המוח יוצר את הכאב – ולכן הוא גם יכול להפסיק אותו

פרופ’ פבל גולדשטיין מאוניברסיטת חיפה מוביל גישה מהפכנית לטיפול בכאב כרוני נוירופלסטי, המבוססת על אימון המוח לשנות את “אות הסכנה” – ומראה שאפילו כאב מתמשך שנים יכול לחלוף כאשר מבינים שהמוח הוא שמייצר אותו

מעבדת הכאב באוניברסיטת חיפה. צילום: דוברות אוניברסיטת חיפה
מעבדת הכאב באוניברסיטת חיפה. צילום: דוברות אוניברסיטת חיפה

בחדר שהיה פעם משרדו של פרופ’ פבל גולדשטיין באוניברסיטת חיפה, מתרחש כעת משהו יחודי במינו. המקום הופך בהדרגה לחדר טיפולי, חלק ממרכז חדש שנועד לדמות סימולציה של מערכת הבריאות. “אנחנו נפגיש אנשים עם רופאים ופסיכותרפיסטים שעברו הכשרות מיוחדות לאבחון כאב כרוני והדרכה בתהליך ההחלמה, כאשר אנו מתמקדים בסוג כאב כרוני הכי נפוץ שהתגלה לאחרונה – כאב נוירופלסטי”, הוא מסביר.

המטרה? לא פחות מלהפוך את הדרך שבה מערכת הבריאות מתייחסת לכאב כרוני ולהציע תקווה אמיתית למיליוני ישראלים שלא מצאו מענה בטיפולים המסורתיים. גולדשטיין, שחוקר בתחום מזה למעלה מ- 13 שנים, מוביל יחד עם יוליה זטולובסקי פיתוח של גישה טיפולית מבוססת על הבנה מהפכנית: כאב כרוני במקרים רבים לא נובע מבעיה בגוף, אלא זה מסר אזהרה שהמוח שולח. וכשם שהמוח יצר אותו – הוא גם יכול להפסיק אותו. רק בחודש נובמבר האחרון ציינו בעולם את חודש המודעות הבינלאומי לתסמונת הכאב הכרוני CRPS, הזדמנות מצוינת לשמוע על כאבים כרוניים והניסיון לפתור אותם.

כשהמוח משתנה
“כאב אקוטי זה הדבר הכי בסיסי שאנחנו מכירים”, מסביר גולדשטיין. “אנחנו נופלים מגיל צעיר, מקבלים מכות, ואז אנחנו מרגישים כאב שבא להתריע לנו שיש פה אולי איזשהו נזק”. זו פעולה הסתגלותית חשובה. בדרך כלל הרקמות שלנו מחלימות עד 3 חודשים. אבל מה קורה כשהכאב נמשך מעבר לתקופה זו והופך לכרוני? למעלה מ-3 מיליון ישראלים חיים עם כאב כרוני. עבור רבים מהם, הכאב הופך למציאות יומיומית משתקת שאינה מגיבה לטיפולים קונבנציונליים.

הבעיה, לדברי גולדשטיין, היא קונספטואלית. “אנחנו גדלים עם התובנה שאנחנו יודעים מה זה כאב. כואבת לי הברך, אז כנראה הבעיה בברך. כואב לי הגב, אז כנראה הבעיה בגב”. זה המודל של לוקליזציה, שעובד מצוין ברוב תחומי הרפואה. “אבל הבעיה היא שכאב זאת מערכת שהיא לא לוקאלית”.

כאב נוצר על ידי המוח. “בגוף יש ‘חיישני אזעקה’ שמגיבים לפגיעה, והסיגנל עובר דרך עמוד השדרה למוח”. אבל המוח זה לא כפתור פשוט. “יש שם מערכת מאוד מורכבת – אין אזור אחד של כאב במוח. יש שם ממש מערכות שלמות שאת יכולה לחשוב על זה כמו קבינט ביטחוני שמקבל החלטות מאוד קשות”. מעורבים מנגנונים של עיבוד רגשי, ציפיות וקונטקסט. כדי להמחיש, גולדשטיין מתאר ניסוי במעבדתו: “אם אני נותן אותו גירוי תרמי בדיוק, נגיד מחממים את כף היד לארבעים וחמש מעלות, בן אדם אחד ידרג את זה ככאב של 3 מתוך 10, ובן אדם אחר ידרג את זה כ-8 מתוך 10 – בדיוק אותו גירוי”.

הגילוי המרכזי הוא שהמוח משתנה בכאב כרוני. “יש היום מחקרים שמראים שהתגובה המוחית לכאב אקוטי זו לא אותה מכניקה של כאב כרוני”. המוח, בזכות נוירופלסטיות – גמישות המוח – משתנה. זו אותה נוירופלסטיות שמאפשרת לנו ללמוד שפות חדשות או להתאושש משבץ מוחי – אבל במקרה של כאב כרוני, היא פועלת נגדנו. המוח “לומד” לייצר כאב גם ללא סיבה פיזית.
“בחלק גדול מהמקרים, דפוס הייצוג של כאב במוח משתנה לגמרי. והסתבר שגם בשביל הכאב הזה, לא צריך יותר שתהיה פציעה. נוצר למוח מנגנון חדש – הוא יודע ליצור את המנגנון שפשוט מפיק את הכאב”.

לתופעה הזו יש שם: כאב נוירופלסטי, או בשמו האבחנתי – כאב ראשוני. “ראשוני זה אומר שהכאב זאת הבעיה ואין בעיה אורגנית בגוף שיכולה להסביר אותו”.פרופ’ פבל גולדשטיין

המסע האישי
הדרך של גולדשטיין לתחום החלה בפוסט-דוקטורט בקולורדו, שם הגיעו אליו מטפלים עם טענה נועזת: “אנחנו מצליחים להגיע למצב שאנשים מחלימים”. המילה “מחלימים” היא כמעט טאבו במערכת הבריאות כשמדברים על כאב כרוני. המחקר שנערך הראה ש-66% מהקבוצה שעברה את הטיפול החלימו לגמרי, וההחלמה נשארה גם שנה אחרי.

אבל לגולדשטיין יש גם סיפור אישי. כשהקים את המעבדה בתחילת הקורונה, הוא עבד מהבית. “כל יום ישבתי מול מחשב, כמעט ולא קמתי וגם עליתי כמה קילו במשקל. והתחיל כאב גב שנמשך כמה חודשים. אמרתי לעצמי שהכאב בטח בגלל הישיבה הממושכת והמשקל”. אחרי שצפה בסרט על הגישה הטיפולית שהמליץ לכל הפונים עם כאב נוירופלסטי, הכאב פשוט נעלם. “זה היה רגע של תובנה פתאומית”, מתאר גולדשטיין. “הבנתי שהגוף שלי בריא, והמוח פשוט המשיך לשדר אות סכנה שלא היה לו יותר הצדקה. ברגע שהבנתי את זה באמת – הכאב השתחרר. למרות שתיאורטית ידעתי את כל זה גם לפני – נפלתי באותה מלכודת של כאב נוירופלסטי”.

“בסוף הסרט פתאום הבנתי שהכאב בגב שלי עבר לגמרי, והוא לא חזר מאז”. זאת גישה פסיכו-חינוכית – הסרט מסביר את המנגנון של הכאב ומעורר רפלקציות, ו”באמת יש אנשים שזה מספיק להם בשביל להחלים”.

שיטת PDSR
לאחר מכן בשיתוף פעולה עם המטודולוגיסטית יוליה זטולובסקי נולד PDSR – Personalized Danger Signal Reprocessing – – אימון המוח להחלמה מכאב כרוני נוירופלסטי.
“לקחנו את הידע על מדעי המוח של כאב כרוני ושילבנו אותו בעזרת כלים של אימון אישי, בשביל לעזור לאנשים ליישם את זה ליום יום”. המחקר הראה שמעל 50% מחברי הקבוצות שעברו אימון בעזרת PDSR החלימו מכאב כרוני, והתוצאות נשארות במעקב של שנה וחצי”.

השיטה מתמקדת בכאב ראשוני, נוירופלסטי: כאבי גב, צוואר, ברכיים, מפרקים, מיגרנות, פיברומיאלגיה, אנדומטריוזיס ו- CRPS. “חשוב לציין שכ-50% מהאנשים עם כאב כרוני סובלים גם מדיכאון או חרדה קלינית, וגם רבים סובלים מפוסט טראומה. הקשר בין מצבים מנטליים לכאב הוא חשוב בהבנת התופעה”, אומר גולדשטיין.

האתגר התפיסתי
“אחד האתגרים הקשים שלנו זה בכלל להסביר לאנשים שניתן להחלים מכאב כרוני”, מודה גולדשטיין. “זה לא אינטואיטיבי – מבחינת רוב האנשים, זאת בעיה רפואית. תביא לי כדור, תעשה לי ניתוח”. לכן הוא מכין הרבה חומר חינוכי, ראיונות עם מחלימים, וסרטונים שמסבירים את ההיגיון.

היום מתנהלים מספר פרויקטים במעבדה, כולל גיוס משתתפים עם כאב גב שיקבלו טיפול בחינם במסגרת מחקר. כבר יש פסיכותרפיסטים שעברו הכשרה ועובדים לפי השיטה, אך כרגע זה בפרטי. “אנחנו רוצים באמת שזה יהיה נגיש לכולם, שזה יהיה חלק ממערכת הבריאות”, מסכם גולדשטיין. בינתיים, הוא ממשיך להדריך, לחקור, ולהפיץ את המסר: כאב כרוני אינו גזירת גורל. המוח שיצר אותו – יכול גם להפסיק אותו.

עוד בנושא באתר הידען:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.