, ספקים ומהנדסים, וששימש בסיס לדיון מחודש על חלל כתחום טכנולוגי־כלכלי ולא רק סמל לאומי.
ההמשך שתוכנן – ועתה נותר פתוח
אחרי ההתרסקות, SpaceIL ניסתה לקדם משימת המשך (“בראשית 2”). קאהן עצמו המשיך לתמוך ביוזמה והצהיר בעבר על נכונות להמשיך לסייע, אך לפי דיווחים משנים קודמות התוכנית נעצרה/בוטלה בשלב מסוים, בין היתר בשל אתגרי מימון ומבנה הפרויקט. מותו מחדד כעת שאלה מעשית: האם יימצא שילוב חדש של מימון, שותפים ותשתיות שיחזיר ניסיון נחיתה ישראלי למסלול — והאם הלקחים ההנדסיים והארגוניים מ־2019 יתורגמו לדור הבא של משימות.
הקשר של קהאן לים, לחקרו ולהגנה עליו
לצד תרומתו לחלל, קאהן היה מזוהה גם עם הים – מחקרו ושמירתו. באוניברסיטת חיפה פועלת תחנת מוריס קאהן לחקר הים, המשמשת בסיס למחקרים סביבתיים בים התיכון ונושאת את שמו של מי שסייע לקדם תשתית מחקר ימית בישראל. לקשר הזה היה גם ממד משפחתי וציבורי: בנו, בנג’י קאהן, הקים את עמותת “צלול”, שפעלה לאורך השנים לקידום הגנת הסביבה הימית – ובין היתר הובילה מאבק ציבורי נגד כלובי הדגים במפרץ אילת. גם ביוזמות העסקיות המוקדמות של קאהן ניכר החיבור למים: הוא נמנה עם מייסדי Coral World, שהקימה את המצפה התת־ימי באילת והפכה את “העולם מתחת למים” לנגיש לקהל רחב.
תחנת מוריס קאהן לחקר הים באוניברסיטת חיפה מסרה כי קאהן ליווה את פעילות התחנה במשך שנים “באמונה, בתמיכה ובחברות חמה”, וכי מורשתו תמשיך להתבטא במחקר ובדור הבא של סטודנטים וחוקרים הפועלים להבין ולשמור על הים התיכון.
מדבריו בראיונות לתקשורת:
- על הערך החינוכי: קאהן תיאר את הרגע שבו ילדים התחפשו בפורים לאסטרונאוטים כסימן לכך שהמשימה “עשתה את שלה” מעבר לטכנולוגיה.
- על הצלחה וכישלון בחלל: הוא חזר על המסר שהעיקר הוא לנסות ולהתקדם גם כשהתוצאה הסופית אינה מושלמת.
עוד בנושא באתר הידען:
