חוקרת השימפנזים ג'יין גודול הלכה לעולמה בגיל 91: חלוצה, מדענית ואיקון של שמירת טבע

החוקרת ששינתה את הדרך שבה אנו מבינים את בעלי החיים נפטרה בשנתה; בציטוטיה האחרונים קראה לראות בכל יום הזדמנות להציל את כדור הארץ

ד״ר ג'יין גודול, אתולוגית, שומרת טבע ושליחת שלום של האו״ם, נפטרה בשיבה טובה בגיל 91 מסיבות טבעיות. לפי הודעת המוסד שנשאה את שמה, היא הלכה לעולמה בשנתה בזמן מסע הרצאות בקליפורניה (1 באוקטובר 2025). (Jane Goodall Institute USA)

גודול הפכה לשם דבר הודות למחקר החלוצי שלה על שימפנזים בר ב־Gombe, טנזניה—מחקר רציף בן 65 שנה ששינה את האופן שבו המדע והציבור מבינים התנהגות קופים גדולים. בשנותיה המאוחרות הרחיבה את פעילותה מסקר ביולוגי לתנועה עולמית של חינוך, שמירת טבע וזכויות בעלי חיים, והייתה בין הקולות המשפיעים ביותר במאבק בהרס סביבתי. (The Washington Post)

מהפכה מדעית מהשטח

הקריירה המדעית של גודול החלה כמעט במקרה: ב־1957 הגיעה לניירובי, פגשה את הפלאו־אנתרופולוג לואיס ליקי, והחלה לעבוד במוזיאון הלאומי. ליקי שלח אותה ב־1960 לצפות בשימפנזים בגומבה—למרות שלא הייתה לה אז השכלה אקדמית פורמלית. שם, בסתיו 1960, תיעדה לראשונה אכילת בשר בקרב שימפנזים, ובעקבותיה את התצפית ההיסטורית: שימוש וכלי־מלאכה לציד טרמיטים, מעשה שנחשב אז ייחודי לאדם. הגילוי פורסם ב־Nature (1964) והרעיד את יסודות האתולוגיה והאנתרופולוגיה. בהמשך, בעידוד ליקי, השלימה דוקטורט בקיימברידג' (1965). (HISTORY)

מעבר לשאלות על תבונה וכלים, גודול הראתה כי לשימפנזים חיים חברתיים מורכבים, רגשות, נאמנויות וסכסוכים—even “מלחמות” בין קהילות—ותיעדה העברת ידע בין דורות. עבודתה ארוכת-הטווח הוכיחה את כוחן של תצפיות שדה עקביות לשינוי פרדיגמות מדעיות. (The Washington Post)

מקולות היער לתנועת עולמית

ב־1977 ייסדה את Jane Goodall Institute (JGI) לתמיכה במחקר ובשמירת טבע; כיום פועלים לו 25 סניפים ברחבי העולם. ב־1991 הקימה את Roots & Shoots, יוזמה חינוכית גלובלית שמעצימה צעירים להוביל פרויקטים סביבתיים וחברתיים ביותר מ־75 מדינות. ב־2017 ייסדה את קרן המורשת כדי להבטיח את המשכיות פרויקטי הליבה.

במהלך חייה כתבה יותר מ־27 ספרים למבוגרים ולילדים, כיכבה בסרטים ותערוכות (בהם התערוכה הנודדת Becoming Jane של נשיונל ג׳אוגרפיק), וזכתה בשורה ארוכה של פרסים ועיטורים: שליחת שלום של האו״ם (2002), תואר DBE (דיים) בבריטניה (2004), מדליית החירות הנשיאותית בארה״ב, פרס קיוטו, מדליית פרנקלין ועוד.

מורשת של תקווה ואחריות

בעשורים האחרונים הקדישה גודול את זמנה כמעט כולו למסעות הרצאות (כ־300 ימים בשנה), הפצת מסר של תקווה ואחריות אישית—“כל אחד מאיתנו עושה הבדל, בכל יום”—וגיוס תמיכה לקהילות מקומיות, שמורות ושיקום בתי גידול. היא הותירה אחריה בן, הוגו אריק לואיס (Grub), ושלושה נכדים.

הדמות הציבורית של גודול—יחפה בשטח, סבלנית, מעניקה שמות לפרטים ובו בזמן עיקשת מדעית—הפכה לסמל לדיאלוג חדש עם הטבע: כזה שמחבר בין ראיות אמפיריות לאמפתיה בין־מינית. תגובות אבל והוקרה זרמו מכל רחבי העולם—מאישי ציבור ועד מדענים ואנשי תרבות—והדגישו עד כמה מפעלה עיצב את יחסנו אל קרובינו האבולוציוניים ואל כדור הארץ כולו.

בשנים האחרונות, למרות גילה המתקדם, גודול המשיכה למסור מסרים חזקים לעולם. הציטוטים שלה מ־2024 ו־2025 מגלמים את המתח שבין דאגה עמוקה לכדור הארץ לבין האמונה באחריות האישית של כל אחד מאיתנו:

• „אני מפצירה בכולם להתייחס לכל יום בשנה כיום כדור הארץ. כדור הארץ הוא הבית היחיד שיהיה לנו אי פעם, ובכל זאת אנו ממשיכים להזיק לו ללא הרף.“
  (הודעתה ליום כדור הארץ, אפריל 2025 – קריאה לראות בכל יום הזדמנות לפעולה סביבתית)
• „אם נאבד את התקווה נגזר דיננו, משום שאז נרים ידיים ונשקע באדישות. למען ילדינו, כל הילדים והעולם הטבעי שאנו אוהבים – איננו יכולים לאבד תקווה ועלינו להמשיך להיאבק כדי להפוך את חלומותינו למציאות.“
  (מסר סיכום לשנת 2024 – אמונה ביכולת לשנות למרות הקשיים)
• „בכל יום שבו אתה חי, אתה מותיר חותם מסוים על העולם – ואתה יכול לבחור איזה חותם זה יהיה.“
  (וידיאו שפורסם בסוף חייה – קריאה לחשוב על המשמעות של הבחירות היומיומיות שלנו)
• „בני האדם אינם חסינים מפני הכחדה.“
  (מסר נוקב, 2025 – תזכורת לכך שהאנושות עצמה עלולה להיכחד אם לא תפעל)