ווב הצית מחדש את הדיון על סימני חיים בכוכבי־לכת רחוקים, הירח התקדם בזכות משימות מסחריות, ומסלול כדור הארץ הזכיר עד כמה הוא צפוף ושברירי – עם שיגורים, אסטרואיד קרוב והיערכות לעידן שאחרי תחנת החלל
בשנת 2025 החזרה לחלל המשיכה להיראות פחות כמו “אירוע חד־פעמי” ויותר כמו תעשייה שמתבססת: טלסקופים שמעמיקים את הדיון על חיים מחוץ למערכת השמש, חברות פרטיות שמנסות שוב ושוב לנחות על הירח, ומערכות שמזכירות לנו עד כמה המסלול סביב כדור הארץ צפוף, שברירי – ולפעמים גם מסוכן. באתר הידען נפרשה השנה הזו דרך סיפורים שחיברו בין מדע בסיסי, הנדסה שמתקדמת בניסוי וטעייה, ופוליטיקה של חלל שמתחילה לדרוש כללי משחק ברורים. כמובן ראוי לציין כי רק בסופה קיבלה נאס"א מנהל קבוע, ג'ארד אייזקמן – שטס פעמים בטיסות פרטיות לחלל לאחר למעלה משנה תחת מנהלים זמניים.
ווב משנה את השאלה “האם אנחנו לבד”
אחד הרגעים המדוברים של השנה הגיע ב־19-04-2025: נתוני “טלסקופ החלל ג'יימס ווב” העלו אפשרות לקיומם של גזים שנחשבים בכדור הארץ לסמנים ביולוגיים – DMS ו/או DMDS – באטמוספירה של כוכב הלכת K2-18b. החוקרים הדגישו שזה עדיין לא “גילוי חיים”, בין היתר משום שהמובהקות הסטטיסטית עמדה על שלוש סיגמא בלבד, והם העריכו שיידרשו עוד 16–24 שעות תצפית כדי להתקרב לסף המקובל של חמש סיגמא. (לידיעה)
באותה רוח של “התרחבות המפה”, הידען דיווח גם על ציון דרך סמלי: נחצה רף 6,000 כוכבי־לכת חוץ־שמשיים מאושרים, כשהדגש כבר אינו רק על “למצוא עוד”, אלא על אפיון – ומה אפשר ללמוד מכל עולם על התנאים שמאפשרים (או מונעים) חיים. (לידיעה )
ובקצה השני של הסקאלה – מבט לעומק היקום: כתבה בנובמבר הזכירה עד כמה ווב הפך לכלי שמתרגם “כתם שמיים זעיר” לאלפי גלקסיות, במקביל לסיפורים קוסמיים אלימים כמו התלקחויות מחורים שחורים על־מסיביים. (לידיעה)
הירח מתמסחר, והרגולציה מתחילה לרדוף אחרי המציאות
אם יש זירה שבה 2025 הרגישה כמו “כלכלה חדשה”, זו זירת הירח. במרץ תואר ניסיון נחיתה של “אתנה” של Intuitive Machines ליד הקוטב הדרומי – ניסיון שהחל עם ציפיות גדולות והסתיים באי־ודאות ותקלות קשר, אך גם המחיש כיצד נאס״א נשענת על שירותי מטען מסחריים (CLPS) כדי להתקדם לקראת נוכחות ארוכת טווח. (לידיעה)
נאס״א עצמה המשיכה לתכנן תשתיות: רכב השטח הירחי (LTV) הוצג ככלי שאמור לשאת שני אסטרונאוטים – או לפעול אוטונומית – ולחפש קרח ולמפות מינרלים, בעיקר באזור הקוטב הדרומי. (הידען – Hayadan)
אבל כשהחברות מתקרבות לשלב של “לא רק לחקור אלא גם להפיק”, הוויכוח המשפטי־מדיני הופך דחוף: הידען הציף את השאלה מי קובע כללים לכריית משאבים על הירח, כאשר מדינות כבר מעגנות זכויות בחקיקה לאומית, ובמקביל “הסכמי ארטמיס” מציעים עקרונות תיאום לא־מחייבים, כמו שקיפות ואזורי בטיחות. (לידיעה)
מסלול צפוף: שיגורים, אסטרואידים, שירות לוויינים – וגם ישראל
במימד הקרוב אלינו, 2025 הזכירה שהחלל אינו “ריק”. ב־01-10-2025 דווח על האסטרואיד 2025 TF שחלף מעל אנטארקטיקה במרחק של כ־428 ק״מ בלבד – סדר גודל של גובה תחנת החלל הבין־לאומית – אירוע שלא היה מסוכן, אבל הדגים עד כמה קשה לגלות גופים קטנים בזמן אמת. (לידיעה)
באותו קו של “שמירה על נכסים במסלול”, נאס״א בחנה אפשרות להעלות את מסלול טלסקופ החלל סוויפט הפעיל מאז 2004, כדי להאריך חיים מבצעיים ולפתח יכולות שירות לוויינים מסחריות. (לידיעה )
בתעשיית השיגור, SpaceX המשיכה לספק שילוב של הישגים ותקלות: בטיסת הניסוי השמינית של סטארשיפ (06-03-2025) המאיץ חזר ונלכד בהצלחה בזרועות המגדל, אך החללית איבדה מנועים והתפרקה – תזכורת לכך שהדרך לרקטה־על תפעולית עדיין רצופה כשלי ביניים. (לידיעה)
ולצד הטכנולוגיה, גם המערכות הלאומיות זזו: ביולי מונתה ד״ר שמרית תירוש ממן לראש סוכנות החלל הישראלית – לראשונה אישה בתפקיד – עם אחריות על מדיניות, תוכניות ושיתופי פעולה בינלאומיים. (לידיעה)
אפילו “היום שאחרי תחנת החלל הבין־לאומית” התחיל לקבל כותרות: הידען דיווח על פטנט רוסי לתחנת חלל מסתובבת שמדמה כבידה מלאכותית, תוך הדגשה שפטנט אינו תוכנית ביצוע – אך הוא מאותת על חזרה לשיח של תשתיות חלל ארוכות טווח בעידן פוסט־ISS. (לידיעה)
