לדברי החוקרים, מרבית מה שאנו חושבים שאנו יודעים על הוויקינגים והמיתולוגיה הנורדית מבוסס על טקסטים נוצריים מאוחרים ופרשנויות מודרניות – מאיסלנד של ימי הביניים ועד וגנר, הנאצים ותרבות הפופ של המאה ה־21 – הרבה יותר מאשר על מקורות בני הזמן.
במשך מאות שנים סיפורים, מחקר היסטורי והתרבות הפופולרית עיצבו את הדימוי שלנו על הוויקינגים ועל "צפון אירופה הפגאני": לוחמי קרן־קסדה, יורדי ים חסרי מורא, קהילה חופשית מדת וכמעט שוויונית לנשים. אבל לפי חוקרי סקנדינביה מאוניברסיטת מינסטר, חלק גדול ממה שאנחנו חושבים שאנחנו יודעים על הוויקינגים נשען יותר על מיתוס ועל פרשנויות מאוחרות מאשר על מקורות בני הזמן עצמו.
לדברי ד"ר רולנד שיל, חוקר סקנדינביה מה־Cluster of Excellence "דת ופוליטיקה" באוניברסיטת מינסטר, מרבית הידע שלנו על הפגאניות הנורדית ועל תקופת הוויקינגים – שהמקובל כיום לתארך מהמאה ה־8 ועד המאה ה־11 – אינו נתמך ישירות בראיות כתובות בני התקופה. "מלבד כתובות רוניות קצרות, לא שרדו טקסטים מקוריים מהחברות הפגאניות עצמן", הוא מסביר. "רוב מה שיש לנו נכתב על ידי מלומדים נוצרים בימי הביניים המאוחרים, יותר ממאה שנה אחרי התקופה, ולכן משקף בעיקר את נקודת המבט שלהם." במילים אחרות, מדובר ב"היסטוריה מונצחת" – זיכרון מעובד של העבר – ולא בדיווח ישיר על מה שאכן התרחש.
למרות זאת, בתרבות הפופולרית של ימינו נדמה שהתמונה דווקא מאוד חדה: סרטים וסדרות, משחקי מחשב ומוזיאונים מציירים את הוויקינגים כגיבורים הרפתקנים, לוחמים קשוחים וימאים מיומנים. החברה הסקנדינבית הקדם־נוצרית מוצגת לעיתים כחברה עם תרבות לוחמים ייחודית, יחס טוב יחסית לנשים בהשוואה לימי הביניים הנוצריים, ומרחב גדול של חופש מדתי. דימוי זה משמש היום בסיס לזהויות מודרניות שונות, למשל בקרב קבוצות ניאו־פגאניות הרואות עצמן כממשיכות של "הפגאניות הסקנדינבית" ולעיתים מציבות אותה במוצהר כניגוד לדתות מונותאיסטיות.
שיל מדגיש שהדימוי החיובי הזה נוטה לטשטש צדדים פחות נוחים: "בייצוגים רבים כמעט ולא מדברים על האלימות, ההרס והעבדות שכרוכים בפשיטות הוויקינגיות, בעוד שכאשר אנחנו מדברים על מסעי הצלב, למשל, הדגש הוא על אלימות ואי־סובלנות דתית." רעיונות על "מורשת ויקינגית" משמשים גם בפרויקטים תרבותיים ופוליטיים; אחד המקרים הבולטים הוא "מסלול התרבות הוויקינגי" של מועצת אירופה, המציג את העבר הוויקינגי כמרכיב מאחד בזהות האירופית.
שיל ועמיתו ד"ר סימון האוקה חוקרים כיצד נבנה הדימוי של "הצפון הפגאני" במהלך ההיסטוריה, החל מימי הביניים ועד ימינו. לדבריהם, התפיסות לגבי הפגאניות הסקנדינבית עברו שכבות על גבי שכבות של עיבוד מחדש, מתוך מטרות וזהויות שונות. בין אבני הדרך המרכזיות: ה"אדה" של סנורי סטורלוסון מן המאה ה־13, שמספרת מחדש את עלילות האלים והגיבורים מנקודת מבט של מלומד נוצרי איסלנדי; מחקריו של יעקב גרים, שהסתמך על טקסטים סקנדינביים כדי לנסח תמונה כוללת של המיתולוגיה הצפונית; והאזכורים של "ה"אדה" בנאומיו של הקנצלר אוטו פון ביסמרק בפני הרייכסטאג, כחלק מבניית זהות לאומית גרמנית בעלת שורשים "צפוניים".
הדימוי של "הצפון הפגאני" נוצל גם למטרות פוליטיות קיצוניות. הדוגמה החריפה ביותר היא השימוש שעשו בו תנועות העם (Völkisch) והנאצים, שהוציאו טקסטים מימי הביניים מהקשרם והעמיסו עליהם אידאולוגיה גזענית. גם כיום יש זיקות בין שימוש בסמלים נורדיים לבין ימין קיצוני, אך החוקרים מדגישים שהשדה רחב הרבה יותר: נאו־פגאניות, אמנות, ספרות, מוזיקה ותרבות פופולרית כללית.
אחד הסמלים המובהקים ביותר הוא דמות הוולקירה. עבור רוב האנשים היום, הוולקירה היא לוחמת קסדה עוצמתית – דימוי שרבים מכירים מאופרת "טבעת הניבלונג" של ריכרד וגנר, ומהאימוצים שלה על עטיפות אלבומי מטאל, בקלפי משחק ובתרבות הפופ. האוקה מציין כי הדמות המקורית במקורות הנורדיים מורכבת בהרבה: הוולקיריות בוחרות לוחמים שנפלו בקרב ומובילות אותם לולהללה, אך גם מופיעות כמאהבות של גיבורים אנושיים וכמוזגות משקה באולם המתים. הן אכן מתערבות בקרבות, אבל לא ברור אם נתפסו מלכתחילה כלוחמות ממש. "יש לנו דמות רבת־פנים, שחלק אחד בלבד ממנה – האמזונה המשוריינת – זכה לחיים ארוכים בתרבות המודרנית", הוא אומר.
פרויקט המחקר של שיל והאוקה נקרא "פגניזציות: פגאניות מונצחת כמרכיב בזהויות סקנדינביות ואירופיות". במסגרת זו נערך הכנס "Imagining Nordic Paganism: Cultural Memories and Scholarly Thought Since the Middle Ages", העוסק באופני קליטתה של הפגאניות הנורדית ובתפקיד שהיא ממלאת בבניית זהות, מגדר ומרחב – מן המקורות הראשונים בימי הביניים ועד המחקר והספרות של ימינו. בכנס משתתפים חוקרים וחוקרות מסקנדינביה, מדעי הדתות ותחומים משיקים, בהם יוהאנה קתרין פרידריקסדוטיר (אוסלו), חוקרת הרוניות אלסיה באואר (פריז), חוקר הסקנדינביה יונאס ולנדורף (ברקלי) וחוקר האסלאם פיליפ בוקהולט מאותו Cluster of Excellence.
"כשאנחנו בוחנים איך כל תקופה דמיינה מחדש את 'הצפון הפגאני' ומה היא בחרה לספר עליו לאחרים," מסכם שיל, "אנחנו מגלים פחות על הוויקינגים עצמם ויותר עלינו. המחקר מאפשר לנו להציץ מאחורי הקלעים של הידע שלנו – או של מה שאנחנו חושבים שאנחנו יודעים – ולראות עד כמה הדימוי המוכר של הוויקינגים נשען על פרשנות, אידאולוגיה ותרבות פופולרית, לא רק על היסטוריה."
לדיווח באתר המכון לדתות ופוליטיקה באוניברסיטת מינסטר
עוד בנושא באתר הידען:
