סיקור מקיף

חופשיים ברשת?

האינטרנט הופך לרשת תקשורת חשאית, נבדלת ובמידה רבה חלופית לזו שבה שולט הממשל. על האינטרנט ויחסי ממשל-אזרח במזרח התיכון

"חשפו את הרשע". איור מתוך מצגת הקוראת לאקטיביזם באמצעות המחשב. Courtesy Sami Ben Gharbia
"חשפו את הרשע". איור מתוך מצגת הקוראת לאקטיביזם באמצעות המחשב. Courtesy Sami Ben Gharbia
טל פבל | גליליאו

בסוף שנות השבעים של המאה הקודמת, בשלהי ימיו של השאה פהלאווי באיראן, הוברחו דרשותיו של חומייני ממקום גלותו בפריז לאיראן על גבי קלטות אודיו, המילה האחרונה של הטכנולוגיה באותם ימים. עובדה זו מגלה טפח על יחסם של מדינות ומשטרים באזורנו לטכנולוגיות המתקדמות כמקור לקבלת ידע ולהעברתו.

טכנולוגיה בכלל וטכנולוגיית המידע בפרט הן סוגיות כבדות משקל ואתגר במדינות ריכוזיות ונעדרות חופש פרט וביטוי, כמו ברבות ממדינות המזרח התיכון. זמינותו הרבה של המידע, היכולת להעבירו ואף לייצרו, קוראות תיגר על הסדר החברתי והפוליטי הקיים ומעצבות מחדש את יחסי הממשל-אזרח במזרח התיכון.

חדירת האינטרנט למזרח התיכון

האינטרנט נוכח במזרח התיכון מראשית שנות התשעים של המאה הקודמת, כאשר האחרונות לקלוט אותו היו סוריה וערב הסעודית; אלה עשו זאת רק לאחר שהבטיחו את יכולתן הטכנית למנוע גישה חופשית של אזרחיהן לאינטרנט ולנטר פעילות מקוונת זו.

במהלך השנים התפשט האינטרנט ברבות ממדינות האזור, אשר מקצתן הפכו למעצמות של ממש בכל האמור בשימוש באינטרנט. הנתונים מעידים לא רק על אוכלוסייה תאבת מידע ותקשורת מבית ומחוץ, אלא גם כי במדינות אלו עדיין אין רוויה בשיעור החדירה.

מנגד, קיימות מדינות שטרם מיצו את פוטנציאל חדירת האינטרנט לתחומן, ככל הנראה בשל הון אנושי נמוך יחסית; למרות היותה של סוריה מדינה דיקטטורית יותר ממצרים, הרי שיעור החדירה בה גבוה בחצי אחוז ושיעור הגידול גבוה כמעט פי ארבעה.

האינטרנט ככלי ליצירת מידע

ייחודו של האינטרנט בהשוואה לאמצעי תקשורת דוגמת רדיו, טלוויזיה ועיתונות הוא בהיותו משפך דו סטרי של מידע, כלומר ערוץ שבו יכול הצרכן לקבל מידע ולשתף אותו. באמצעי התקשורת ה"ישנים" קיבל הצרכן מידע מעובד בצינורות רשמיים, אשר במקרים רבים סונן ועובד על-ידי גורמי ביניים.

מנגד, באינטרנט הצרכן הוא סופי. הוא הבוחר את המידע שברצונו לקבל מכל מקור תקשורת ופינה ברחבי העולם. באמצעותו מקבל המשתמש את המידע הגולמי ישירות מהמקור (אמצעי תקשורת, בלוג, פורום, אתר תדמית ועוד), ללא כל מעורבות של גורם מתערב או מעבד.

ואולם עוצמתו של האינטרנט גדולה מכך. השוני המהותי בינו ובין אמצעי התקשורת ה"ישנים" הוא דווקא בשל הכיוון ההפוך של משפך המידע; האינטרנט מעניק לראשונה יכולת למשתמש הקָצֶה ליצור מידע מכל מקום וכמעט מכל אמצעי ולהעבירו מידית לקצוות עולם. עובדה זו מציבה אתגר ממשי לממשלים בכלל ובעיקר לאלו שאינם מצטיינים בחופש ביטוי ובחופש הפרט.

דוגמה להתמודדות שכזו עם האתגר אשר מציב האינטרנט באזורנו היא משטרת האינטרנט במצרים. בספטמבר 2002 הקימה ממשלת מצרים את "היחידה ללחימה בפשעי מחשב ואינטרנט" שמטרתה לחקור פשעי אינטרנט ולנטר לשם כך פעילות באינטרנט בזמן אמת. עיקר עניינה הם אותם משתמשים המבקרים באתרים פורנוגרפיים. ביכולת יחידה זו לאתר את המשתמשים בקלות, בשל העובדה כי כל ספקי האינטרנט במדינה מקבלים את שירותיהם באמצעות חברת התקשורת הממשלתית. פרסומה הפומבי הראשון של היחידה התרחש ב-5 במרס 2004 בעיתון אל-אהראם שם נכתב על אודות אדם שעצרה היחידה לאחר שתקף באתר אינטרנט שהקים, את אחד מפקידי הממשל ומשפחתו.

האינטרנט וגורמי שוליים במזרח התיכון

קבוצות רבות במדינות האזור נעזרות באינטרנט כדי להשמיע קולן ובכך לערער את הסדר החברתי, התרבותי, הדתי והפוליטי הקיים, שבו קולות אלו מושתקים כדבר שבשגרה. לדוגמה, האינטרנט מאפשר לנשים במדינות האזור לתאר את חייהן, המתנהלים לעתים מאחורי הרעלה, לזעוק על קיפוחן בחברה ולפעול ליתר שוויון. פעילות ענפה זו מוצאת ביטויה בשלל יוזמות, וביניהן עשרות ארגונים הפעילים במזרח התיכון לקידום מעמד האישה שלהם נוכחות באינטרנט. התבטאויות שונות של נשים במגוון נושאים הקשורים במצבן בחברה הערבית ובכלל זה חוליי החברה. אתרי אינטרנט יעודיים דוגמת זה העוסק בסוגיית הגירושין בערב הסעודית, תחנת רדיו במצרים שהקימו נשים ושיש לה נוכחות מקוונת ועוד.

האינטרנט משמש גם גורמים רפורמיסטיים וחילוניים היוצאים נגד השלטון הקיים, ולעומתם גורמים דתיים קיצוניים, הנעדרים לעתים ביטוי חוקי אחר וזוכים ליחס סובלני יותר בזירה המקוונת.

ארגוני זכויות אדם מתעדים ומדווחים באמצעות האינטרנט בצורה מהירה, רחבה וחופשית יותר על אירועים של הפרת זכויות אדם במזרח התיכון ומנהלים מסעות מקוונים לשחרור עצורים. בלוגרים ומתנגדי משטר לא רק משתמשים באינטרנט כדי לכתוב נגד השלטון ועוולותיו, אלא גם מדווחים על תנועותיהם כמעין תעודת ביטוח רחבת תפוצה במקרה שהשלטונות יעצרו אותם או שעקבותיהם ייעלמו.

ביום 11 אפריל בשנת 2009 נעצר פעיל זכויות האדם והבלוגר המצרי ואאל עבאס (عباس) על-ידי שוטרים. עם מעצרו דיווח עבאס מידית על השתלשלות האירועים מתחנת המשטרה באמצעות הטלפון הסלולרי שברשותו ל-2,500 משתמשי טוויטר, שעקבו אחר פרסומיו עד לשחרורו למחרת היום. בדומה לו, הסטודנט האמריקני ג'יימס באק (Buck) מברקלי שבקליפורניה, שתיעד הפגנה במצרים ב-10 אפריל 2008, הצליח לשלוח כשנעצר את המילה "נעצרתי" דרך הטלפון הנייד שברשותו לרחבי העולם באמצעות חשבונו בטוויטר. דבר מעצרו הופץ במהירות והגיע גם לאוניברסיטה שבה למד. למחרת שוחרר הצעיר.

האינטרנט מאפשר שיח בין זרמים דתיים ובין דתות, אך גם מאבק; במסגרת המאבק בין שיעים וסונים נפרצו והושחתו אתרים של שני הזרמים, וכן נחסמו אתרים נוצריים הקוראים להמרת מוסלמים את דתם (בעיקר בערב הסעודית). מנגד, מיעוטים דתיים דוגמת הקופטים במצרים פעילים באינטרנט במטרה להגן על אמונתם וחופש הדת שלהם מול חוסר הסובלנות הדתית במדינות שונות באזור.

עוד דוגמה מובהקת לפעילות היא זו של הקהילה ההומו-לסבית, הפעילה באינטרנט בכלל וברשתות החברתיות בפרט. תיעוד הטרדת חברי הקהילה ומעצרם במדינות השונות, פרסום הנחיות של זהירות מקוונת ופיזית, מסעות מקוונים ומעל לכול – מקום מפגש והעלאת המודעוּת לעניינם באזורנו − כל אלה קיימים בקרב המשתמשים מהקהילה.

בהקשר זה נציין כי "משטרת האינטרנט" במצרים הפנתה משאביה גם לקהילה זו. המשטרה ערכה כמה פשיטות שבהן נקבעו פגישות לכאורה עם חברי הקהילה, וכשאלו הגיעו לנקודות המפגש שנקבעו, עצרו אותם השוטרים.

הרשתות החברתיות ככלי לשינוי במזרח התיכון

הרשתות החברתיות הביאו בלי ספק לשינוי מעמיק במזרח התיכון; סרטונים המתעדים הפגנות ועדויות על הפרות זכויות אדם מועלים ליוּטיוב. בפייסבוק מוקמות קבוצות לחץ חברתיות ופוליטיות אשר חלק מפעילותן אף מגיע לרחובות. הטוויטר משמש כלי להעברה מהירה בתפוצה עולמית של דיווחים מהרחובות על מאורעות בעת התרחשותם.

הרשתות החברתיות הן כלי תקשורת אולטימטיבי בעבור מחאה אזרחית הן בהתהוותה, מתוקף היכולת להפיץ את המסר במהירות ולכנס רבבות, והן כדיווחים על ההפגנות, תיאום, משלוח הודעות בין פעילים ועוד. בכך הופך האינטרנט לרשת תקשורת חשאית, לעתים ממודרת, נבדלת ובמידה רבה חלופית לזו שבה שולט הממשל מבחינת טכנולוגיה ותוכן.

רשתות אלו משנות את פני המזרח התיכון ואת יחסי הכוחות בין האזרחים לממשל במגוון תחומים ודרכים. לראשונה יכולים משתמשים ליצור קשרים בין אישיים אשר אינם בהכרח אפשריים בחברה השמרנית והמסורתית המוסלמית. רווקים ורווקות יכולים לחפש לעצמם בני זוג, ומשתמשים מדווחים על חיי היום-יום שלהם. צעירים נחשפים לתכנים שעדיין נחשבים לאסורים; החל בקליפים של מוזיקה, עבור באתרים הקוראים להמרת דת וכלה בפורנוגרפיה.

בסוריה, אשר בשנת 2007 הוגדרה כ"בית הכלא הגדול במזרח התיכון" משמשות הרשתות החברתיות במה לקולות שאינם אפשריים באמצעי תקשורת אחרים במדינה. קבוצות סוריות שונות בפייסבוק מצליחות לעתים להביא לשינוי במדינה; הודות למסע מקוון של אלפים, הביא אונס של נערה לדיון ציבורי על אודות ניצול מיני של ילדים. עוד דוגמה הייתה קריאה של בלוגרים מקומיים לחרם על ספקיות הסלולר במדינה בשל העלויות הגבוהות ואיכות השירות. נוסף על אלה קיימות קבוצות סוריות הפועלות במסגרת האתר לשחרור בלוגרים מקומיים עצורים תוך הבעת מחאה של חברי הקבוצות על אודות צעדים אלו של השלטונות. כמו כן הועלו ליוטיוב סרטונים המתעדים את דיכוי המיעוט הכורדי.

זירת הבלוגים במזרח התיכון פעילה מאוד ומוערכת בכ-600 אלף בלוגים בשפה הערבית. כרבע מהם פעילים וכשליש מקורם במצרים, המהווה מעצמת הרשתות החברתיות. זירה זו משמשת בעיקר במה ליצירת מידע ולקבלתו על פי רוב בנושאים מקומיים (הנושא האזורי היחיד המאחד את כלל הערבים הוא הסכסוך הישראלי-פלסטיני). בלוגים אלו משמשים כיומנים אישיים בעלי היבטים חברתיים ובהם למשל נשים מכוויית ומערב הסעודית, מתארות את חייהן בחברה הערבית השמרנית והמסורתית. במצרים מצוי השיעור הגבוה ביותר של בלוגריות במזרח התיכון. ואולם הבלוגים משמשים כלי ביטוי מרכזי גם בהיבטי תרבות, דת ופוליטיקה. לצד הבלוגים, זוכות רשתות חברתיות דוגמת הפייסבוק, הטוויטר והיוטיוב לפופולריות עצומה במזרח התיכון.

המימוש החברתי החשוב ביותר של הפייסבוק במזרח התיכון היה ב"מהומות הפייסבוק" שאירעו באפריל 2008 במצרים. כמה צעירים הודיעו באתר על תמיכתם בשביתת פועלים שתוכננה ל-6 באפריל והקימו באתר קבוצות שקראו לשביתה כללית במדינה. לקבוצות אלו נרשמו עשרות אלפי צעירים. לאור הצלחת קבוצות אלה הביעו מגזרים נרחבים באופוזיציה המצרית תמיכה בשביתה ודבר השביתה נפוץ ברחבי המדינה. מנגד, קבוצות שהוקמו לתמיכה בממשל נחלו כישלון חרוץ ואך מעטים הצטרפו אליהן.

פעילות מקוונת זו תורגמה לשפת המעשה בהפגנות ובעימותים עם כוחות הביטחון שזכו לדיווחים נרחבים בשלל הרשתות החברתיות וברשתות התקשורת. דיווחים אלו הוכיחו שוב את עוצמתו של האינטרנט לא רק ככלי לגיוס וליצירת שינוי, אלא כמקור חשוב ולעתים בלעדי לדיווח על מאורעות בעת התרחשותם. נוסף על כך היה זה מהמאורעות הראשונים שבהם נוצרה זיקה ישירה בין מאורעות מקוונים לפיזיים ושמחאה מקוונת נגד הממשל תורגמה להפגנות בפועל ברחובות ערי מצרים.

איראן היא עוד דוגמה מאלפת לעוצמתו של האינטרנט ביצירת מאורעות ובדיווח עליהם. במהלך מסע הבחירות לנשיאות של יוני 2009 השתמשו כל ארבעת המתמודדים ותומכיהם באינטרנט ובייחוד במגוון רשתות חברתיות, בלי ספק בשל היכרותם לא רק עם חשיבות הרשתות החברתיות, אלא גם עם השיעור הגבוה של חדירת האינטרנט למדינה. למתמודדים היו עמודים בפייסבוק, ערוצים ביוטיוב ובהם סרטונים מאירועים שונים, תמונות מעצרות תומכים שהועלו לפְליקֶר ועוד.

ואולם עוצמתו של האינטרנט באיראן נגלתה לעין כול דווקא עם היוודע תוצאות הבחירות, ולא בכדי הפכו הרשתות החברתיות לגיבורות מאבק זה: תומכי מוסאווי שיצאו לרחובות להפגין ולמחות, קראו באמצעות האינטרנט לרבים אחרים להצטרף אליהם ותיעדו את העימותים ברחובות עם כוחות הביטחון. משם דיווחו ישירות באמצעות הטלפונים הסלולריים שברשותם לחשבונות הטוויטר שלהם, ולכל רחבי תבל. מעל לכול זכור הסרטון המתעד את רגעי גסיסתה של הנערה נדא סלטאן, שנפגעה מאש כוחות הביטחון. מאורע שהפך אותה, בעל כורחה, לגיבורת המאבק גם מחוץ לגבולות ארצה וסיפק למפגינים ולתומכיהם סמל. אם לא היה מועלה סרטון זה ליוטיוב, לא היה מותה מתוקשר כל כך והירואי.

בנוסף קיימים אתרים דוגמת פיקאסה ופליקר, שבהם מעלים המשתמשים תמונות שצילמו ובכלל זה החל בחיי שגרה במזרח התיכון וכלה בתיעוד הפגנות, הפרות זכויות אדם, מעצרים ועוד.

פעילות נגד של הממשלים

השימוש הרב ברשתות החברתיות כאמצעי תקשורת חלופי ולעתים בלעדי וקריאת התיגר שהן מהוות על ערכי יסוד במדינות מזרח תיכוניות, מערערים את אחיזתם של הממשלים ברסן המידע. האינטרנט מחייב את הממשלים לפעול באמצעים טכנולוגיים שונים ולקבוע תקנות נוספות כדי לאסור, לאכוף ולנטר את הפעילות המקוונת ואף את זו המתבצעת מהטלפונים הניידים.

משטרים במזרח התיכון הם מהמדכאים ביותר בעולם כלפי חופש האינטרנט, ופועלים בנוקשות רבה נגד משתמשי אינטרנט, בלוגרים וכותבים תוך כדי שימוש במעצרים, בהטרדה, בחסימת אתרים ובסגירת בלוגים. ואכן, הארגון "עיתונאים בלי גבולות" הגדיר 17 מדינות כ"אויבות האינטרנט" או "כנמצאות תחת פיקוח", מתוכן שבע הן מדינות במזרח התיכון ובצפון אפריקה. חמש מעשר המדינות המוגדרות כ"מסוכנות לבלוגרים" שוכנות באזור ודווקא אלו המסוכנות ביותר: מצרים, סוריה, איראן, ערב הסעודית ותוניסיה. במדינות אלה נעצרו עשרות, אם לא מאות, בלוגרים.

היוטיוב נחשב לאחד האתרים הנחסמים ביותר במזרח התיכון וזאת בשל שלל הסרטונים שהמשתמשים מציבים בו בחופשיות ובמגוון רחב של נושאים. אלו כוללים תכנים אשר במקרים רבים נוגדים את ערכי החברה, התרבות והדת במדינות רבות באזור וכן מערערים את הבסיס הלגיטימי של השלטון הקיים. האתר נחסם בלי הסבר במרוקו ובסודן, בסוריה חסמו אותו השלטונות בשל סרטון שבו שמלת אשת הנשיא מתנופפת ברוח באירוע רשמי, בתוניסיה בשל סרטונים שבהם נראו עדויות על הפרת זכויות אדם במדינה. ואולם מעל כולן ניצבת תורכיה אשר חסמה את האתר יותר פעמים מכל מדינה אחרת באזור וזאת בשל סרטונים של לאומנים יוונים הפוגעים בדמותו של "אבי האומה התורכית", אטאטורק. נוסף על אלה פונות מדינות באזור מדי פעם להנהלת האתר יוטיוב בבקשה להסיר סרטונים מסוימים.

אתר הפייסבוק נחסם בסוריה בטענה כי הוא מאפשר קשר חופשי מדי בין סורים לישראלים. בפועל האתר חסום במדינה זה כשלוש שנים. באיחוד האמירויות נחסם באתר יישום המאפשר היכרות בין בני זוג. יש מהממשלים שהלכו צעד אחד רחוק יותר, כמו כמה בצפון אפריקה שחדרו לאתרי האופוזיציה והשביתו אותם.

מנגד, בשל ההכרה בכוחן של הרשתות החברתיות וכדי להיאבק בקולות המחאה שבהן, נפתחו חשבונות במגוון רשתות חברתיות בעבור גורמי ממשל ואישים בכירים ברחבי המזרח התיכון נוסף על קיום אתרים אישיים עבורם. זאת ועוד, גורמים מטעם השלטונות פותחים חשבונות, עמודים וקבוצות בפייסבוק, פליקר, יוטיוב וטוויטר שמטרתם הבעת תמיכה בשלטון הקיים, דוגמת אלפי הבלוגים שפתח הממשל האיראני ליחידות מיליציית הבסיג'.

ואולם מאחר שההשתתפות ברשתות אלו חופשית ותלויה ברצונו הטוב של המשתמש, הרי השימוש המועט, הנוכחות הדלה והתגובות השוליות על יוזמות אלו של הממשל מוכיחות את כישלונם לרתום את הרשתות החברתיות לטובתם. משתמשי האינטרנט במזרח התיכון זכו בו ככלי מחאה ותקשורת חלופי בעבור גורמים חוץ ממסדיים.

האינטרנט, ובייחוד הרשתות החברתיות, משרתים אותם גורמים במזרח התיכון הקוראים לשינוי המצב הקיים – חברתית ופוליטית; בין אם אלו גורמים חילוניים ליברליים ובין אם אלו ארגוני טרור אסלאמיים. משתמשי האינטרנט מותחים את גבולות חופש הביטוי במדינותיהם ומעצבים בכך מחדש את יחסי הממשלים עם אזרחיהם במזרח התיכון.

המידע הרב הזמין למשתמשים, והמידע שהם יוצרים, מחייבים את ממשלי האזור בשינוי דפוסי פעולה קיימים בכמה תחומים:

  • זכויות אדם: הממשלים מחויבים ליתר שקיפות בנושא זכויות אדם. כיום קשה יותר "להעלים" מתנגדי משטר. מהלכים אלו יצרו לא אחת הד תקשורתי רב והיו, במצרים לדוגמה, נקודת מפנה ביחס לעינויים.
  • חברה: האינטרנט הוא מדיה חדשה שבה אפשר ליצור קבוצות לחץ למען שינוי חברתי במדינה; מחאה על יוקר מחיה, הבעת קובלנות על יחס פקידי הממשל לאזרחים, על הבורות הקיימת בקרב קהלים גדולים ועוד, וזאת לעתים תוך קריאה לחשבון נפש חברתי ולאומי.
  • פוליטיקה: ממשלי האזור מודעים לעוצמת האינטרנט ויש מהם שרותמים אותו לצורכיהם. המשתמשים, מצדם, מנסים להפעיל את האינטרנט ככלי אידאלי לא רק למחאה פוליטית, אלא גם ליצירת קבוצות לחץ, מחאות ואף פעילות למען שינויים פוליטיים כאלה ואחרים.

מבט לעתיד

כאשר אמצעי תקשורת מוגבלים באופן הדוק, האינטרנט הוא אמצעי כמעט יחיד לקבלת מידע בלתי מצונזר ובעיקר – להעברתו, ומהווה רשת תקשורת חלופית לזו הממלכתית.

הגבולות ביחסי ממשל-אזרח במזרח התיכון נמתחים לא רק מפני שהאינטרנט יוצר הזדמנויות חדשות לידע ומידע בעבור המשתמשים, אלא בשל המחיר שאותו נאלצים הממשלים עצמם לשלם. האם ממשל יכול להתעלם מפניות וממסעות מקוונים, הזוכים לא רק לתהודה מקומית ובין-לאומית? האם ממשל יכול לשאת לאורך זמן את המחיר של חסימת אתרים בין-לאומיים מהפופולריים ביותר?

אם מידע הוא כוח, אזי האינטרנט מעביר את כובד המשקל מהממשל לצרכן. כוחם של משתמשי האינטרנט בעולם הרחב ובמזרח התיכון עולה בשל החשיפה למידע והיכולת לתרגמו לכדי קריאת תיגר על המערכות הפוליטיות, החברתיות, הכלכליות, הדתיות והתרבותיות הקיימות, עד לכדי פעילות ממשית של האזרחים לשינוי המצב הקיים.

המסקנה היא שככל שתעמיק חדירת האינטרנט למזרח התיכון, כך ילכו ויתרחבו שולי החופש שיבקשו להם המשתמשים, ילכו וימתחו היחסים בין הממשלים לאזרחים. אלו יכבידו את ידם ואלו יעמיקו את קריאתם לשינוי במאורעות דוגמת אלו שחזינו בהם במצרים ובאיראן ואף חמורים מהם. בלי ספק, ברבות הימים יביא האינטרנט לשינויים חברתיים ופוליטיים במדינות המזרח התיכון וייאלץ את המשטרים לשנות את דפוסי פעילותם כלפי אזרחיהם − ואולי אף להשתנות כליל.

טל פבל הוא ד"ר למזרח תיכון מטעם אוניברסיטת בר-אילן, הוא מומחה לאינטרנט ולטכנולוגיה במזרח התיכון ובעולם האסלאמי וללוחמה מקוונת, סמנכ"ל טכנולוגיות בחברת Terrogence ובעל אתר פרשנויות בנושא.

הכתבה המלאה התפרסמה במגזין גליליאו, אפריל 2010

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

תגובה אחת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

לוגו אתר הידען
דילוג לתוכן