תיארוך פחמן־14 ראשון מסוגו לחפצים הקשורים לפרעה אחמוס – שנדגמו מהמוזיאון הבריטי וממוזיאון פטרי – מצביע על כך שהתפרצות תרה התרחשה עוד בתקופת הביניים השנייה, תומך ב"כרונולוגיה נמוכה" לשושלת ה־18 ומחייב עדכון של לוח הזמנים במזרח הים התיכון.
מחקר בינתחומי חדש מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב והאוניברסיטה של חרונינגן בהולנד מציע לתקן את הכרונולוגיה של מצרים העתיקה – וממקם את תחילת הממלכה החדשה (השושלת ה־18) מאוחר יותר מכפי שנהוג היה להעריך.
באמצעות תיארוך פחמן־14 של חפצים מקושרים ישירות לפרעה אחמוס, מייסד הממלכה החדשה, מצאו החוקרים כי ההתפרצות האדירה של הר הגעש תרה (סנטוריני) בים האגאי קדמה לעלייתו לשלטון, והתרחשה עוד בתקופת הביניים השנייה – ולא בתקופת הממלכה החדשה כפי שסברו רבים.
התפרצות אחת, מחלוקת של מאות שנים
התפרצות תרה נחשבת לאחת מההתפרצויות הגעשיות החזקות ב־10,000 השנים האחרונות. אפר געשי ממנה התגלה באתרים רבים ברחבי מזרח הים התיכון, אך התיארוך המדויק שלה – אי־שם במאות ה־17–16 לפנה"ס – נותר מקור למחלוקת מתמשכת בין ארכיאולוגים, גאולוגים וחוקרי כרונולוגיה.
שאלת המפתח: כיצד משתלב האירוע הגעשי הענק הזה בציר הזמן של מצרים – אחת התרבויות היחידות באזור שניתן להצמיד לה לוח מלכים רציף יחסית?
המחקר החדש מספק, לראשונה, תאריכי פחמן־14 לחפצים המקושרים לפרעה אחמוס, שאיחד מחדש את מצרים העליונה והתחתונה ונחשב למייסד השושלת ה־18.
גישה נדירה לאוספי המוזיאונים
פרופ' הנדריק י. ברואינס מהמכונים לחקר המדבר ע״ש יעקב בלאושטיין בקמפוס שדה בוקר של אוניברסיטת בן-גוריון, יחד עם פרופ' יוהאנס ואן־דר־פליכט מהאוניברסיטה של חרונינגן, קיבלו אישור חריג לבצע דגימות מחפצים באוספי המוזיאונים בבריטניה לצורך תיארוך פחמן־14.
תחת פיקוח צוותי האוצרות, הם לקחו דגימות מ־3 סוגי ממצאים:
- לבנת בוץ מהמקדש של אחמוס באבידוס (המוזיאון הבריטי), הנושאת חותם עם השם המלכותי נבפחתירֵע (Nebpehtire).
- אריג פשתן קבורה הקשור לדמות בשם סתדג׳חותי (Satdjehuty) (המוזיאון הבריטי).
- שישה שַבְטִים (shabtis) מעץ מן העיר תבאי (מוזיאון פטרי לארכאולוגיה מצרית וסודאנית, UCL).
שילוב הממצאים האלו מאפשר להצמיד חלון זמן חדש ומצומצם יותר לשלהי השושלת ה־17 וראשית השושלת ה־18, ולמקם בהם את מלכות אחמוס ובנו אמנחותפ הראשון.
"כרונולוגיה נמוכה" לממלכה החדשה
ניתוח תאריכי הפחמן־14 הראה שההתפרצות של תרה קדומה בבירור לחפצים הקשורים לאחמוס. במילים אחרות: ההתפרצות קרתה לפני תחילת הממלכה החדשה, במהלך תקופת הביניים השנייה.
המשמעות: תקופת הביניים השנייה ארכה יותר ממה שנהוג היה לחשוב ולפיכך תחילת השושלת ה־18 והממלכה החדשה – כפי שיוחסה עד היום – צריכה להידחות קדימה בזמן (כלומר להיות "צעירה" יותר).
במונחי המחקר הכרונולוגי, הממצאים תומכים ב־"כרונולוגיה נמוכה" לתחילת השושלת ה־18 – מודל שהוצע כבר בעבר על בסיס רמזים אחרים, אך עד כה חסר תיארוך פחמן ישיר לחפצים מלכותיים מהתקופה.
" הממצאים שלנו מצביעים על כך שתקופת הביניים השנייה הייתה ארוכה משמעותית מההערכות המסורתיות, והממלכה החדשה החלה מאוחר יותר", אומר פרופ' ברואינס.
השלכות על כל מזרח הים התיכון
ההתאמה מחדש של ציר הזמן המצרי אינה עניין "מקומי" בלבד: הכרונולוגיה של מצרים משמשת בסיס לעיגון כרונולוגיות של תרבויות שכנות – המינואית והמיקנית ביוון, תרבויות הלבנט ועוד.
אם התפרצות תרה קדומה לעליית הממלכה החדשה, יש להתאים בהתאם גם את התיארוך של שכבות ארכיאולוגיות רבות ברחבי מזרח הים התיכון, שבהן שימשו אפר תרה וכלים מצריים כאבני מפתח לתיארוך.
המחקר, שפורסם ב־PLOS ONE, מציג גם מפה השוואתית של מוקדי ההתפרצות ושלרים מצריים מרכזיים, ומציע תשתית מחודשת להבנת הקשרים הפוליטיים, הכלכליים והתרבותיים בין מצרים לשכנותיה בתקופת המעבר שבין תקופת הביניים השנייה לממלכה החדשה.
למאמר המדעי ב-PLOS ONE
עוד בנושא באתר הידען:
